* פשעים מתרחשים כל הזמן, אבל כשמבצעיהם מכשילים את עצמם, מתברר שלא רק שאין חובה להיבהל, לפעמים זה אפילו משעשע
הערב תיקרא מגילת אסתר, ושוב נשמע איך המן האגגי לא איש מבריק במיוחד ובטח לא נחמד הכין את העץ שעליו, בסופו של דבר, נתלה.
פושעים נחשבים בדרך כלל לטיפוסים רעים ומתוחכמים, כאלה שיודעים לכופף את החוק, להפר את המוסר, ובחלק מהמקרים, הודות לתכנון וביצוע קפדניים, גם לא לשלם על המעשים שלהם. אבל יש ביניהם כאלה שהחוכמה רחוקה מהם כרחוק האידיאולוגיה של הליכוד מאריק שרון, והם פשוט מכשילים את עצמם. אילו המן, מחלוצי הז'אנר, היה חי כיום, הוא ודאי היה מייעץ להם להיות זהירים יותר. ולהתרחק מעצים, כמובן.
כמשלוח מנות לפורים ואל תבין אותנו לא נכון, הקורא גונן שגב, "מנות" כפשוטו הרי מקבץ עצות ממערכת 'בשבע (ועשרים ומאה) מדינה': אם חשקה נפשך בהאזנות סתר, נסה לא להתערב בשיחה, גם אם ייאמרו שם דברים מרגיזים במיוחד. אם אתה חבר כנסת שמעוניין להשיג תואר אקדמי בלי לטרוח על לימודים, אנא השתדל, לכל הפחות, לשנות במחקר שהעתקת התבטאויות כמו "אני חושבת" ו"מסקנתי, כאישה, היא" למשהו שיתאים לך יותר. ואם אתה, נניח, שר לשעבר שמייבא כדורי אקסטזי מהולנד בטענה שאלה סוכריות m&m's, שא עמך כמות סבירה, 32 אלף זה קצת מוגזם. אה, ועוד עצה: אל תנסה לשנות בכתב ידך את מועד תפוגת חסינותך הדיפלומטית בדרכון. זה לא ילך.
מצעד האיוולת
כמעט מדי יום נשמעים בשולי החדשות סיפורים על פושעים שטמנו פח לעצמם. לא מזמן סופר על שודד שכתב לקופאית "זה שוד!" על הצד השני של ספח תעודת הזהות שלו, כנראה עקב מחסור זמני בפתקים. למה ללכת לשדוד עם תעודת זהות? ראשית, את סימן השאלה כאן צריך לשים אחרי המילה "לשדוד", ושנית, מסתבר שלמרות שזה נשמע טיפשי, התופעה רווחת. יצחק גטניו, קצין אגף החקירות של מרחב איילון, מסביר: "עבריינים נוטים להסתובב עם תעודת זהות, הם מקפידים על החוק הזה יותר מאנשים רגילים, ועושים את זה כדי שאם ייתקלו בשוטר שיבקש מהם להציג מסמכים, הם יראו לו שהם בסדר, אזרחים שומרי חוק שמסתובבים עם תעודה.
"יש המון מקרים מהסוג הזה, היו כאלה שאפילו השאירו תעודת זהות של עצמם בזירות רצח. ואם כבר מדברים על תעודות זהות, אז נתקלתי בעבריינים שחטפו תיקים מנשים, הגיעו עם השלל הביתה, רוקנו את התיקים, ואת תעודות הזהות של הנשים משום מה לא זרקו. כשהגענו אליהם, מצאנו בזכות זה רישום מסודר של כל הנשדדות".
אחד מהסיפורים המתועדים בארכיוני העיתונות על פושעים שהשאירו תעודת זהות בזירת הפשע מתאר שודד שאיים על נהגת באמצעות אקדח צעצוע, והורה לה לצאת מהרכב. המקרה אירע לפני כשנה וחצי במרכז תל-אביב. השודד שחמד את הרכב ניסה להשתלט על כסא הנהג, אבל הנהגת הבחינה שהאקדח לא אמיתי, ולא ויתרה. השודד נסע כמה מטרים כשהוא לוחץ על דוושת הגז והנהגת לידו, נאבקת בו, עד שפגע ברכב חונה, ונמלט. מרוב לחץ הוא שכח ברכבה את תעודת הזהות שלו, וכך אותר.
אדם שהתפרץ לבית וגנב ממנו חפצי ערך, נס כשהוא משאיר אחריו נעל. בני המשפחה הניחו ש"סינדרלה" יחזור לחפש את הנעל, וארבו לו. המתעשר החדש לא הסתפק בשללו, חזר בשביל הנעל, ונתפס.
מייק קולר, שהיה בעבר כתב לענייני פלילים בקול ישראל ובעל טור בשבועון 'העיר', נהג לדווח על מקרים שבהם פושעים הכשילו את עצמם ונתפסו. השבוע נזכר בסיפור שסיקר על שלושה שודדים שביצעו שוד כשהם עוטי מסכות. כשאחד מהם נחקר בחשד שהיה שותף לשוד, הוטח בו כי הוא זה שעטה מסכה מסוג כלשהו וביצע תוך כך פעולה מסוימת. החשוד התעצבן על כך שמייחסים לו יותר מכפי שעשה, ואמר: "מה פתאום, אני הייתי בלי מסכה".
גם לסגן-ניצב גטניו יש סיפור על אדם שבכסילותו הסגיר את עצמו: "היה לי מקרה שבו פגשתי בפתח בניין פורץ שמוכר לי מעבירות קודמות. שאלתי אותו 'מה שלומך?', ובמקום להגיב בטבעיות ולומר ששלומו טוב, הוא זרק עליי חבילה והתחיל לרוץ. רדפתי אחריו, בחבילה היו תכשיטים. אם הוא לא היה מוסר לי את החבילה ופותח בריצה, לא הייתי חושד בו".
ויש כאלה שפשוט לא קולטים מסרים. אדם ששדד בנק צולם בווידאו, ונתפס. כשישב בכלא הסבירו לו שלא כדאי לשדוד בנקים, כי יש שם מצלמות. כשהשתחרר, שדד בנק אחר, וצולם. הוא ישב עוד כמה שנים, אך עדיין לא הגיע למסקנה הנכונה: גם הפעם השתחרר, שדד בנק, צולם בווידאו, ונתפס.
רשלנות פושעת
חלק מהפשעים מבוצעים תוך, איך לומר, רשלנות פושעת. לפני ארבע שנים התלונן בעל חנות בגדים על פריצה. השוטרים שהגיעו למקום נדהמו לגלות שהחנות לגמרי ריקה: אף בגד לא נשאר בה. ה"גנבים" היו כל כך מסודרים, שאפילו לא שברו בחנות שום דבר. השוטרים הסבירו לבעל החנות שמניסיונם, אף גנב לא מרוקן את כל החנות ושביום הגניבה נעשה בשלומיאליות. הוא הודה, וניצל מלבישת בגדים בטעם קצת פחות טוב בגדי אסיר.
בגלי צה"ל דווח לא מזמן על גנב שפרץ בחשכה לבית, וברח עם שללו כשלרגליו נעלי ספורט שבעקביהן אורות מהבהבים. האיתותים בחשכה עזרו, כמובן, לשוטרים.
גם ראובן שפירא, בעבר כתב לענייני פלילים ב'הארץ' וב'מעריב' וכיום עורך המקומון 'חדשות אונו', זוכר מקרים מהסוג הזה. בסוף שנת 2001 הוא דיווח על מקרה שבו אדם שהיה לכאורה מת לחלוטין הגיע לארץ והציג בפני משטרת הגבולות את דרכונו. התמונה התאימה לאיש, אבל המחשב הראה שהוא ז"ל כבר משנת 2000. בא לאזכרה של עצמו? לאו דווקא. חוקרת גילתה שהאיש הוא אסיר נמלט שיצא שלוש שנים קודם לכן לחו"ל, והשתמש בדרכון של חברו לאחר שהחליף בו את התמונה. כשגורש מגרמניה עקב שהייה בלתי חוקית, שב ארצה מבלי שידע שחברו נפטר.
סגן-ניצב גטניו, שמעתי סיפורים על גנבים שנרדמו באמצע הפריצה. מה קרה, שיעמם להם?
"הם נרדמים גם בבתים פרטיים וגם בבתי עסק. היה לנו פעם מישהו שפרץ לבית, ובאמצע שגנב דברים תפס כזה חרופ, שהיה צריך כמה שוטרים כדי להעיר אותו מהשינה העמוקה. מדובר בנרקומנים שלקחו כדור שמרדים פילים ושבדרך כלל נותנים אותו לחולים. העניין הוא שהכדור הזה בהתחלה מעורר ונותן מרץ, אבל אחר כך גורם לפעולה ההפוכה, ואז זה כמו מישהו שנרדם באמצע מרוץ".
ואם כבר לישון בבית שהם פורצים אליו, למה שלא יתכבדו באיזו פרוסת עוגה.
"באמת יש כאלה שמרוב לחץ פותחים את המקרר, ומתחילים לאכול. הם משאירים כמובן הרבה סימני D.N.A".
טוב שהם לא משאירים פתק לבעלת הבית "בפעם הבאה תשימי יותר סוכר".
"זה מזכיר לי שבחור אחד שדד באמצעות פתק סניף בנק שבו פתח מעט לפני זה חשבון. הוא ניגש לפקידת הקבלה שמכירה אותו, ורשם לה על פתק שמדובר בשוד ושתיתן כסף, וחתם. בפתק היו בערך 18 שגיאות כתיב. לכדנו אותו וביקשנו ממנו לכתוב משהו בכתב ידו. הכתבנו לו מהפתק שכתב, והוא חזר על אותן 18 שגיאות ואותה חתימה".
אז אתה אומר שלשדוד מישהו שמכיר אותך זה לא בדיוק טריק מבריק.
"ממש. אבל יש כאלה שעושים את זה. היה למשל מישהו שהלך לשדוד את בעל המכולת שבה הוא קונה כשהוא אוחז אקדח וחבוש כובע גרב. הוא לא לקח בחשבון שהמוכר מכיר מצוין את קולו".
ד"ר אורי תימור מהמחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטת בראילן, האם ייתכן שיש פושעים שפשוט מעונינים לשבת בכלא?
"זו שאלה טובה, מנהלת כלא הנוער 'אופק' אפילו עשתה על זה דוקטורט. היא טענה שיש אסירים שמתמכרים לכלא, הם מרגישים שם נוח, ולכן אין להם בעיה לבצע שוב פשע. ויש כאלה שלא חוזרים מהחופשה האחרונה כדי שיחזירו אותם למאסר, כדי שהתקופה תתארך. ואכן, באחד מסיוריי ראיתי אסיר שיושב עם תיק גדול מחוץ לכלא. ביררתי, ואמרו לי שהוא פשוט לא רוצה ללכת".
ואיך ניתן להסביר את הפשעים של אלה שלא מעונינים להיתפס, אבל פשוט מפשלים?
"האוכלוסייה הזאת היא באמת בעשירון התחתון ובאסירון התחתון, הם בשוליים של החברה ולא מתוחכמים במיוחד, למרות שיש פה משחק 'שוטרים וגנבים'. אז הם למדו לשים כפפות וכובע גרב, אבל אלה פשעים פרימיטיביים וגסים מאוד".
ד"ר תימור מסביר שאלה שנרדמים באמצע ביצוע הפשע הם לא בהכרח נרקומנים, יש כאלה שזו העבירה הראשונה שלהם, אין להם ניסיון, והם פשוט רועדים מפחד וטועים.
בוקי נאה, הכתב לענייני פלילים של 'ידיעות אחרונות', נתקל בעבודתו במקרים מוזרים מאוד. את הפושעים שטומנים לעצמם רשת הוא נוהג לכנות 'שלומיאלים' ו'שלימזלים', ובספרו 'כתב פלילי' אף הקדיש להם פרק מיוחד. השבוע סיפר ל'בשבע' על חבורת פורצים מהדרום שביצעה פשע בשכונת מאה-שערים הירושלמית.
נאה מספר שבני החבורה פרצו לבנק בשכונה בשעות אחר-הצהריים של יום שישי, וריתכו את הכספת. באמצע הלילה נגמר להם הגז בבלוני הריתוך, והם נסעו אל עירם כדי להביא עוד בלוני גז. כשחזרו לירושלים כדי לסיים את המבצע, גדשו את רחובות מאה-שערים מתפללים שהיו בדרכם לבית-הכנסת, ואלה, שראו רכב נוסע בשבת, רגמו אותם באבנים. הפושעים נבהלו וברחו.
נאה מוסיף שלא התקבלה תלונה על ריתוך כספת במאה-שערים "בגלל שהחרדים לא מתלוננים במשטרה 'הציונית'", אבל כשכמה מבני החבורה נעצרו ונחקרו על מעשיהם בשנה החולפת, הם מסרו לחוקרים עדויות על המעשה הזה, ובדיקת העדויות במאה-שערים העלתה כי הם דוברי אמת.
המוזרים
יש מקרים שבהם המציאות עולה על כל דמיון. רפי רגב, רמ"ח פשעים ירקון, נתקל כבר בהרבה מקרים, אבל אחד המוזרים שזכורים לו התרחש כשפורץ ביפו דרך בטעות על קן ביצים של עורב. משך ימים ארוכים רדף ותקף את הפורץ העוף, עד שלמחזה הגיע סוף: לפורץ נמאס מההצקות, הוא הגיע למשטרה נסער, והודה בפריצה שבמהלכה דרך בשגגה על ביצי העורב.
העיתונאי מייק קולר מספר על פריצה מוזרה לחנות בגדים ברחוב אלנבי בתל-אביב. השוטרים שהגיעו מיד לחנות לא מצאו בה איש, למרות שזה היה בלתי אפשרי שאדם ייצא ממנה בלי שייראה. הפורץ, הסתבר, חשב כנראה לפצוח בקריירה שנייה כניצב. הוא נעמד כבובה בחלון ראווה, כזאת שלובשת בגדים לא אופנתיים וזזה כשקשה לעמוד. השוטרים נתנו לו לעמוד שם משך דקות ארוכות, עד שהאיש הבין שהפתרון שמצא הוא אומנם יצירתי, אבל לא ממש מוצלח.
בבת-ים פרץ מישהו למפעל צעצועים ולקח מכל הבא ליד. בתוך הדברים שאסף היה גם חוט תפירה, שהשתלשל מהתיק שלו תוך כדי מנוסה. החוט הוביל את השוטרים שרדפו אחריו עד לביתו. כך קרה גם לאדם שמילא את כיסיו בתכשיטים שלא שילם עליהם, ורץ הביתה. מדי כמה צעדים נפלו לו תכשיטי זהב, שהיוו סימני דרך לשוטרים והדריכו אותם אל מחבואו.
גנב רכב ניסה לשנות באמצעות לורד לוחית זיהוי של רכב גנוב. הוא הפך את הספרה 3 ל-8 כדי לבלבל את השוטרים שבדרך, בלי לקחת בחשבון שמספר הזיהוי השונה הוא שעשוי להסגיר אותו כי יש מספרים שמתאימים לאופנועים, למשל, ולא לרכב מהסוג שגנב. מה הסגיר אותו? כישוריו הגרפיים, שלא היו מוצלחים במיוחד.
חכם אחר חיפש טרמפ באמצע הלילה כשבידו חבילת סמים, הרים יד, ועלה על טרמפ בניידת המשטרה של סגן-ניצב גטניו וצוותו. כשהבין שהמטען שאיתו לא ישמח את החבר'ה בטרמפ, ניסה לרדת אבל היה מאוחר: הוא קיבל טרמפ אל המעצר.
המצב בתפוצות: פשע בשפע
לפני כמה שנים צפיתי בסדרת טלוויזיה בארה"ב ששמה 'הפושעים הכי טיפשים' הנה רעיון להפקת סדרה מוצלחת ומעט משעשעת יותר מסדרות הריאליטי המיותרות שעל מסכינו. הסדרה סיפקה אינסוף סיפורים כאלה, ואולי זה אומר משהו על כמות הפושעים בתפוצות או על מידת כסילותם.
קיים גם אתר אינטרנט בשפה האנגלית ששמו 'נוכלים טיפשים' (www.dumbcrooks.com). האתר מתעדכן מדי שבוע, ומביא סיפורים על פושעים שהכשילו את עצמם וגרמו לכך שייתפסו. השבוע סופר שם על סטודנטים באוניברסיטה שגנבו את ארנקה של סטודנטית אחרת, ומצאו בו כרטיס סטודנט שבאמצעותו ניתן לבצע רכישות בקמפוס ובחנויות מסוימות מחוצה לו. הם קנו באמצעותו פיצה, וביקשו שהשליח יביא את ההזמנה לחדרם במעונות. לשוטרים לא נדרשו רמזים נוספים.
מקרה אחר התרחש כאשר אדם נכנס לחנות שבתחנת דלק, ואיים על העובדים באמצעות סכין למריחת חמאה. למרות האימה, העז אחד מהעובדים לטלפן למשטרה. השודד התעצבן, לקח בתגובה את כל המוצרים שהיו על צדו השמאלי של הדלפק, והסתלק בעזרת שותפו, שחיכה לו ברכב מילוט בצבע אדום. כעבור כשעה וחצי, שבו השותפים לשוד הגדול אל החנות. העובדים הבחינו ברכב שצבעו בולט, וטלפנו מיד אל המשטרה. הפעם ביקשו השודדים מהנשדדים הוראות דרך ליציאה מן העיר. מה יש, שיעזרו קצת. הם נתפסו, ואז טרחו לנדב מידע לשוטרים: הם סיפרו שמוקדם יותר באותו ערב גם גנבו משחקי וידאו. שוטר שבדק את רכבם וגילה שם שלושים משחקי וידאו וגם את סכין החמאה, מצא שעדותם אמינה. לפחות זה.@
הערב תיקרא מגילת אסתר, ושוב נשמע איך המן האגגי לא איש מבריק במיוחד ובטח לא נחמד הכין את העץ שעליו, בסופו של דבר, נתלה.
פושעים נחשבים בדרך כלל לטיפוסים רעים ומתוחכמים, כאלה שיודעים לכופף את החוק, להפר את המוסר, ובחלק מהמקרים, הודות לתכנון וביצוע קפדניים, גם לא לשלם על המעשים שלהם. אבל יש ביניהם כאלה שהחוכמה רחוקה מהם כרחוק האידיאולוגיה של הליכוד מאריק שרון, והם פשוט מכשילים את עצמם. אילו המן, מחלוצי הז'אנר, היה חי כיום, הוא ודאי היה מייעץ להם להיות זהירים יותר. ולהתרחק מעצים, כמובן.
כמשלוח מנות לפורים ואל תבין אותנו לא נכון, הקורא גונן שגב, "מנות" כפשוטו הרי מקבץ עצות ממערכת 'בשבע (ועשרים ומאה) מדינה': אם חשקה נפשך בהאזנות סתר, נסה לא להתערב בשיחה, גם אם ייאמרו שם דברים מרגיזים במיוחד. אם אתה חבר כנסת שמעוניין להשיג תואר אקדמי בלי לטרוח על לימודים, אנא השתדל, לכל הפחות, לשנות במחקר שהעתקת התבטאויות כמו "אני חושבת" ו"מסקנתי, כאישה, היא" למשהו שיתאים לך יותר. ואם אתה, נניח, שר לשעבר שמייבא כדורי אקסטזי מהולנד בטענה שאלה סוכריות m&m's, שא עמך כמות סבירה, 32 אלף זה קצת מוגזם. אה, ועוד עצה: אל תנסה לשנות בכתב ידך את מועד תפוגת חסינותך הדיפלומטית בדרכון. זה לא ילך.
מצעד האיוולת
כמעט מדי יום נשמעים בשולי החדשות סיפורים על פושעים שטמנו פח לעצמם. לא מזמן סופר על שודד שכתב לקופאית "זה שוד!" על הצד השני של ספח תעודת הזהות שלו, כנראה עקב מחסור זמני בפתקים. למה ללכת לשדוד עם תעודת זהות? ראשית, את סימן השאלה כאן צריך לשים אחרי המילה "לשדוד", ושנית, מסתבר שלמרות שזה נשמע טיפשי, התופעה רווחת. יצחק גטניו, קצין אגף החקירות של מרחב איילון, מסביר: "עבריינים נוטים להסתובב עם תעודת זהות, הם מקפידים על החוק הזה יותר מאנשים רגילים, ועושים את זה כדי שאם ייתקלו בשוטר שיבקש מהם להציג מסמכים, הם יראו לו שהם בסדר, אזרחים שומרי חוק שמסתובבים עם תעודה.
"יש המון מקרים מהסוג הזה, היו כאלה שאפילו השאירו תעודת זהות של עצמם בזירות רצח. ואם כבר מדברים על תעודות זהות, אז נתקלתי בעבריינים שחטפו תיקים מנשים, הגיעו עם השלל הביתה, רוקנו את התיקים, ואת תעודות הזהות של הנשים משום מה לא זרקו. כשהגענו אליהם, מצאנו בזכות זה רישום מסודר של כל הנשדדות".
אחד מהסיפורים המתועדים בארכיוני העיתונות על פושעים שהשאירו תעודת זהות בזירת הפשע מתאר שודד שאיים על נהגת באמצעות אקדח צעצוע, והורה לה לצאת מהרכב. המקרה אירע לפני כשנה וחצי במרכז תל-אביב. השודד שחמד את הרכב ניסה להשתלט על כסא הנהג, אבל הנהגת הבחינה שהאקדח לא אמיתי, ולא ויתרה. השודד נסע כמה מטרים כשהוא לוחץ על דוושת הגז והנהגת לידו, נאבקת בו, עד שפגע ברכב חונה, ונמלט. מרוב לחץ הוא שכח ברכבה את תעודת הזהות שלו, וכך אותר.
אדם שהתפרץ לבית וגנב ממנו חפצי ערך, נס כשהוא משאיר אחריו נעל. בני המשפחה הניחו ש"סינדרלה" יחזור לחפש את הנעל, וארבו לו. המתעשר החדש לא הסתפק בשללו, חזר בשביל הנעל, ונתפס.
מייק קולר, שהיה בעבר כתב לענייני פלילים בקול ישראל ובעל טור בשבועון 'העיר', נהג לדווח על מקרים שבהם פושעים הכשילו את עצמם ונתפסו. השבוע נזכר בסיפור שסיקר על שלושה שודדים שביצעו שוד כשהם עוטי מסכות. כשאחד מהם נחקר בחשד שהיה שותף לשוד, הוטח בו כי הוא זה שעטה מסכה מסוג כלשהו וביצע תוך כך פעולה מסוימת. החשוד התעצבן על כך שמייחסים לו יותר מכפי שעשה, ואמר: "מה פתאום, אני הייתי בלי מסכה".
גם לסגן-ניצב גטניו יש סיפור על אדם שבכסילותו הסגיר את עצמו: "היה לי מקרה שבו פגשתי בפתח בניין פורץ שמוכר לי מעבירות קודמות. שאלתי אותו 'מה שלומך?', ובמקום להגיב בטבעיות ולומר ששלומו טוב, הוא זרק עליי חבילה והתחיל לרוץ. רדפתי אחריו, בחבילה היו תכשיטים. אם הוא לא היה מוסר לי את החבילה ופותח בריצה, לא הייתי חושד בו".
ויש כאלה שפשוט לא קולטים מסרים. אדם ששדד בנק צולם בווידאו, ונתפס. כשישב בכלא הסבירו לו שלא כדאי לשדוד בנקים, כי יש שם מצלמות. כשהשתחרר, שדד בנק אחר, וצולם. הוא ישב עוד כמה שנים, אך עדיין לא הגיע למסקנה הנכונה: גם הפעם השתחרר, שדד בנק, צולם בווידאו, ונתפס.
רשלנות פושעת
חלק מהפשעים מבוצעים תוך, איך לומר, רשלנות פושעת. לפני ארבע שנים התלונן בעל חנות בגדים על פריצה. השוטרים שהגיעו למקום נדהמו לגלות שהחנות לגמרי ריקה: אף בגד לא נשאר בה. ה"גנבים" היו כל כך מסודרים, שאפילו לא שברו בחנות שום דבר. השוטרים הסבירו לבעל החנות שמניסיונם, אף גנב לא מרוקן את כל החנות ושביום הגניבה נעשה בשלומיאליות. הוא הודה, וניצל מלבישת בגדים בטעם קצת פחות טוב בגדי אסיר.
בגלי צה"ל דווח לא מזמן על גנב שפרץ בחשכה לבית, וברח עם שללו כשלרגליו נעלי ספורט שבעקביהן אורות מהבהבים. האיתותים בחשכה עזרו, כמובן, לשוטרים.
גם ראובן שפירא, בעבר כתב לענייני פלילים ב'הארץ' וב'מעריב' וכיום עורך המקומון 'חדשות אונו', זוכר מקרים מהסוג הזה. בסוף שנת 2001 הוא דיווח על מקרה שבו אדם שהיה לכאורה מת לחלוטין הגיע לארץ והציג בפני משטרת הגבולות את דרכונו. התמונה התאימה לאיש, אבל המחשב הראה שהוא ז"ל כבר משנת 2000. בא לאזכרה של עצמו? לאו דווקא. חוקרת גילתה שהאיש הוא אסיר נמלט שיצא שלוש שנים קודם לכן לחו"ל, והשתמש בדרכון של חברו לאחר שהחליף בו את התמונה. כשגורש מגרמניה עקב שהייה בלתי חוקית, שב ארצה מבלי שידע שחברו נפטר.
סגן-ניצב גטניו, שמעתי סיפורים על גנבים שנרדמו באמצע הפריצה. מה קרה, שיעמם להם?
"הם נרדמים גם בבתים פרטיים וגם בבתי עסק. היה לנו פעם מישהו שפרץ לבית, ובאמצע שגנב דברים תפס כזה חרופ, שהיה צריך כמה שוטרים כדי להעיר אותו מהשינה העמוקה. מדובר בנרקומנים שלקחו כדור שמרדים פילים ושבדרך כלל נותנים אותו לחולים. העניין הוא שהכדור הזה בהתחלה מעורר ונותן מרץ, אבל אחר כך גורם לפעולה ההפוכה, ואז זה כמו מישהו שנרדם באמצע מרוץ".
ואם כבר לישון בבית שהם פורצים אליו, למה שלא יתכבדו באיזו פרוסת עוגה.
"באמת יש כאלה שמרוב לחץ פותחים את המקרר, ומתחילים לאכול. הם משאירים כמובן הרבה סימני D.N.A".
טוב שהם לא משאירים פתק לבעלת הבית "בפעם הבאה תשימי יותר סוכר".
"זה מזכיר לי שבחור אחד שדד באמצעות פתק סניף בנק שבו פתח מעט לפני זה חשבון. הוא ניגש לפקידת הקבלה שמכירה אותו, ורשם לה על פתק שמדובר בשוד ושתיתן כסף, וחתם. בפתק היו בערך 18 שגיאות כתיב. לכדנו אותו וביקשנו ממנו לכתוב משהו בכתב ידו. הכתבנו לו מהפתק שכתב, והוא חזר על אותן 18 שגיאות ואותה חתימה".
אז אתה אומר שלשדוד מישהו שמכיר אותך זה לא בדיוק טריק מבריק.
"ממש. אבל יש כאלה שעושים את זה. היה למשל מישהו שהלך לשדוד את בעל המכולת שבה הוא קונה כשהוא אוחז אקדח וחבוש כובע גרב. הוא לא לקח בחשבון שהמוכר מכיר מצוין את קולו".
ד"ר אורי תימור מהמחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטת בראילן, האם ייתכן שיש פושעים שפשוט מעונינים לשבת בכלא?
"זו שאלה טובה, מנהלת כלא הנוער 'אופק' אפילו עשתה על זה דוקטורט. היא טענה שיש אסירים שמתמכרים לכלא, הם מרגישים שם נוח, ולכן אין להם בעיה לבצע שוב פשע. ויש כאלה שלא חוזרים מהחופשה האחרונה כדי שיחזירו אותם למאסר, כדי שהתקופה תתארך. ואכן, באחד מסיוריי ראיתי אסיר שיושב עם תיק גדול מחוץ לכלא. ביררתי, ואמרו לי שהוא פשוט לא רוצה ללכת".
ואיך ניתן להסביר את הפשעים של אלה שלא מעונינים להיתפס, אבל פשוט מפשלים?
"האוכלוסייה הזאת היא באמת בעשירון התחתון ובאסירון התחתון, הם בשוליים של החברה ולא מתוחכמים במיוחד, למרות שיש פה משחק 'שוטרים וגנבים'. אז הם למדו לשים כפפות וכובע גרב, אבל אלה פשעים פרימיטיביים וגסים מאוד".
ד"ר תימור מסביר שאלה שנרדמים באמצע ביצוע הפשע הם לא בהכרח נרקומנים, יש כאלה שזו העבירה הראשונה שלהם, אין להם ניסיון, והם פשוט רועדים מפחד וטועים.
בוקי נאה, הכתב לענייני פלילים של 'ידיעות אחרונות', נתקל בעבודתו במקרים מוזרים מאוד. את הפושעים שטומנים לעצמם רשת הוא נוהג לכנות 'שלומיאלים' ו'שלימזלים', ובספרו 'כתב פלילי' אף הקדיש להם פרק מיוחד. השבוע סיפר ל'בשבע' על חבורת פורצים מהדרום שביצעה פשע בשכונת מאה-שערים הירושלמית.
נאה מספר שבני החבורה פרצו לבנק בשכונה בשעות אחר-הצהריים של יום שישי, וריתכו את הכספת. באמצע הלילה נגמר להם הגז בבלוני הריתוך, והם נסעו אל עירם כדי להביא עוד בלוני גז. כשחזרו לירושלים כדי לסיים את המבצע, גדשו את רחובות מאה-שערים מתפללים שהיו בדרכם לבית-הכנסת, ואלה, שראו רכב נוסע בשבת, רגמו אותם באבנים. הפושעים נבהלו וברחו.
נאה מוסיף שלא התקבלה תלונה על ריתוך כספת במאה-שערים "בגלל שהחרדים לא מתלוננים במשטרה 'הציונית'", אבל כשכמה מבני החבורה נעצרו ונחקרו על מעשיהם בשנה החולפת, הם מסרו לחוקרים עדויות על המעשה הזה, ובדיקת העדויות במאה-שערים העלתה כי הם דוברי אמת.
המוזרים
יש מקרים שבהם המציאות עולה על כל דמיון. רפי רגב, רמ"ח פשעים ירקון, נתקל כבר בהרבה מקרים, אבל אחד המוזרים שזכורים לו התרחש כשפורץ ביפו דרך בטעות על קן ביצים של עורב. משך ימים ארוכים רדף ותקף את הפורץ העוף, עד שלמחזה הגיע סוף: לפורץ נמאס מההצקות, הוא הגיע למשטרה נסער, והודה בפריצה שבמהלכה דרך בשגגה על ביצי העורב.
העיתונאי מייק קולר מספר על פריצה מוזרה לחנות בגדים ברחוב אלנבי בתל-אביב. השוטרים שהגיעו מיד לחנות לא מצאו בה איש, למרות שזה היה בלתי אפשרי שאדם ייצא ממנה בלי שייראה. הפורץ, הסתבר, חשב כנראה לפצוח בקריירה שנייה כניצב. הוא נעמד כבובה בחלון ראווה, כזאת שלובשת בגדים לא אופנתיים וזזה כשקשה לעמוד. השוטרים נתנו לו לעמוד שם משך דקות ארוכות, עד שהאיש הבין שהפתרון שמצא הוא אומנם יצירתי, אבל לא ממש מוצלח.
בבת-ים פרץ מישהו למפעל צעצועים ולקח מכל הבא ליד. בתוך הדברים שאסף היה גם חוט תפירה, שהשתלשל מהתיק שלו תוך כדי מנוסה. החוט הוביל את השוטרים שרדפו אחריו עד לביתו. כך קרה גם לאדם שמילא את כיסיו בתכשיטים שלא שילם עליהם, ורץ הביתה. מדי כמה צעדים נפלו לו תכשיטי זהב, שהיוו סימני דרך לשוטרים והדריכו אותם אל מחבואו.
גנב רכב ניסה לשנות באמצעות לורד לוחית זיהוי של רכב גנוב. הוא הפך את הספרה 3 ל-8 כדי לבלבל את השוטרים שבדרך, בלי לקחת בחשבון שמספר הזיהוי השונה הוא שעשוי להסגיר אותו כי יש מספרים שמתאימים לאופנועים, למשל, ולא לרכב מהסוג שגנב. מה הסגיר אותו? כישוריו הגרפיים, שלא היו מוצלחים במיוחד.
חכם אחר חיפש טרמפ באמצע הלילה כשבידו חבילת סמים, הרים יד, ועלה על טרמפ בניידת המשטרה של סגן-ניצב גטניו וצוותו. כשהבין שהמטען שאיתו לא ישמח את החבר'ה בטרמפ, ניסה לרדת אבל היה מאוחר: הוא קיבל טרמפ אל המעצר.
המצב בתפוצות: פשע בשפע
לפני כמה שנים צפיתי בסדרת טלוויזיה בארה"ב ששמה 'הפושעים הכי טיפשים' הנה רעיון להפקת סדרה מוצלחת ומעט משעשעת יותר מסדרות הריאליטי המיותרות שעל מסכינו. הסדרה סיפקה אינסוף סיפורים כאלה, ואולי זה אומר משהו על כמות הפושעים בתפוצות או על מידת כסילותם.
קיים גם אתר אינטרנט בשפה האנגלית ששמו 'נוכלים טיפשים' (www.dumbcrooks.com). האתר מתעדכן מדי שבוע, ומביא סיפורים על פושעים שהכשילו את עצמם וגרמו לכך שייתפסו. השבוע סופר שם על סטודנטים באוניברסיטה שגנבו את ארנקה של סטודנטית אחרת, ומצאו בו כרטיס סטודנט שבאמצעותו ניתן לבצע רכישות בקמפוס ובחנויות מסוימות מחוצה לו. הם קנו באמצעותו פיצה, וביקשו שהשליח יביא את ההזמנה לחדרם במעונות. לשוטרים לא נדרשו רמזים נוספים.
מקרה אחר התרחש כאשר אדם נכנס לחנות שבתחנת דלק, ואיים על העובדים באמצעות סכין למריחת חמאה. למרות האימה, העז אחד מהעובדים לטלפן למשטרה. השודד התעצבן, לקח בתגובה את כל המוצרים שהיו על צדו השמאלי של הדלפק, והסתלק בעזרת שותפו, שחיכה לו ברכב מילוט בצבע אדום. כעבור כשעה וחצי, שבו השותפים לשוד הגדול אל החנות. העובדים הבחינו ברכב שצבעו בולט, וטלפנו מיד אל המשטרה. הפעם ביקשו השודדים מהנשדדים הוראות דרך ליציאה מן העיר. מה יש, שיעזרו קצת. הם נתפסו, ואז טרחו לנדב מידע לשוטרים: הם סיפרו שמוקדם יותר באותו ערב גם גנבו משחקי וידאו. שוטר שבדק את רכבם וגילה שם שלושים משחקי וידאו וגם את סכין החמאה, מצא שעדותם אמינה. לפחות זה.@