הניסיון לזרוק את משה פייגלין מהליכוד הוא קודם כל עיוות מוסרי. התנועה שלא הרחיקה משורותיה את אריאל שרון - האיש ששם ללעג את מצעה, מוסדותיה והחלטת מתפקדיה - מבקשת לסלק את מי שהתנהלותו בתוך התנועה היא סמל של תקינות ושקיפות. בעוד תומכי שרון מוצהרים ממשיכים לפעול בתוך התנועה במטרה להשפיע על הרכב רשימתה רגע לפני שהם נוטשים, 'מנהיגות יהודית' נתבעת להוכיח שאנשיה מצביעים מחל.
אבל הרחקת פייגלין היא גם טעות פוליטית. בנימין נתניהו, אנדרדוג שבשעה זו קשה שלא לחוש כלפיו אמפטיה, מנסה להילחם את מלחמות העבר ולפנות אל המרכז על ידי התנערות מפייגלין ה'קיצוני'. לא מזמן הקים נתניהו חזית ימנית בליכוד וניצח את סילבן שלום בעזרתו של עוזי לנדאו, וכבר הוא מאפסן את שותפו הימני על המדף ומייסד צוות מוביל ביחד עם סילבן ה'מתון', תומך-ההתנתקות.
אבל פנייה אל המרכז היתה תרגיל קבוע ויעיל בעידן הדו-מפלגתי. כעת, כשיש שלוש מפלגות גדולות, מרכז המפה הפוליטית תפוס חזק על ידי שרון וקדימה. אם נתניהו יתחפש לשרון, הוא יצליח אולי לגרד עוד שניים-שלושה מנדטים על חשבון 'קדימה', אבל זה לא מה שיציל את תנועתו מתבוסה ומאובדן השלטון.
בעידן המודרני, מערכת בחירות מנוהלת בדיוק כמו קמפיין שיווקי. בשיטת השיווק של פעם היה היצרן מציג את המוצר כפי שהוא, ומנסה לשכנע את הקליינטים שכדאי להם לרצות בו. היום זה עובד הפוך: קודם מבררים במה הקליינט מעוניין, ואחר כך משכנעים אותו שהמוצר המוצע למכירה הוא בדיוק הדבר שעליו הוא מפנטז.
בדומה לכך, בעבר מנהיג פוליטי היה מציג את משנתו המדינית, החברתית והכלכלית, ומנסה לשכנע את הציבור שרעיונותיו צודקים ומועילים. היום הוא מקדים ודוגם את דעת הקהל, ואחר כך מגבש סל של מסרים והבטחות בהתאם למה שהציבור רוצה. כך ראינו באינספור מערכות בחירות בישראל כיצד מפלגה אחת מציעה "שלום וביטחון" בעוד השנייה מוכרת "ביטחון ושלום".
במערכת הבחירות הנוכחית, נתניהו לא יוכל להתאים את עצמו לדעת הקהל. כדי לנצח, הוא יצטרך לשנות אותה. הוא ייכשל אם יאמר "מה שאתם רוצים זה אני" כי רוב העם, מה לעשות, רוצה שרון. נתניהו חייב לשכנע את הציבור שהוא צודק ושרון טועה. זה קשה, אבל אפשרי. ההתנתקות לא הוכיחה את עצמה עד עכשיו. יש קסאמים, החמאס משתלט, ומצב המגורשים קשה. מישהו צריך לדבר על זה.
גם בתחום הכלכלי, נתניהו צריך להתייצב מאחורי מעשיו והישגיו, ולא להיבהל מהרוח הפופוליסטית שהחדיר עמיר פרץ אל תוך מערכת הבחירות.
לנתניהו ולליכוד יש סיכוי להחזיר נתח משמעותי מהמנדטים האבודים רק באמצעות קמפיין אגרסיבי שיתקוף את קדימה אידיאולוגית ואת שרון אישית. נתניהו חייב לנהל תעמולה שתערער את בסיס התמיכה במדיניות התבוסתנית של שרון, ואשר תגרום לאנשים לחשוב שוב האם שחיתותו האישית והתנהלותו האנטי-דמוקרטית השערורייתית אינן פוסלות את שרון מכהונת ראש הממשלה.
בהרכבה הנוכחי, קדימה של היום חסרה מינימום של לחלוחית יהודית. אין בה שום ייצוג משמעותי לציבור הדתי או המסורתי, וגם את זאת יש לנצל. מצביעי הליכוד הם קהל מסורתי חם, והדגשת הקו היהודי-לאומי עשויה להחזיר אותם הביתה. השפלתם של פייגלין וחבריו הדתיים לא תשרת גם את המסר הזה.
חנן גולדבלט וסרטים חינוכיים
השחקן הוותיק חנן גולדבלט נאשם במעשי אונס ונתון במעצר בית עד לסיום משפטו, שמתנהל באיטיות רבה. כדי להתפרנס ולממן את הוצאות משפטו מבקש גולדבלט להיענות להצעת עבודה שקיבל משותפו משכבר-הימים, הבדרן החוזר-בתשובה הרב מרדכי (פופיק) ארנון. הרב ארנון, כך פורסם, עוסק בהפקת סרטים חינוכיים עבור הציבור החרדי. בעתירתו לבית המשפט טוען גולדבלט שאם ישתתף כשחקן וכבמאי בסרטים שמפיק ידידו-לשעבר לא יהיה בכך כדי לסכן את סביבתו, מכיוון שבסרטים החרדיים משתתפים שחקנים גברים בלבד.
מרדכי-פופיק ארנון ראוי אולי להערכה על נכונותו להושיט יד לחבר בשעתו הקשה. במסגרת חידוש שיתוף הפעולה בין השניים אולי גולדבלט, שלהגנתו טוען שהכול היה בהסכמה, ילמד דבר או שניים מחברו החוזר בתשובה על גישה יהודית אל התחום שבינו-לבינה. צריך רק להישמר שבעת הפקת הסרטים החינוכיים גולדבלט יתאים את עצמו לרוח החרדית ולא להיפך, כפי שקרה בעבר במגזר הדתי-לאומי.
וזה היה המעשה: סטנדאפיסטית דתיה שיצאה לא מכבר במופע פמיניסטי בוטה ומתריס, הסבירה שבחרה לנטוש את החומרים החביבים והמשעשעים שבהם עסקה בעבר בגלל הבמאי, חנן גולדבלט. היא מאוד רצתה את הבימוי של גולדבלט, אבל גולדבלט רצה לביים רק אם תהיה 'אמירה'. הסטנדאפיסטית הכינה חומרים בהתאם, והאמירה הפמיניסטית הבוטה נעמה לאוזניו של גולדבלט, שאכן לקח על עצמו את הבימוי. וכך, בזכותו של גולדבלט, אביר זכויות הנשים, יצא לדרך מופע חתרני שהפיץ את הרעיון הפמיניסטי במגזר הדתי. מעניין מה היו אומרות על כך המתלוננות על גולדבלט, שגם הן רצו רק להיעזר בכישוריו כבמאי ושחקן ותיק ומיומן.
לא מדובר כאן במקרה בודד. בערוץ התכלת היתה תכנית פרשת שבוע שבה כיכב השחקן גדי סבן לצדו של הרב הנכבד דוד גרוסמן ממגדל העמק. סבן מרצה היום עונש מאסר על אונס במועדון ה-TLV בתל-אביב.
גם אם לא צריך להרחיק לכת ולפסול כל שיתוף פעולה עם הבראנז'ה האומנותית, כדאי לזכור שמדובר בחברה שבה שוררות נורמות מעוותות בכל תחומי הזוגיות והמשפחה. צריך להיזהר מהשפעתם של במאים ושחקנים, ולפחות עם כמה מהם לא רק אסור אלא פשוט לא כדאי להישאר לבד.
אבל הרחקת פייגלין היא גם טעות פוליטית. בנימין נתניהו, אנדרדוג שבשעה זו קשה שלא לחוש כלפיו אמפטיה, מנסה להילחם את מלחמות העבר ולפנות אל המרכז על ידי התנערות מפייגלין ה'קיצוני'. לא מזמן הקים נתניהו חזית ימנית בליכוד וניצח את סילבן שלום בעזרתו של עוזי לנדאו, וכבר הוא מאפסן את שותפו הימני על המדף ומייסד צוות מוביל ביחד עם סילבן ה'מתון', תומך-ההתנתקות.
אבל פנייה אל המרכז היתה תרגיל קבוע ויעיל בעידן הדו-מפלגתי. כעת, כשיש שלוש מפלגות גדולות, מרכז המפה הפוליטית תפוס חזק על ידי שרון וקדימה. אם נתניהו יתחפש לשרון, הוא יצליח אולי לגרד עוד שניים-שלושה מנדטים על חשבון 'קדימה', אבל זה לא מה שיציל את תנועתו מתבוסה ומאובדן השלטון.
בעידן המודרני, מערכת בחירות מנוהלת בדיוק כמו קמפיין שיווקי. בשיטת השיווק של פעם היה היצרן מציג את המוצר כפי שהוא, ומנסה לשכנע את הקליינטים שכדאי להם לרצות בו. היום זה עובד הפוך: קודם מבררים במה הקליינט מעוניין, ואחר כך משכנעים אותו שהמוצר המוצע למכירה הוא בדיוק הדבר שעליו הוא מפנטז.
בדומה לכך, בעבר מנהיג פוליטי היה מציג את משנתו המדינית, החברתית והכלכלית, ומנסה לשכנע את הציבור שרעיונותיו צודקים ומועילים. היום הוא מקדים ודוגם את דעת הקהל, ואחר כך מגבש סל של מסרים והבטחות בהתאם למה שהציבור רוצה. כך ראינו באינספור מערכות בחירות בישראל כיצד מפלגה אחת מציעה "שלום וביטחון" בעוד השנייה מוכרת "ביטחון ושלום".
במערכת הבחירות הנוכחית, נתניהו לא יוכל להתאים את עצמו לדעת הקהל. כדי לנצח, הוא יצטרך לשנות אותה. הוא ייכשל אם יאמר "מה שאתם רוצים זה אני" כי רוב העם, מה לעשות, רוצה שרון. נתניהו חייב לשכנע את הציבור שהוא צודק ושרון טועה. זה קשה, אבל אפשרי. ההתנתקות לא הוכיחה את עצמה עד עכשיו. יש קסאמים, החמאס משתלט, ומצב המגורשים קשה. מישהו צריך לדבר על זה.
גם בתחום הכלכלי, נתניהו צריך להתייצב מאחורי מעשיו והישגיו, ולא להיבהל מהרוח הפופוליסטית שהחדיר עמיר פרץ אל תוך מערכת הבחירות.
לנתניהו ולליכוד יש סיכוי להחזיר נתח משמעותי מהמנדטים האבודים רק באמצעות קמפיין אגרסיבי שיתקוף את קדימה אידיאולוגית ואת שרון אישית. נתניהו חייב לנהל תעמולה שתערער את בסיס התמיכה במדיניות התבוסתנית של שרון, ואשר תגרום לאנשים לחשוב שוב האם שחיתותו האישית והתנהלותו האנטי-דמוקרטית השערורייתית אינן פוסלות את שרון מכהונת ראש הממשלה.
בהרכבה הנוכחי, קדימה של היום חסרה מינימום של לחלוחית יהודית. אין בה שום ייצוג משמעותי לציבור הדתי או המסורתי, וגם את זאת יש לנצל. מצביעי הליכוד הם קהל מסורתי חם, והדגשת הקו היהודי-לאומי עשויה להחזיר אותם הביתה. השפלתם של פייגלין וחבריו הדתיים לא תשרת גם את המסר הזה.
חנן גולדבלט וסרטים חינוכיים
השחקן הוותיק חנן גולדבלט נאשם במעשי אונס ונתון במעצר בית עד לסיום משפטו, שמתנהל באיטיות רבה. כדי להתפרנס ולממן את הוצאות משפטו מבקש גולדבלט להיענות להצעת עבודה שקיבל משותפו משכבר-הימים, הבדרן החוזר-בתשובה הרב מרדכי (פופיק) ארנון. הרב ארנון, כך פורסם, עוסק בהפקת סרטים חינוכיים עבור הציבור החרדי. בעתירתו לבית המשפט טוען גולדבלט שאם ישתתף כשחקן וכבמאי בסרטים שמפיק ידידו-לשעבר לא יהיה בכך כדי לסכן את סביבתו, מכיוון שבסרטים החרדיים משתתפים שחקנים גברים בלבד.
מרדכי-פופיק ארנון ראוי אולי להערכה על נכונותו להושיט יד לחבר בשעתו הקשה. במסגרת חידוש שיתוף הפעולה בין השניים אולי גולדבלט, שלהגנתו טוען שהכול היה בהסכמה, ילמד דבר או שניים מחברו החוזר בתשובה על גישה יהודית אל התחום שבינו-לבינה. צריך רק להישמר שבעת הפקת הסרטים החינוכיים גולדבלט יתאים את עצמו לרוח החרדית ולא להיפך, כפי שקרה בעבר במגזר הדתי-לאומי.
וזה היה המעשה: סטנדאפיסטית דתיה שיצאה לא מכבר במופע פמיניסטי בוטה ומתריס, הסבירה שבחרה לנטוש את החומרים החביבים והמשעשעים שבהם עסקה בעבר בגלל הבמאי, חנן גולדבלט. היא מאוד רצתה את הבימוי של גולדבלט, אבל גולדבלט רצה לביים רק אם תהיה 'אמירה'. הסטנדאפיסטית הכינה חומרים בהתאם, והאמירה הפמיניסטית הבוטה נעמה לאוזניו של גולדבלט, שאכן לקח על עצמו את הבימוי. וכך, בזכותו של גולדבלט, אביר זכויות הנשים, יצא לדרך מופע חתרני שהפיץ את הרעיון הפמיניסטי במגזר הדתי. מעניין מה היו אומרות על כך המתלוננות על גולדבלט, שגם הן רצו רק להיעזר בכישוריו כבמאי ושחקן ותיק ומיומן.
לא מדובר כאן במקרה בודד. בערוץ התכלת היתה תכנית פרשת שבוע שבה כיכב השחקן גדי סבן לצדו של הרב הנכבד דוד גרוסמן ממגדל העמק. סבן מרצה היום עונש מאסר על אונס במועדון ה-TLV בתל-אביב.
גם אם לא צריך להרחיק לכת ולפסול כל שיתוף פעולה עם הבראנז'ה האומנותית, כדאי לזכור שמדובר בחברה שבה שוררות נורמות מעוותות בכל תחומי הזוגיות והמשפחה. צריך להיזהר מהשפעתם של במאים ושחקנים, ולפחות עם כמה מהם לא רק אסור אלא פשוט לא כדאי להישאר לבד.