משאל: פסילת פייגלין

כוונתו רצויה, מעשיו אינם רצויים
שאול גולדשטיין, ראש מועצת גוש-עציון

האיש משה פייגלין ראוי להערכה רבה. הוא אמיץ ומסור לערכים, הוא חכם ומושך אחריו אנשים. אי אפשר להתעלם מן העובדה שמשה פייגלין הקים תנועה, "מנהיגות יהודית", וזו מושכת אחריה אנשים ומשאבים. אני מכיר אישית רבים מן הפעילים ויכול לומר עליהם רק מילים טובות וחמות. אבל על כך אמר המלאך למלך כוזר: "כוונתך רצויה, אך מעשיך אינם רצויים".

כאשר רצה פייגלין לשנות את הנהגת הליכוד הוא שכח שתחת הראש קיים גוף. והגוף הזה לא רצה לשנות ראש. לא עדיין. אין קיצור תהליכים. אם אתה רוצה רעיונות של מפד"ל – לך למפד"ל. אם באת לליכוד – דבר "ליכודית". אבל פייגלין ואנשיו סברו שאם יפקדו לליכוד מספיק מצביעי מפד"ל ואיחוד לאומי, הם יוכלו לכבוש את הליכוד מבפנים.

איך מנהיג "אמוני" שערכים גבוהים הם המצפן שלו יכול לקרוא לאלפי אנשים להתפקד למפלגה שהם אינם מצביעים עבורה?! מה שונה המהלך הזה מן ההשתלטות המושחתת של אנשי שרון על הליכוד דרך התפקדות אנשי צד"ל או של עמיר פרץ על-ידי חבריו מן ההסתדרות? לאן יוביל חיקוי מהלכים כאלה את הפוליטיקה בישראל?

נקודה תמוהה נוספת היא העובדה החד-משמעית והבלתי ניתנת לערעור שמשה פייגלין הוא המנהיג האחד והיחיד. האם רק הוא יכול להיחשב "מנהיג אמוני"? האם הפוסטרים נושאי דיוקנו וכל האמור באתר האינטרנט שלו לא רומז על שלטון יחיד המזכיר מפלגה אחרת? האם המהפכה האמונית קיימת רק מאחורי המהפכן הזה?! האם "מנהיגות אמונית" היא איש או Issue?

הנהגה אמונית בא תבוא! אך זו האמיתית תצמח מלמטה. היא תגיע דרך האנשים ודרך ההתנסות. היא תעבור בעיירות הפיתוח ובשכונות הפאר. היא תיתן דוגמא אישית, תוביל ולא תיגרר. היא תעלה מדרגה-מדרגה – בסבלנות ובסובלנות.
ואף אם תתמהמה – בא תבוא!@


אם כבר ימי המנדט, זכרו: שתי גדות לירדן
ד"ר חיים משגב

הניסיון לשנות את חוקת הליכוד באופן שיהיה בו כדי למנוע את התמודדותו של משה פייגלין על מקום ברשימה לכנסת נדון מראש לכישלון צורב. משה פייגלין איננו עבריין פלילי במובן המקובל של המילה. הוא בסך-הכל הורשע בגין פעולות מחאה שהוליך בעת שממשלת פרס-רבין גלגלה לפתחה של מדינת ישראל את הסכמי אוסלו הרעים. משה פייגלין יצא לרחובות כדי לשמש פה למאות אלפים שהרגישו תחושה של חוסר אונים מול רשויות השלטון שלא התייחסו אליהם. לא רק ברמה של אי התחשבות בדעתם, אלא גם ברמה של אי הקשבה לדעותיהם.

בסופו של דבר, נגזר על משה פייגלין עונש מתון ביותר: שישה חודשי עבודות שירות. עבירות המרדה, שאותם, אגב, ירשנו משלטונות המנדט הבריטי, לא הצדיקו עונש חמור יותר.
עם זאת, את עונשו סיים משה פייגלין לרצות לפני יותר משבע שנים, כך שגם על-פי חוק יסוד: הכנסת הוא כשיר להתמודד ברשימת מועמדים לכנסת. לא זאת אף זאת: לא מכבר קבע השופט יעקב טירקל, בתוקף תפקידו כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית, שאין קלון במעשיו של משה פייגלין.
אף אין, כנראה, כל סיכוי של ממש שבית-משפט ייתן גושפנקא חוקית לשינוי בחוקת הליכוד אשר תכליתו תהיה מרחיקת לכת יותר מן האמור בחוק יסוד: הכנסת; מה גם שלא מעט שופטים בבית-המשפט העליון כבר הביעו את דעתם שדינם של "חוקי ההמרדה" המנדטוריים לעבור מן העולם.
קלון בוודאי שלא דבק במי שהורשע על-פיהם, וחבל שיפי-נפש של הליכוד כבר שכחו שזאב ז'בוטינסקי, שבצל תמונתו הם מתכנסים, תמיד האמין שארץ-ישראל משתרעת על שתי הגדות של הירדן. "זו שלנו – זו גם כן", שרו בגרונות ניחרים הוריהם של רבים ממייסדי הליכוד. משה פייגלין מוכן להסתפק, כנראה, בהרבה פחות מזה.@

חוקת הליכוד שונה מחוקת מנהיגות יהודית
משה איפרגן

העובדה שעד כה איש מבכירי הליכוד לא פעל למנוע את פעילותה של קבוצת 'מנהיגות יהודית' בליכוד היא שנבעה מתוך פוליטיקה קטנה, והיו לכך סיבות: השלטון המושחת של משפחת שרון בליכוד (מה שלא נתן לשרון תוקף מוסרי לבצע פעולה נגד פייגלין) כמו-גם חשיבה אינטרסנטית וקצרת טווח של אחרים מנעו פעולה לבלימת פייגלין.

מצעו של פייגלין סותר את זה של הליכוד: מנהיגות יהודית מגדירה את השקפתה כפוסט-ציונית, אמונית, הכפופה לצו הדת, כלא מחויבת לזכויות אזרח לכל. במקביל היא פעלה בדרכים של מרי אזרחי, קריאה לסרבנות פקודה המונית, חסימות כבישים ועוד.

בדיוק ההיפך היא הליכוד: מפלגה חילונית (עם כבוד לערכי המסורת), ליברלית, ממלכתית במובן ה"ישן" של המילה, מחויבת לערכי הדמוקרטיה ולזכויות אזרח לכל, ובמקביל מתנגדת, מתוקף אותם ערכים, לכל הפעילויות האנטי-ממסדיות שהן דרכה של 'מנהיגות יהודית'.

כך, למשל, כתוב בחוקת הליכוד: "קיום משטר ממלכתי-דמוקרטי במדינה: הבטחת עליונות החוק, זכויות האדם והאזרח, חופש המצפון, חירות הפרט, שוויון זכויות והזדמנות לכל אזרחי המדינה ומניעת כל אפליה על רקע מין, גזע, עדה, דת, מעמד או השקפה...".

וכך, למשל, כתוב בטיוטת החוקה של מנהיגות יהודית: "יחול איסור קיומן של מפלגות ערביות בלי לבטל בכך את חופש ההתאגדות לכל מטרה שאינה מפלגה...". בנוסף נכתב בחוקה כי המדינה תהיה כפופה לחוקי הדת.

גם מי שמקבל את השקפתו של פייגלין חייב להבין: פייגלין והליכוד סותרים זה את זה, אין זה מוסרי לפקוד מפקד שווא (ש-90% ממנו אינם מצביעי ליכוד) ולהשתלט על ביתם הפוליטי של אחרים. על פייגלין להקים לעצמו בית פוליטי משלו.

אין זה ראוי לצפות כי הליכוד לא יגן על עצמו ועל בוחריו מהשתלטות זרה – זו בדיוק דמוקרטיה מתגוננת.@


הוא מ-פ-חד מפייגלין
ד"ר ניצה כהנא

את הרצון להוציא את משה פייגלין מהליכוד ניתן לפרש כתגובה אימפולסיבית של נתניהו לסיסמה "פייגליניהו" מבית מדרשו של שרון. ניסיון שלו להיטהר מ"אשמת" התחברותו ללנדאו ותמיכתה של מועצת יש"ע. ביבי לא מבין שהנושא האמיתי במערכת הבחירות הזאת אינו שמאל/ימין ולא קפיטליזם/סוציאליזם, אלא דווקא התכונה יקרת הערך הקרויה "מנהיגות". העם, שאיבד את היכולת לעקוב אחר ההיגיון של המהלכים להם היה עד בשנה האחרונה, נואש מלהבין מה ולמה בפוליטיקה, ומחפש "אבא" שעליו יוכל לסמוך. לא ממש מעניין אותו לאן ה"אבא" הזה יוביל אותו. במבחן הזה של המנהיגות, נתניהו נכשל כאן כשלון חרוץ. שרון הצליח לגרום לו למסמס את נצחונו הגדול בליכוד. במקום לנצל אותו להתקדמות בזירה האמיתית – המאבק עם שרון – נתניהו מבזבז את המומנטום על מאבקים פנימיים מביכים.

בניתוח יותר עמוק, נראה שיש דמיון בין הסיטואציה הזאת לבין המאבק התנ"כי בין שאול לדוד. המלך, שנכשל במבחן העקרוני של המלכות, רואה בצעיר שמולו את כוחות הנפש והאמונה שיאפשרו לו להיות אלטרנטיבה אמיתית למלכותו. הוא איננו מסוגל לשאת זאת, ורודף אותו.

במוכנות הגלויה של משה פייגלין ותנועת "מנהיגות יהודית" לקחת אחריות על המדינה, כפי שהתבטא בעצם המרוץ שלו לראשות הליכוד, טמון מסר שהוא מעבר לאידיאולוגיה. יש הבדל בין מי שאומר שהוא יודע את הדרך ומנסה לשכנע אחרים ללכת בה בלי לקחת אחריות ממשית (קרי: השתדלנות הרגילה של פעילי הימין במסדרונות הפוליטיקה הישראלית...), לבין מי שאומר "אחריי", ומוכן להוביל בעצמו את העם בדרך הנראית לו נכונה. האחרון הרבה יותר רציני ואמין, ולכן מסוכן יותר. מה שמפחיד את נתניהו במשה פייגלין זה לא האידיאולוגיה כשלעצמה, אלא שבשונה מאידיאולוגים רבים אחרים, הוא לוקח אותה ברצינות...@

הליכוד אינו ראוי לנו
אפי איתם

אין ספק שבהחלטה לפסול את משה פייגלין הליכוד הוכיח שרוחו הרעה של אריאל שרון עוד שורה עמוק בתוכו. רוח זו זרה לערכי היהדות, לזהות היהודית של מדינת ישראל, לחינוך הלאומי-היהודי ולחופש להביע דעות.

בנימין נתניהו מוכיח שהוא לא למד דבר ולא שכח דבר. בנימין נתניהו זה בעצם שרון בעור נתניהו.
בנוסף, מסתבר שמשה פייגלין טעה באסטרטגיה של להשפיע מבפנים. אמרתי לו שאם הוא יגיע לעמדת השפעה בליכוד, הם ישנו את כללי המשחק כדי שקולו לא יישמע, כדי שציבור תומכיו לא יקבל ייצוג.

הליכוד אינו ראוי למאמץ של הציבור שלנו לשנות אותו. יש בו פגם מוסרי וערכי עמוק, פגם שלא תוקן עם הסתלקות שרון. בנימין נתניהו, סילבן שלום ולימור לבנת – תומכיו של שרון גם ב"התנתקות" וגם בהרס הליכוד – עדיין נמצאים שם, ולכן אין מנוס מלהקים אלטרנטיבה לליכוד. צריך לכנס את כל הכוחות הלאומיים והדתיים של מחננו, לאחד את כל המפלגות הנאמנות ולבנות גוש איתן של איחוד לאומי.@