גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה
ח"כ הרב יצחק לוי
שכר הלימוד אשר הורים נדרשים לשלם במוסדות החינוך הדתי לאומי, ובעיקר במוסדות התורניים הוא גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה. הורים רבים אינם עומדים בתשלום הגבוה לילד או שנים או שלושה במשפחה. הקיצוצים האחרונים בתקציב המדינה החמירו את המצב, אכן חלק גדול מהמוסדות "פיתחו" מערכת הנחות, מילגות וכדו´... אין הקומץ משביע את הארי. הציבור הדתי לאומי אינו מוכן לוותר על חינוך טוב וראוי אך מאין יבוא עזרו?
יש לדעתי לפעול בשלושה מישורים להורדת עלויות המוסדות ושכר לימוד ההורים. הראשון הוא במישור הפוליטי ציבורי יש להגיע למצב שהמגמות התורניות יוכרו כמגמות מקצועיות לכל דבר ולממן אותם כשם שממנים מגמות היי- טק ומגמות מקצועיות אחרות. כשכיהנתי כשר החינוך התחלתי במתן הכרה למגמות אלו אך עם כניסתו של ח"כ יוסי שריד למשרד החינוך הוא ביטל את אותם תקנות שהקנו תקציבים למגמות התורניות. המישור השני, הוא תקנון מוסדותינו, קביעת תקנים גם לגבי גובה השכר וגם לגבי מספר המועסקים וגם לגבי חבילת החינוך הניתנת לתלמיד. הפערים בין המוסדות בשלושה עניינים אלו גדולים ביותר ושכה"ל הנדרש הוא בהתאם. אין סוף לדרכים ולתוספות שאפשר להוסיף כדי לטייב את הלימוד והחינוך, החל מ"ר"מ משנה" לכל ר"מ´ , עוד נושאים ונותנים בביהמ"ד, אברכים מאמצים, סמינרים וסופי שבוע, חוגים ועוד ועוד. המישור השלישי הוא בכמות המוסדות הקיימים. אין אני נגד פתיחת מוסדות חדשים, הרבה מאוד מוסדות חדשים שנפתחו בעשר השנים האחרונות הביאו ברכה מרובה והצלחה גדולה למערכת החינוך, אך יש קלות יתירה בפתיחת מוסדות, והרי כל מוסד שנפתח מעמיס עומס נוסף על אותה עוגת תקציב והפתרון לסגירת הפערים הוא קופת ההורים. כוונתי לכל סוגי המוסדות ממוסדות יסודיים ועד לישיבות הסדר ומדרשות. מחובתנו הציבורית היא לפעול להורדת שכר הלימוד.
מיד לאחר הבחירות לכנסת יש להקים צוות היגוי מוסכם ע"י אנשי הציבור, מנהלי הרשתות, המוסדות וההורים לעיסוק רציני ומעמיק בענין שכר הלימוד במגמה להביאו לרמה סבירה שהאיש הסביר יוכל לעמוד בו, אנו מקבלים על עצמנו לעשות זאת.
שכר הלימוד במוסדות החינוך הדתיים סביר גבוה או בלתי אפשרי?
כשהחינוך בראש סדר העדיפויות
ינקי פרידמן, מנהל רשת נועם וצביה:
1. ראשית, אני מבקש לענות כאבא, שיש לו השנה "רק" שתי בנות באולפנא ועוד שני בנים בישיבות הסדר ועוד שניים בת"ת...
צא וחשב והגע למסקנה שהתשובה לשאלה שבכותרת היא: "בלתי אפשרי!" ואיני שוכח לרגע שמשכורתי היא טובה ושגם אשתי עובדת ב"ה ואני יודע שאיני "מידגם מייצג" של הציבור שלנו.
גובה התשלומים המוטל על הורים הוא אכן משימה כמעט בלתי אפשרית.
ואולם, כאן נשאלת השאלה: אז מה עושים?
אני מנסה לענות על השאלה הזו כמנכל"ן של שתי רשתות חינוך תורניות (נעם וצביה) כלומר כמי שגובה מההורים את הסכומים הללו.
בצבור שלנו החינוך הוא בראש סדר העדיפויות. ההורים שלנו דורשים מהמוסדות עבור ילדיהם "רמת שירות", חינוך ולימוד של חמישה כוכבים, גם בתורה, וגם במדעים, גם בחינוך חברתי, וגם בערכים, וגם בציונות וגם וגם וגם...
"השירות" הזה, ברמה הזו, עולה כסף, הרבה כסף.
מנהלי המוסדות נאנקים תחת העול התקציבי, וסופגים עוד ועוד קיצוצים ומנסים בכל זאת להמשיך לתת גם את ההיקף העצום של השעות, גם את מכלול הפעילויות וגם להעסיק ככל שניתן את האנשים הכי טובים בכל התחומים, והחינוך בראשם. זוהי משימה שהולכת ונעשית קשה מיום ליום עד בלתי אפשרית, ממש.
המנכ"לים, חברי פורום המנכ"לים של רשתות החינוך הדתי היודעים עד כמה הדבר קשה לצבור ההורים שלנו, יושבים בימים אלה, על מדוכת הענין הזה, ביחד עם כלכלנים ויועצים ומנסים למצא פתרון, מנסים בעצם להמציא נוסחת קסם, כזו, שניתן יהיה גם להמשיך להעניק חינוך תורני ציוני איכותי, וגם לא לחנוק את ההורים.
יש מספר רעיונות "שמתגלגלים באויר" שלכל אחד מהם יש כמובן חסרונות ומעלות. כולם קשים לביצוע ומחייבים שיתוף פעולה והבנה של כל הגורמים: הורים, מורים, הנהלות, בעלויות, וגם תלמידים.
נשמח לשמוע רעיונות והצעות גם מציבור ההורים.
חינוך ראוי לכל ילד בישראל
הרב אברהם גיסר יו"ר מועצת החמ"ד ורב היישוב עפרה
שכר הלימוד בחינוך העל-יסודי ובעיקר בישיבות ובאולפנות הוא גם סביר וגם גבוה ולפעמים הוא בלתי אפשרי.
שכה"ל הוא סביר:
במשרד החינוך מונתה ועדה לבדיקת הנושא הזה. במהירות רבה התחוור לכל חברי הוועדה כי גובה התשלום לפנימיות בישיבות ובאולפנות ולאותם מוסדות המקיימים יום לימודים עד שעות הערב כולל הזנה מלאה, שבתות, סמינריונים ופעילות חברתית מוגברת (אפילו בלי לינה יומית הוא סביר כלכלית) הדבר מבוסס על המלצות ועדה מקצועית ביותר של אנשי כלכלה, רווחה וחינוך (ועדת לאור) אשר בדקה נושא זה. יש לדעת כי העלות של התוספות הייחודיות לחינוך הדתי היא גבוהה מאוד. ועדת לאור אישרה למעשה סכום גבוה יותר מן הנגבה כיום והדו"ח שלה הוא התשתית לגבייה הגבוהה. גם ועדה מיוחדת של כלכלנים וראשי רשתות חינוך שמינתה המפד"ל הגיעה למסקנות דומות. במסגרת ועדת דברת הומלץ מימון מלא ליום לימודים ארוך לגילאי 18-3 זה יוריד משמעותית את ההוצאה הביתית לחינוך.
שכה"ל הוא גבוה:
זוהי עובדה. החינוך האיכותי הוא יקר ויש בו אי-צדק חברתי ובוודאי שאינו מגשים כהלכה את הדרכתה הכללית של התורה (מובא ברמב"ם הל´ ת"ת פ"א ה"ז): "מה אני חינם למדתי, אף אתם למדתם חינם ממני, וכן כשתלמדו לדורות למדו חינם כפי שלמדתם ממני." ודאי שיש טעמים הלכתיים כשרים לגבייה, אעפ"כ צריך להתערב כדי להתקרב אל הרצוי. הנטל אינו צריך ליפול רק על ההורים המדינה צריכה להכיר ולממן את העליות המוצדקות בחינוך הדתי.
שכה"ל הוא בלתי אפשרי :
בעבור משפחות שהכנסתן ממוצעת, בעבור משפחות שלהן יותר מילד אחד במערכת, ובעבור משפחות שאין ידן משגת, הנטל הוא בלתי אפשרי. קיבלתי על עצמי לטפל בנושא זה במסגרת מועצת החמ"ד ולאפשר לכל ילד בישראל לקבל חינוך ראוי, בעלות נמוכה יותר.
חילי טרופר, ארגון במעגלי צדק
מערכת החינוך הדתית הנה מערכת מגוונת ועשירה. ניתן למצוא בה גם מוסדות ששכר הלימוד בהם סביר, גם כאלה ששכר הלימוד בהם הוא גבוה וגם כאלה בהם שכר הלימוד הוא בלתי אפשרי (יש לדייק, בלתי אפשרי עבור אנשים מסוימים ואפשרי ביותר עבור אחרים).
אך במקרה זה אין מעידים העושר והמגוון על תופעה בריאה וחיובית. ישנה הלימה כמעט מוחלטת בין מחיר הלימודים לבין איכותם. מוסדות הלימוד הגובים שכר סביר הנם מוסדות חלשים, מוסדות החינוך הגובים שכר גבוה הנם מוסדות טובים ומוסדות החינוך הגובים שכר בלתי אפשרי הם המוסדות המעולים והנחשבים. לכאורה, מדובר בעובדה פשוטה וברורה, ככל שהמוצר שאדם רוכש איכותי יותר כך עליו לשלם מחיר גבוה יותר.
אך חינוך איננו עוד מוצר סתמי. לימוד תורה ורכישת השכלה אינם עוד מוצר שמועמד למכירה, ומי שיש ביכולתו לרכוש אותו מה טוב ומי שלא - לא נורא. קבלת חינוך איכותי וראוי אמורה להיות אפשרות שניתנת לכל אדם, בין אם הוא גדל במשפחה מבוססת ובין אם במשפחה דלת אמצעים.
אין משמעות הדבר יצירת מערכת חינוכית חד גונית ושוויונית באופן מוחלט, אך בטווח בין מערכת חינוך מופרטת, שיש בה פערים אדירים לבין מערכת חינוך שוויונית יש עוד כמה אפשרויות. יש לחתור לאיזון סביר בעניין זה. בכל מקרה, איזון סביר איננה מערכת, שמונעת מבני ובנות משפחות לא מבוססות לבוא בשעריה, כפי שמתרחש היום.
אל לנו גם להיתלות באותן "טובות" הקרויות מלגות לימודים. ההשענות על רעיון המלגות מבסס כאן חברה ומערכת חינוך הנשענים על חסד וצדקה ולא על צדק בסיסי. מלגות אמורות להינתן רק כמפלט אחרון ובמקרים קיצוניים. הרי אין ליצור כאן חברה של אנשים הנזקקים לחסדיהם של אחרים בכדי ללמוד. מן הראוי שמערכת החינוך תהיה מושתתת על רעיונות הצדק, כלומר: כל ילד וילדה יוכלו ליהנות מחינוך איכותי, בלי להזדקק לחסדיהם של אחרים.
דו"ח העוני שפורסם השבוע קבע שבישראל יש למעלה מ-700 אלף ילדים עניים. עם מערכת חינוך כזאת, לא רק אוכל יחסר לאותם לילדים, אלא גם חינוך סביר.
ח"כ הרב יצחק לוי
שכר הלימוד אשר הורים נדרשים לשלם במוסדות החינוך הדתי לאומי, ובעיקר במוסדות התורניים הוא גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה. הורים רבים אינם עומדים בתשלום הגבוה לילד או שנים או שלושה במשפחה. הקיצוצים האחרונים בתקציב המדינה החמירו את המצב, אכן חלק גדול מהמוסדות "פיתחו" מערכת הנחות, מילגות וכדו´... אין הקומץ משביע את הארי. הציבור הדתי לאומי אינו מוכן לוותר על חינוך טוב וראוי אך מאין יבוא עזרו?
יש לדעתי לפעול בשלושה מישורים להורדת עלויות המוסדות ושכר לימוד ההורים. הראשון הוא במישור הפוליטי ציבורי יש להגיע למצב שהמגמות התורניות יוכרו כמגמות מקצועיות לכל דבר ולממן אותם כשם שממנים מגמות היי- טק ומגמות מקצועיות אחרות. כשכיהנתי כשר החינוך התחלתי במתן הכרה למגמות אלו אך עם כניסתו של ח"כ יוסי שריד למשרד החינוך הוא ביטל את אותם תקנות שהקנו תקציבים למגמות התורניות. המישור השני, הוא תקנון מוסדותינו, קביעת תקנים גם לגבי גובה השכר וגם לגבי מספר המועסקים וגם לגבי חבילת החינוך הניתנת לתלמיד. הפערים בין המוסדות בשלושה עניינים אלו גדולים ביותר ושכה"ל הנדרש הוא בהתאם. אין סוף לדרכים ולתוספות שאפשר להוסיף כדי לטייב את הלימוד והחינוך, החל מ"ר"מ משנה" לכל ר"מ´ , עוד נושאים ונותנים בביהמ"ד, אברכים מאמצים, סמינרים וסופי שבוע, חוגים ועוד ועוד. המישור השלישי הוא בכמות המוסדות הקיימים. אין אני נגד פתיחת מוסדות חדשים, הרבה מאוד מוסדות חדשים שנפתחו בעשר השנים האחרונות הביאו ברכה מרובה והצלחה גדולה למערכת החינוך, אך יש קלות יתירה בפתיחת מוסדות, והרי כל מוסד שנפתח מעמיס עומס נוסף על אותה עוגת תקציב והפתרון לסגירת הפערים הוא קופת ההורים. כוונתי לכל סוגי המוסדות ממוסדות יסודיים ועד לישיבות הסדר ומדרשות. מחובתנו הציבורית היא לפעול להורדת שכר הלימוד.
מיד לאחר הבחירות לכנסת יש להקים צוות היגוי מוסכם ע"י אנשי הציבור, מנהלי הרשתות, המוסדות וההורים לעיסוק רציני ומעמיק בענין שכר הלימוד במגמה להביאו לרמה סבירה שהאיש הסביר יוכל לעמוד בו, אנו מקבלים על עצמנו לעשות זאת.
שכר הלימוד במוסדות החינוך הדתיים סביר גבוה או בלתי אפשרי?
כשהחינוך בראש סדר העדיפויות
ינקי פרידמן, מנהל רשת נועם וצביה:
1. ראשית, אני מבקש לענות כאבא, שיש לו השנה "רק" שתי בנות באולפנא ועוד שני בנים בישיבות הסדר ועוד שניים בת"ת...
צא וחשב והגע למסקנה שהתשובה לשאלה שבכותרת היא: "בלתי אפשרי!" ואיני שוכח לרגע שמשכורתי היא טובה ושגם אשתי עובדת ב"ה ואני יודע שאיני "מידגם מייצג" של הציבור שלנו.
גובה התשלומים המוטל על הורים הוא אכן משימה כמעט בלתי אפשרית.
ואולם, כאן נשאלת השאלה: אז מה עושים?
אני מנסה לענות על השאלה הזו כמנכל"ן של שתי רשתות חינוך תורניות (נעם וצביה) כלומר כמי שגובה מההורים את הסכומים הללו.
בצבור שלנו החינוך הוא בראש סדר העדיפויות. ההורים שלנו דורשים מהמוסדות עבור ילדיהם "רמת שירות", חינוך ולימוד של חמישה כוכבים, גם בתורה, וגם במדעים, גם בחינוך חברתי, וגם בערכים, וגם בציונות וגם וגם וגם...
"השירות" הזה, ברמה הזו, עולה כסף, הרבה כסף.
מנהלי המוסדות נאנקים תחת העול התקציבי, וסופגים עוד ועוד קיצוצים ומנסים בכל זאת להמשיך לתת גם את ההיקף העצום של השעות, גם את מכלול הפעילויות וגם להעסיק ככל שניתן את האנשים הכי טובים בכל התחומים, והחינוך בראשם. זוהי משימה שהולכת ונעשית קשה מיום ליום עד בלתי אפשרית, ממש.
המנכ"לים, חברי פורום המנכ"לים של רשתות החינוך הדתי היודעים עד כמה הדבר קשה לצבור ההורים שלנו, יושבים בימים אלה, על מדוכת הענין הזה, ביחד עם כלכלנים ויועצים ומנסים למצא פתרון, מנסים בעצם להמציא נוסחת קסם, כזו, שניתן יהיה גם להמשיך להעניק חינוך תורני ציוני איכותי, וגם לא לחנוק את ההורים.
יש מספר רעיונות "שמתגלגלים באויר" שלכל אחד מהם יש כמובן חסרונות ומעלות. כולם קשים לביצוע ומחייבים שיתוף פעולה והבנה של כל הגורמים: הורים, מורים, הנהלות, בעלויות, וגם תלמידים.
נשמח לשמוע רעיונות והצעות גם מציבור ההורים.
חינוך ראוי לכל ילד בישראל
הרב אברהם גיסר יו"ר מועצת החמ"ד ורב היישוב עפרה
שכר הלימוד בחינוך העל-יסודי ובעיקר בישיבות ובאולפנות הוא גם סביר וגם גבוה ולפעמים הוא בלתי אפשרי.
שכה"ל הוא סביר:
במשרד החינוך מונתה ועדה לבדיקת הנושא הזה. במהירות רבה התחוור לכל חברי הוועדה כי גובה התשלום לפנימיות בישיבות ובאולפנות ולאותם מוסדות המקיימים יום לימודים עד שעות הערב כולל הזנה מלאה, שבתות, סמינריונים ופעילות חברתית מוגברת (אפילו בלי לינה יומית הוא סביר כלכלית) הדבר מבוסס על המלצות ועדה מקצועית ביותר של אנשי כלכלה, רווחה וחינוך (ועדת לאור) אשר בדקה נושא זה. יש לדעת כי העלות של התוספות הייחודיות לחינוך הדתי היא גבוהה מאוד. ועדת לאור אישרה למעשה סכום גבוה יותר מן הנגבה כיום והדו"ח שלה הוא התשתית לגבייה הגבוהה. גם ועדה מיוחדת של כלכלנים וראשי רשתות חינוך שמינתה המפד"ל הגיעה למסקנות דומות. במסגרת ועדת דברת הומלץ מימון מלא ליום לימודים ארוך לגילאי 18-3 זה יוריד משמעותית את ההוצאה הביתית לחינוך.
שכה"ל הוא גבוה:
זוהי עובדה. החינוך האיכותי הוא יקר ויש בו אי-צדק חברתי ובוודאי שאינו מגשים כהלכה את הדרכתה הכללית של התורה (מובא ברמב"ם הל´ ת"ת פ"א ה"ז): "מה אני חינם למדתי, אף אתם למדתם חינם ממני, וכן כשתלמדו לדורות למדו חינם כפי שלמדתם ממני." ודאי שיש טעמים הלכתיים כשרים לגבייה, אעפ"כ צריך להתערב כדי להתקרב אל הרצוי. הנטל אינו צריך ליפול רק על ההורים המדינה צריכה להכיר ולממן את העליות המוצדקות בחינוך הדתי.
שכה"ל הוא בלתי אפשרי :
בעבור משפחות שהכנסתן ממוצעת, בעבור משפחות שלהן יותר מילד אחד במערכת, ובעבור משפחות שאין ידן משגת, הנטל הוא בלתי אפשרי. קיבלתי על עצמי לטפל בנושא זה במסגרת מועצת החמ"ד ולאפשר לכל ילד בישראל לקבל חינוך ראוי, בעלות נמוכה יותר.
חילי טרופר, ארגון במעגלי צדק
מערכת החינוך הדתית הנה מערכת מגוונת ועשירה. ניתן למצוא בה גם מוסדות ששכר הלימוד בהם סביר, גם כאלה ששכר הלימוד בהם הוא גבוה וגם כאלה בהם שכר הלימוד הוא בלתי אפשרי (יש לדייק, בלתי אפשרי עבור אנשים מסוימים ואפשרי ביותר עבור אחרים).
אך במקרה זה אין מעידים העושר והמגוון על תופעה בריאה וחיובית. ישנה הלימה כמעט מוחלטת בין מחיר הלימודים לבין איכותם. מוסדות הלימוד הגובים שכר סביר הנם מוסדות חלשים, מוסדות החינוך הגובים שכר גבוה הנם מוסדות טובים ומוסדות החינוך הגובים שכר בלתי אפשרי הם המוסדות המעולים והנחשבים. לכאורה, מדובר בעובדה פשוטה וברורה, ככל שהמוצר שאדם רוכש איכותי יותר כך עליו לשלם מחיר גבוה יותר.
אך חינוך איננו עוד מוצר סתמי. לימוד תורה ורכישת השכלה אינם עוד מוצר שמועמד למכירה, ומי שיש ביכולתו לרכוש אותו מה טוב ומי שלא - לא נורא. קבלת חינוך איכותי וראוי אמורה להיות אפשרות שניתנת לכל אדם, בין אם הוא גדל במשפחה מבוססת ובין אם במשפחה דלת אמצעים.
אין משמעות הדבר יצירת מערכת חינוכית חד גונית ושוויונית באופן מוחלט, אך בטווח בין מערכת חינוך מופרטת, שיש בה פערים אדירים לבין מערכת חינוך שוויונית יש עוד כמה אפשרויות. יש לחתור לאיזון סביר בעניין זה. בכל מקרה, איזון סביר איננה מערכת, שמונעת מבני ובנות משפחות לא מבוססות לבוא בשעריה, כפי שמתרחש היום.
אל לנו גם להיתלות באותן "טובות" הקרויות מלגות לימודים. ההשענות על רעיון המלגות מבסס כאן חברה ומערכת חינוך הנשענים על חסד וצדקה ולא על צדק בסיסי. מלגות אמורות להינתן רק כמפלט אחרון ובמקרים קיצוניים. הרי אין ליצור כאן חברה של אנשים הנזקקים לחסדיהם של אחרים בכדי ללמוד. מן הראוי שמערכת החינוך תהיה מושתתת על רעיונות הצדק, כלומר: כל ילד וילדה יוכלו ליהנות מחינוך איכותי, בלי להזדקק לחסדיהם של אחרים.
דו"ח העוני שפורסם השבוע קבע שבישראל יש למעלה מ-700 אלף ילדים עניים. עם מערכת חינוך כזאת, לא רק אוכל יחסר לאותם לילדים, אלא גם חינוך סביר.