מהי הדרך הנכונה לשקם את צה"ל – הסקת מסקנות אישיות, או הפקת לקחים במערכת הקיימת?
לפרק ולהרכיב מחדש/ ח"כ פרופ' אריה אלדד האיחוד הלאומי
לו היה צה"ל ספינת קרב, ויש לעם ישראל אחרות כמותהּ בים, נכון היה להעלות את צה"ל על מבדוק, לפרק אותו למרכיביו, לשלח את צוות הפיקוד כולו בשלום לביתו, ובזמן שמפרקים ומתקנים ומחליפים ומרכיבים מחדש את חלקי הברזל והאלקטרוניקה – גם מגייסים צוות פיקודי, חדש וותיק, מנוסה וכזה שטרם נשחק, מציבים אותו בכל עמדות הפיקוד, ויוצאים לסדרת אימוני הקמה כדי לוודא שכוח הברזל מתחבר לכוח האדם.
אין לעם ישראל צה"ל רזרבי, ואי אפשר להשבית את הצבא לתיקונים. הדברים נאמרו כדי להמחיש את מה שכולנו מרגישים בעומק הלב: אם במשברים קודמים שבהם כשלה המנהיגות ידע עם ישראל שתמיד יהיה צה"ל שיציל אותנו, כיום יודע עם ישראל שאי אפשר לסמוך גם על הצבא, והוא זקוק לשינוי מהותי.
מתוך הבנה זו – שאין לנו יכולת לפרק את הצבא לחלוטין ולהרכיבו מחדש אף שיש צורך אמיתי לעשות כן – אין גם סתירה בין שתי אפשרויות התיקון של הצבא: הפקת לקחים בידי המערכת הצבאית או הסקת מסקנות אישיות כלפי צמרת צה"ל שכשלה. יש צורך בזה ובזה. צמרת צה"ל שכשלה במלחמה צריכה ללכת הביתה: מפקדים שכשלו כיוון שאיבדו את הנחישות והחתירה לניצחון על האויב ואת הביטחון בצדקת הדרך והידיעה שארץ ישראל שייכת לעם ישראל ושהאויב הוא הערבי ולא היהודי, וכן מפקדים שנוגעו בהתקרנפות והם אומרים "אמן" לנטיות לבם של קברניטי המדינה גם כשהם יודעים שהדבר פוגע בביטחון ישראל.
הרמטכ"ל וחלק מאלופי המטכ"ל שותפים לכישלון ולהתקרנפות. כך גם מקצת ממפקדי השדה של הצבא, שמהם מפקדי שדה מופלאים, אלא שהדוגמה האישית שנתנו להם אלופי צמרת צה"ל עלולה להפוך גם אותם לקרנפים. אם לא יסולקו מהמערכת כל אלו שנוגעו – לעולם לא נצליח ליישם בצבא את התיקונים הנחוצים, ולא נוכל להשיב את צה"ל למה שהיה – צבא מנצח. ולאחר שהרמטכ"ל יודח מתפקידו – אם לא ישכיל להתפטר קודם לכן – ובעקבותיו יודחו שאר המפקדים שכשלו, ניתן יהיה ליישם את השינויים המבניים, התפקודיים, הטכניים, האסטרטגים והטקטיים הנחוצים לצבא כדי לנצח במערכות הקיומיות הקרבות ובאות.
לא סומכים על המפקדים/ חדוה אלמוג, תא"ל במיל', לשעבר קצינת חן ראשית ויו"ר נעמ"ת
לצערי הרב, במקום לנסות ולשקם את המערכת הצבאית ולהתכונן לבאות, בזבזו שר הביטחון והרמטכ"ל את שלושת החודשים האחרונים והיו עסוקים בכל מיני ספינים, בעיקר מצדו של שר הביטחון. כיום, לאחר שכל הסקרים מראים שהציבור אינו מאמין לשר הביטחון ולרמטכ"ל, המסקנה המתבקשת היא שככל שיקדימו להתפטר – מדינת ישראל וצה"ל יצאו נשכרים.
צבא בנוי על מערכת אמון ברורה: החייל מביט למעלה, רואה את המפקד, סומך עליו והולך אחריו בעיניים עצומות. כך נוהג החייל הפשוט, וכך פועלים כל בעלי הדרגות עד לרמטכ"ל. כאשר מערכת האמון נשברת, כפי שקרה במלחמה האחרונה, וכאשר אין סומכים עוד על ראשי הצבא, הרמטכ"ל – אם אכפת לו מהמדינה וממה שקורה בה –צריך להצדיע, להחזיר את המפתחות וללכת הביתה. איני מכירה את הרמטכ"ל אישית, אבל אני מרגישה שמדובר בטרגדיה של אדם משכמו ומעלה שסומן כמישהו שעתיד להתברג בצמרת המדינה, אבל התנהלותו במלחמה הביאה את הציבור להביע בו אי אמון.
כשהסקרים מצביעים על שבעים ושניים אחוזים מהציבור שאינו סומך על שר הביטחון, גם כאן המסקנה מתבקשת. לאחר כמה חודשים ששר הביטחון בתפקידו, הכול מבינים ש"המלך עירום". לו שר הביטחון היה ממונה על תפקיד זוטר – ניחא. אבל שר ביטחון משפיע בכל רגע ורגע על חיינו, כפשוטו. כיוון שאין לו היכולת ואין הוא מתאים לתפקיד כה גדול – גם שר הביטחון צריך לקום וללכת. אני מקווה שבעתיד לא ימנו אנשים לתפקיד שר ביטחון בשל קומבינה כזו או אחרת, אלא יעברו למינויים עניינים. אני לא ישנה בלילות מכל הקומבינות הללו.
אני סבורה שהמערכת הצבאית צריכה לעבור טלטלה ושיקום, ולא ניתן לשקם דבר כשבראש עומדים אנשים שאין סומכים עליהם. החשדות שיש כיום כנגד שר הביטחון והרמטכ"ל היא חשדנות שאינה ניתנת לשינוי.
חלוץ לא אשם/ יואש צידון, אלוף משנה במיל', לשעבר ח"כ מטעם צומת, עוסק במחקר מדיני
יש להפיק לקחים. לאחרונה ראיתי ראיון עם יאנוש בן גל, ובו הוא האשים את הרמטכ"ל במחדלי המלחמה ותקף את חיל האוויר. לדעתי הוא טועה מן הסיבות האלה:
1) השגיאה העיקרית בהתנהלות במלחמה זו באה מראש הממשלה, אהוד אולמרט. הוא לא הכריז שיש מלחמה, ואף לא הסכים להכריז על מצב חירום, אלא "משך" את כל העניין. עם כל טלפון מקונדוליסה רייס הוא המשיך "למרוח" את העניין ולנסות לבצע משא ומתן "בתשלומים". אין מלחמה בתשלומים, אלא יש להפעיל את כל הכוח במצב כזה. במקום להשהות פעולות ולהתמהמה, היו צריכים לגייס את כל האוגדות ביחד. במקום להגיב כל הזמן מן המותן היו צריכים להכריז שאנו במלחמה ולהיכנס לקרב.
2) לצערנו, גבולות הגזרה של צה"ל מתחיל בקלקילה ונגמר בגבול איראן-פקיסטן. את המרחקים הללו חיל האוויר מוכרח לכסות, וזו הסיבה שמופז, בתור רמטכ"ל ושר ביטחון, וגם אריאל שרון ועוד הרבה אחרים, הקצו לחיל האוויר את התקציבים שהקצו.
3) הביצוע של חיל האוויר במלחמה היה מושלם. חיל האוויר השתמש בצילומים מעודכנים בעוד כוחות היבשה בשטח השתמשו במפות ישנות ומשום מה הם לא משכו צילומים עדכניים מחיל האוויר. מדובר במחדל ובכישלון של פיקוד צפון. אי עדכון המפות הביא לכך שחיל היבשה לא ידע שחיבזאללה בנה בכל האזור מבצרים, וכולנו שילמנו על כך.
4) חיל האוויר השמיד בהצלחה את טילי הרקטות, אבל הרקטות המשיכו ליפול על אזרחי ישראל בשל החלטות לקויות. ההחלטה האם הורסים בית שבו גרה משפחה וממנו יורים טילים – היא קביעה מדינית, ובקביעה זו לקתה הממשלה בהחלטתה שלא להשמיד את המשגרים. אי אפשר "גם וגם": או שהולכים ופוגעים ביודעין באוכלוסיה אזרחית או שכלל לא יוצאים למלחמה.
בתור אדם בעל 41 שנות שירות במחתרת, בקבע ובמילואים, ראיתי מלחמות ותכנוני מלחמות, ולכן נדהמתי לראות את הביצוע בדרג המדיני ובדרג צבא היבשה, נדהמתי לגלות כי כל יום שינו את הפקודות ונדהמתי מההסברה המדינית הגרועה של ישראל.
רמטכ"ל יהיר ולא מקצועי/ מוטי יוגב אל"מ במיל. מראשי התנועה לאחריות לאומית
בשנתיים האחרונות הכין צה"ל את עצמו בעיקר לעקירת וגרוש יהודים מבתיהם, להרס ולהכאת יהודים מהלכים שפגעו בייעודו העיקרי. מפקדי הצבא האמורים להיות דרוכים לכל תזוזה אצל האויב ולתת לה מענה מבצעי, נסחפו באשליות שלום ונתנו ידם להקטנת הצבא, לקיצוץ האימונים ומשך השירות ופגעו במוכנות הצבא. מפקדים מסוימים החדירו לצה"ל וירוס של מוסר מעוות הנמנע מלפגוע באויב תוך סיכון חיילנו. לצה"ל הוכנסה שפת ניהול שבלבלה ופגעה בעולם המושגים הצבאי – עולם המחייב בהירות מטרות ונחישות מול האויב. נוהלי הכוננות והתרגולות התרופפו ולא בוצעו, אירועים לא תוחקרו כראוי ולקחים לא הופקו.
חלק מראשי הצבא הצטרפו לתפיסה שלא ניתן לנצח טרור באמצעים צבאיים וסברו שהמענה לאיומים הוא בעיקר מדיני. חולאים ותקלות אלו הובלו על ידי מפקדים, אם מתפיסות עולם שגויות ואם מחוסר אחריות. ניסיונות להסב תשומת לב ולהתריע נתקלו בטיעונים כגון "מה אתה מבין?". לכשלים אלו אחראים מפקדים ובראשם הרמטכ"ל שחטא ביהירות, בזלזול, בחוסר הבנת המציאות ובחוסר מקצועיות בהפעלת הכוח היבשתי. וכל זאת בלא לפגוע בזכויותיו בהכנתו ובהפעלתו של הכוח האווירי. חמורה מכך נראית גם היום חוסר הבנתו או תחושת אחריותו של הרמטכ"ל, לגבי חובתו להגן על אזרחי ישראל ולפחות להציע דרך צבאית יעילה למניעת הקאסמים לאשקלון ושדרות.
המציאות קשה מכדי שהחבוש יתיר עצמו מתחלואיו. את צה"ל חיוני לשקם ומהר. יש להחזיר לפיקוד הבכיר בצה"ל את יסודות צדקת הדרך ורוח הלחימה. יש להחזיר לעם את האמון בצבאו. הדרך הנכונה לשיקום צה"ל צריכה להיות משולבת בהפקת הלקחים בסיוע קציני מילואים בכירים בעלי ניסיון ונטולי פניות. בו זמנית הכרחי להסיק מסקנות אישיות נגד מי שהיו אחראים והשפיעו בדעותיהם ובפעולותיהם על סירוס הצבא, ובכך פגעו במוכנות צה"ל לניצחון.
צדקה עשה עמנו הקב"ה בכך שהביא עלינו את מלחמת לבנון השנייה שחשפה את תקלותנו. יש להביע בנחרצות את הביקורת ההכרחית לתיקון, אך גם לחוש אחריות ושייכות לצה"ל ולהיות נכונים להשתתף במאמצי התיקון תוך הערכה רבה למפקדי צה"ל וחייליו שעושים לילות כימים בהגנה על שלומנו.