שאלת השבוע: "בני עקיבא כיום – תנועה חלוצית ומגשימה או מועדון לנוער הדתי?".
להתקדם אל הפרדת הסניפים/ אביחי בוארון, מנכ"ל תנועת מעייני הישועה – תנועת תשובה ישראלית
תנועת נוער, מעצם הווייתה, היא תנועה ההולכת שני צעדים לפני הציבור אליו היא משתייכת. תפקידה הוא כשל הילד הקורא בקול "המלך עירום!". בשונה ממנו, היא נוטלת על עצמה את התפקיד להלביש את המלך. מרגישה אחראית לתיקון המצב.
הרב קוק גילה לנו, לפני כמאה שנה, שתיקון הדור בשורשו מתחיל במחשבה. מחשבת הדור. כציבור דתי-לאומי, משך שנים רבות לא התייחסנו לכך בפעילותנו הציבורית. לא הקדשנו לכך משאבים, לא מסרנו את נפשנו על כך, לא רצינו או שמא לא יכולנו.
היום כבר מובן לכל שרק בעבודה על 'המחשבה הלאומית' הנבנית מהפרטים, רק בעבודה על הרצון הלאומי היונק את כוחו מרצונו של כל אחד ואחד בעם, נצליח, בע"ה, להוציא את העגלה הישראלית מהבוץ העמוק בו שקעה.
על בני עקיבא לעמוד בראש העוסקים במלאכה זו! על חברי התנועה להשקיע את מלוא מרצם בהחלפת הדיסקט הלאומי מציוני-קלאסי ליהודי-ישראלי, שממילא מקפל בתוכו את הציונות. אם התנועה תחרוט על לוח לבה את השליחות דווקא בתחום זה, אזי היא תהפוך ליותר ויותר רלוונטית ומשפיעה בציבור הכללי, ודאי שכך בציבור הדתי-לאומי. היא תהפוך לתנועה המנהיגה את כולנו קדימה, וחבריה יתהוו מאוסף נערים ונערות לתנועת נוער אמיצה ההולכת חלוץ לפני המחנה. לחניכי בני עקיבא, ביום חגם, יש לומר ראשית: חזקו ואמצו על כל פועלכם עד כה. עם זאת, אם אתם אנשי חזון ורוח, יראי שמיים, מוכנים להטות שכם בראותכם את העם בסבלותיו הרוחניים, ורוצים גם למנוע את ה'התנתקות' הבאה ואת עמונה הבאה – הֱיוּ ממשיכי דרכם של אברהם אבינו, החשמונאים וכמובן רבי עקיבא – מקהיל הקהילות. קומו וקראו בקול גדול "מי לה' – אלינו!".
ודבר נוסף להנהלת התנועה: אנא, חדלו מתופעת הסניפים המעורבים. עכשיו! כן, אנחנו יודעים, "זה לא פשוט...". ובכן, כלום לא פשוט! ובכל זאת, הובילו את התנועה הזאת עוד צעד אחד קדימה, כדי שבשנה הבאה לא תעלה כלל השאלה אם בני עקיבא היא מועדון חברתי לנוער. הנוער בשל לכך, ובידכם הדבר, בע"ה. יישר כוח וברוכים תהיו.
התחייבות מוחלטת לתורה/ הרב גדי בן-זמרה, אולפנת מעלה לבונה
סיפר לי הרב נריה זצ"ל, כי בזמן שחשב לייסד את בני עקיבא התייעץ בעניין עם הרבי מלובביץ' זצ"ל. תשובת הרבי היתה שבני עקיבא, במתכונתה המעורבת, היא חילול ה'! 'אם כך, אחזור בי', הרהר בקול הרב נריה. השיב לו הרבי: 'אם יודע אתה שזו אכן מציאות של חילול ה', יש מקום לתנועה זו ולציבור מסוים...' (אקווה כי מוסר אני דברים כהווייתם).
פינה חמה שמורה בלבי לבני עקיבא. החום והלהט ליישובה של ארצנו הקדושה – על-ידי אלפי בני נוער תוססים ונלהבים, שאף אני זכיתי להיות חלק מהם, הצטברו והתגבשו לכוח ממשי הרבה בזכותה של בני עקיבא. נדייק יותר: בני עקיבא שימשה קרקע פורייה לרוח הפורצת והרעננה שנשבה מבית מדרשו של הרצי"ה זצ"ל. עיקר חידושה של אותה רוח היתה הרלוונטיות שלה, בהכרעתה, כי החלומות הגדולים ו'הדיבורים המרחפים' שייכים לכאן ולעכשיו, ובמילה אחת – הגשמה!
עקב אכילס של התנועה, בעיניי, הוא היותה תנועה מעורבת. לא ניתן לדבר ברצינות על הגשמה בתנועה דתית ללא מחויבות מגשימה ללא תנאי לתורתנו הקדושה, למצוותיה ולאיסוריה.
תנועה המודעת לליקוייה המהותיים והחותרת ללא הרף לתיקון ולשכלול – כבודה במקומה מונח, אך תנועה שממאפייניה המובהקים והקבועים היותה מעורבת בנים ובנות – ואולי אפילו מערימה קשיים על סניפים המעוניינים ליצור הפרדה – זוהי מציאות של חילול ה'!
לדידי, תנועת נוער מגשימה היא תנועה שנעה בעוז קדימה, מדרבנת, לא מסתגלת, טוטאלית (לפחות במה שנוגע לשמירת תורה ומצוות), חדה וחד-משמעית, והכל על-מנת להגשים הלכה למעשה!
אינני מכיר את הרב בני נכטיילר, מזכ"לה החדש של התנועה, אך חזקה על ת"ח שישכיל בטוב טעם ובדרכי נועם לחולל את השינוי הנדרש בכל מקום שניתן, וה' יצליח דרכו!
קדושת הברית וקדושת הארץ תלויות זו בזו. כקדושת הברית, הדואגת להשפיע את כוחה אך ורק למקום שהברכה שרויה בו, כך גם לגבי חיזוקה ובניינה של ארצנו הקדושה... "קדושה, קדושה אני מבקש".
חיים יהודיים ללא הסתגרות/ ד"ר אמנון שפירא, קיבוץ טירת-צבי, מזכ"ל בני עקיבא לשעבר
שתי הקבוצות האידיאולוגיות המשפיעות כיום בציונות הדתית הן החרד"לית ו'תורה וחיים' (המכונה גם אורתודוקסיה מודרנית). הראשונה, בחלקים החרדיים שלה, מלמדת שהאידיאל המועדף שלה הוא לימוד תורה כערך יחיד לעצמו, גם במחיר של הסתגרות מהחברה ואי השתתפות בבניינה. ואילו השנייה טוענת שדרך זו היא סילוף התורה, שבעצמה הגדירה את המטרה של עם ישראל במילים מפורשות, מפי ה' על אברהם: "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית י"ח, י"ט). לאמור, "דרך ה'" אינה מטרה לעצמה, ואין להסתגר בתוכה בלימוד תורה, כביכול; אלא "דרך ה'" היא מכשיר שבאמצעותו יש להגיע ליעד העילאי של התורה: חיים של מוסר וצדק חברתי. לכן, בני עקיבא, כתוצר מובהק של רעיון תורה ועבודה, חיפשה תמיד נתיבים לקיים בהם חיים יהודיים שלמים המושתתים על "צדקה ומשפט". כך התחילו ב"הגשמה" בקיבוץ ובמושב, אחר כך הורחבה המטרה להתיישבות בכלל (ורבות מההתנחלויות ביו"ש הן פירות, במישרין או בעקיפין, של בני עקיבא), ואחר כך הורחבה והוגשמה לכלל העשייה החברתית והציונית במדינת ישראל.
אבל כיום בני עקיבא עומדת תחת לחץ מתמיד של ר"מים, המשפיעים באמצעות תלמידיהם על התנועה מבפנים, והדוחפים אותה לכיוון של היבדלות מהחברה ומהחיים: מתחיל בלחץ להפרדת הבנים והבנות (מה שיביא בעתיד, אם המהלך יבוצע, לפירוק התנועה ולאובדן הישגיה המפוארים עד כה), ואחר כך להיפרדות גם מהמדינה ומהחברה בה, ולאובדן יעדו האמיתי של עם ישראל.
נתפלל לחיים של תורה ועבודה, ושתנועת הנוער הנפלאה שלנו תישאר שפויה, "משיחית" במובן היהודי התמים של "תיקון עולם", ולא במובן החב"דניקי; חזקה ומתחזקת; ושנחזור על הראשונות; ושנמשיך להיות תנועה חלוצית מגשימה, בכל תחומי החיים במדינה.
בעוד עשרים שנים יהיו הדתיים הרוב במדינה. אבל אלה שיוכלו להנהיג אותה, כמדינה יהודית מתוקנת, לא יוכלו להיות אלה המסתגרים בתורה, אלא אלה המכניסים את התורה לחיים (ובתנאי ששוללי בני עקיבא לא יפילו אותה לפני כן).
אחריות לאומית ומחויבות אישית/ הרב בני נכטיילר, מזכ"ל בני עקיבא
תנועת בני עקיבא מחנכת ומכשירה את חניכיה להגשמה אישית וקבוצתית על-פי ערכי התנועה. במהלך השנים עובר כל חניך פעילות חינוכית ענפה של פעולות בשבת ובאמצע השבוע, סמינריונים, טיולים ומחנות. התנועה מצליחה, כבר 78 שנים, להצמיח בוגרים שהקימו התיישבויות ומוסדות חינוך, השתלבו בצבא, בתעשייה ובהנהגת הציבור, ואין ספק שבכל מפעלי הציונות הדתית יש לתנועת בני עקיבא זכויות.
דברים אלו לא היו כן בעבר. דווקא היום, אל מול מציאות של התבגרות נערים מול המחשב בבית, באים חניכי בני עקיבא לסניפים להתקדם ברוחניות ולהשתלב בעשייה של תורה ושל מעורבות חברתית. עוצמה אדירה יש בכל מפעלי התנועה המיוחדים, כמו שבטי יובל, המשלבים ילדים חריגים בסניפים, סניפי קליטה, פרויקט השחר ויחדיו, גרעיני בנות שירות לאומי ועוד... בני עקיבא ממש לא דומה למועדון; מי שמגיע יודע שהוא מתחנך לאחריות לאומית ולמחויבות אישית. הוא יודע שהעם מצפה ממנו ומחבריו לפעול יחדיו ולהצעיד קדימה את עם ישראל.
נושא חודש ארגון השנה אומר הכל: "להגשים חזון" – לחלום בגדול על התיישבות, צבא, תרבות, צדק חברתי ומנהיגות – ולעשות. כמו שתמיד שרנו בבני עקיבא, "למרות כל המכשולים, לעומת כל הנחשולים, קדימה בני עקיבא". עם משימות גדולות כאלה, נותר רק להמשיך ולאחל לבני עקיבא הצלחה.
מועדון ההגשמה החלוצית/ הרבנית רחל נריה, אלמנתו של הרב משה צבי נריה, 'אבי דור הכיפות הסרוגות'
אין להעמיד את החלוציות ואת ההגשמה בניגוד למפגש מועדון של נוער דתי. תנועת בני עקיבא היא רב-גונית, והיא כוללת גם את זה וגם את זה.
יש מקומות, בעיקר יישובי עולים, בהם החינוך רדוד, והנוער אפילו הולך לבתי-ספר חילוניים. נוער כזה שמח להשתתף בפעילויות חברתיות שמתקיימות במעֵין מועדון. תוך כדי כך הוא גם מקבל הכוונה לפעילויות ערכיות, וייתכן שחלק ממנו יגיע אפילו לתורה ולמצוות. מדריכי בני עקיבא מקדישים לבני נוער אלה מאמצים רבים, ובכל אופן יהיה להם יחס חיובי יותר לדתיים ולאנשי תורה. במילים אחרות, נוער מתבגר זקוק לפעילויות חברתיות. בני עקיבא נותנים לו את זה, והוא סופג ערכים ומושפע.
ברוך ה', האווירה הכללית של הנהלת בני עקיבא היא הגברת היסוד התורני. אני זוקפת זאת לזכות בעלי, הרב נריה זצ"ל, שהקים את האולפנות ואת הישיבות; רוב המדריכים הם יוצאי מוסדות אלה. באמצעות זאת, בקרב רבים מבני הנוער מתחזקת הגישה התורנית. בזמן האחרון יש בבני עקיבא גם הנהגת נוער השואפת להגביר עוד יותר את העשייה התורנית והחברתית בין חברי התנועה וגם בציבור הרחב.
פעם החלוציות היתה כיבוש הארץ בלבד, כיום יש בעיות חברתיות הזקוקות לטיפול: ילדים שחיים במצוקה, קשישים שחיים בעוני ועוד. התמסרות אל העם בלב ובנפש – גם זו חלוציות.
חברי תנועת הנוער בני עקיבא תורמים הרבה מאוד לחברה, ומי שנותן – גם מקבל, מי שעושה מעשה טוב – מרגיש סיפוק גדול.
בהתנהגותם בשטח הצניעות, בהימנעותם מחומרנות יתר ובהימנעותם מגישה לפיה מטרת החיים זה כיף בלבד, בני עקיבא משמשים דוגמה אישית, והם צריכים להמשיך בדרכם הטובה.