שאלת השבוע: מה גורם לתופעת הגירושין במגזר הדתי, וכיצד ניתן לצמצם אותה?
להגדיר מחדש ציפיות מהנישואין/ אברהם כ"ץ, מרצה ויועץ נישואין
בשנים האחרונות היקף הגירושין בקהילה הדתית גדל, וזאת בשל כמה סיבות.
• העולם המערבי העצים את הערך שהאדם הוא מרכז הבריאה וצרכיו הרגשיים והחומריים עומדים במקום ראשון. חיי נישואין והקמת משפחה מחייבים השקעה והקרבה אישית, ולא אחת על חשבון ההגשמה העצמית. אם בני הזוג אינם רואים בהקמת משפחה אידיאל ערכי ובבניית זוגיות מקור לאושר, לצמיחה רגשית ואישית, כל אי שביעות בחיי הנישואין דוחפת את בני הזוג לפתרון הקל של פירוק המשפחה.
כוחם של "המחסומים הבולמים" כמו בושה, תלות כלכלית, הפגיעה בשידוכי הילדים הפכו פחות יעילים בשנים האחרונות, והפתרון לכך הוא העצמת הערך המשפחתי מבחינה דתית ופסיכולוגית. צריך לחנך לראות במשפחה את המקום האידיאלי להגשמה עצמית לטווח הקצר והארוך, ולהעשיר את הזוגיות בתוכניות חינוכיות כבר בשלבים הראשונים של חיי הנישואין.
• תוחלת החיים הארוכה יכולה לגרום לאבדן הדרגתי במשיכה לחיים משותפים עם בן הזוג. כדי לעבור בשלום את חתונת הכסף והזהב בני זוג צריכים 'להתחתן' מחדש כל כמה שנים ולהגדיר מחדש את הציפיות שלהם. זוגות שאינם מוכנים ואינם יכולים לוותר על חלומות מהשנים הראשונות ולהביא לקשר חלומות חדשים – מועדים לגירושין. כדי להימנע ממצב זה יש תוכניות חינוכיות להעשרת הזוגיות בגילאים המאוחרים.
• לאחרונה יש פלישה נוראית של תכנים לא צנועים לתוך המשפחה. אמצעי התקשורת מפגישים את האדם עם ריגושים לא בריאים ולא נכונים, וכך נפגעת האינטימיות וההערכה של בני הזוג.
• תופעת הרווקוּת המאוחרת בקהילה הדתית הביאה לתופעת "נישואי בוסר". לרוב בגיל צעיר אין בשלות לנישואין, וכל זמן שהבחור והבחורה לא גיבשו לעצמם את זהותם האישית, יכולות להיות תקלות רציניות בחיי הנישואין שמקצתן מסתיימות בגירושין בתחושה של מיקח טעות. כדי להימנע מצבים כאלה, המשפחה ומוסדות החינוך מוכרחים להכין את הצעירים לבגרות אישית ולהבין את המציאות של הקמת משפחה.
האשמים: שיח פמיניסטי ובורות גברית/ חגי סרי, עיתונאי ויו"ר ארגון אבות לקידום האבהות במשפחה ובגירושין
כן זו תופעה, והיא משותפת לציבור ה'לייט' והחרד"לי. אם פעם גירושין היו בעיקר על רקע של אלימות פיזית ומילולית ובגידות, נוסף לגורמים אלה גם המונח "נישואים כושלים", שהוא מקור העלייה המדאיגה. נישואין שבהם יש אלימות וניאוף חייבים להתפרק, אך "נישואים כושלים" – לא. הבעיה היא שבמקום לזהות את הגורמים שהופכים את הנישואים לכושלים ולטפל בהם בזמן, מניחים לבעיות להידרדר עד לפירוק הבלתי נמנע.
הגורמים ל"נישואים כושלים" הם רבים, כגון השפעה חילונית חזקה שאומרת כי חיים רק פעם אחת וכי אין סיבה לסבול, וכן העלייה בחומרנות שמביאה לכך שההורים עובדים קשה, וכמעט לא נותר להם זמן לילדים ולעצמם. כמו כן בימינו הנשים יצאו לעבודה בחוץ, אבל הגברים טרם נכנסו לעבוד בפנים, ועניין זה יוצר לפעמים מצב שבו אֵם המשפחה על תקן עֶבד, ומכאן קצרה הדרך להתמרמרות ולהרס.
זאת ועוד, השיח הפמיניסטי הרדיקלי ששולט בארץ חדר למעוזים הדתיים, וכך הופכים קשיים בין בני הזוג למאבק בין המינים בדיוק במקום שבו הם צריכים להיות שותפים. מנגד, העלייה ברמה התורנית גורמת לגברים רבים להשתתף בשיעורי תורה על חשבון העזרה בבית. ביהדות 'אב משפחה' הוא תפקיד ביצועי ולא תואר טווסי, והחובה לשמח את האישה היא חובה דתית-הלכתית לא פחות משמיעת שיעור תורה ומעזרה במטלות הבית. אם שותפים בכסף – שותפים גם בכביסה, והדבר נכון לאחריות ההדדית לטיפוח הזוגיות. אין זה תפקיד האישה בלבד.
נישואין הם בניית בית, הווי אומר זוג פועלים מזיעים הסוחבים את האבנים הכבדות. גם בבניין יפה וחזק נִבָּעִים בקיעים ומתפוצצת צנרת, אבל הפתרון אינו הריסת הבית אלא תחזוקה יום-יומית. תחזוק הזוגיות הוא קריטי, ובלעדיו מות הנישואין הוא רק עניין של זמן.
המושג "אבהות" ו"ראש המשפחה", מושג שהיה דומיננטי בעבר, נשחק ונעלם וכך נותרה האחריות על כתפי האישה בלבד. בעוד שנערה לומדת על אמהות, מחויבות, משפחה וזוגיות, נערים אינם לומדים דבר על משפחה ואחריות. רבים מהם נכנסים לנישואין כאדונים הנשואים לשפחות. אני קורא מכאן לכל אנשי המקצוע: הכינו את הגברים לתפקידי הנישואין ולאחריות עכשיו.
גם האינטרנט אשם/ מרים גולדפישר, טוענת רבנית
הערך ה'נעלה' המכונה 'זכויות הפרט', מחלחל גם לתוך המשפחה הדתית, ובְמָקום שכל צד דורש את המגיע לו, נוצר מתח של אינטרסים.
החברה כיום מעודדת את קידומן של זכויות האישה, ומטבע הדברים רוב הנשים לומדות את זכויותיהן בעוד הגברים לא תמיד מכירים בהן. כשמסתכלים סביב, בפרט בחברה הדתית, לאחרונה הנשים צעדו כמה צעדי ענק והשאירו את הגברים מאחור, כולל בהשקפה על מקומה ותפקידה של האישה בבית ובחברה. בעבר מקום האישה היה בבית ורוב הנשים לא יצאו לעבודה, כך שעול הפרנסה מוטל היה על הבעל. כיום רוב הנשים יוצאות לעבודה, ואם הבעל נותר עם דפוסי העבר ואינו מקבל את השינוי, אינו משתף עמה פעולה ואינו לוקח חלק בעבודות הבית– נופל על האישה עול כבד מנשוא.
כיום הנשים מלומדות, לפעמים אפילו יותר מהבעל. אם בעבר לאישה היתה דעה רק בענייני אוכל ובגדים, היום יש לה דעה גם בעוד עניינים והיא מצפה שיתחשבו בדעותיה ויתייחסו אליהן בהערכה ובכבוד. כיום נשים מודעות לעצמן ונוטות להשתתף בחוגי העשרה, בעוד גברים נוטים לחשוב שעבורם זה מיותר כי מדובר ב"פטפוטי נשים" והם חסים על זמנם. כך נוצר פער בחשיבה ובהתנהגות בין הבעל לאישה, דבר שיכול לגרור גירושים.
עוד גורם לגירושים הוא האינטרנט שיכול לסחוף את האדם לאתרים אסורים שיכולים להרוס את המשפחה. תופעה זו, כמו חוסר הקפדה על כללי הצניעות, מובילים לבגידות גם בחברה הדתית. גם חוסר בשלות לנישואים ונישואים בגיל צעיר כשאין מקצוע ואין פרנסה, ושלאחר לידת הילד הראשון הגבר מגלה שבעצם הוא לא התכוון לכבול עצמו למשפחה בגיל כה צעיר – כל אלה אף הם גורמים לגירושים. ואם בעבר היו מתביישים בגירושים, היום זו נורמה. ברגע שהתופעה מתקבלת כדבר שגרתי, הרי שלא תמיד משקיעים את מרב המאמצים לשמר את התא המשפחתי.
החברה שלנו נגועה בחוסר סובלנות בין דתיים לחילונים, בין ימנים לשמאלנים ובין איש לאשתו. רק אם מוסדות החינוך ידריכו לסובלנות בכל התחומים, ובפרט לסובלנות בחיי הנישואין – יחול שיפור במצב. בפועל הבנות מקבלות הדרכה רבה יותר מאשר הבנים, אבל הכול צריכים להבין שכדי לחיות בזוגיות טובה מוכרחים עבודה מתמדת בתיקון המידות.
הנישואים כמוצר חד-פעמי/ רחל ארבוס מנחת סדנאות בענייני הורות ומשפחה
השקפת העולם המערבית מחלחלת בהתמדה לעולם הדתי והיא העומדת בבסיס העלייה במספר הזוגות המתגרשים. בספרים ובסרטים הנישואים מוצגים כחוויה מתמשכת של אושר, שמחה והנאה. אנשים משוכנים שהנישואים יספקו להם את כל מאווייהם במלואם, אבל כשהחלומות מתנפצים אל מול קשיים, חילוקי דעות, שונות באופי, התמודדות בגידול ילדים ובשיתוף פעולה עם המשפחה של הצד השני – החלום מתנפץ. כשזה קורה אנשים בטוחים שהם טעו בבחירת בן הזוג או שאולי לא שפר עליהם מזלם, אבל 'לא נורא', עדיין אפשר להתחיל מחדש.
כיום הגירושים הפכו ליותר ויותר נורמטיביים, ואף אחד אינו מרים גבה כאשר זוג מחליט לסיים את הקשר. בעולמנו אנו רגילים להשליך לפח כל דבר שאינו תקין ולקנות חדש. בעבר תיקנו גרביים ושלחו את הנעליים לסנדלר; מקרר קנו רק פעם בחיים ומכונת כביסה שימשה עשרות בשנים. כיום רוב במוצרים הם חד פעמיים, ובאווירה כזאת קל יותר להתחיל נישואים חדשים במקום להשקיע בקיים.
עשרות שנים אני פוגשת אנשים ומלמדת אותם על תכלית הנישואים, על ההבדלים בין איש לאישה ועל העבודה הנדרשת בין בני הזוג כדי לבנות את ביתם, ורובם שואלים אותי בכאב: "מדוע לא לימדו אותנו את הדברים הללו בבית הספר או לפני הנישואין, וכך היינו חוסכים הרבה מאוד עצב ועוגמת נפש".
לדעתי יש בורות עצומה וחוסר הבנה מה זה נישואין ומה נדרש מאתנו במסגרת הנישואים, ואם נתבונן על התנהלות משפחות שבהן מתחנכים כיום ילדים, נראה שלא רק שאין הדרכה נכונה לנישואים, אלא לעתים ההדרכה הפוכה לגמרי. כך למשל, אם במשפחה יש ילדים שאינם מסתדרים זה עם זה, ההורים נוהגים להפריד ביניהם ולומר להם שאם אין הם מסתדרים זה עם זה, מוטב שלא "יתעסקו" זה עם זה. במילים אחרות ההנחיה הכמעט ברורה כאן היא שאנשים שאינם מסתדרים – כדאי שייפרדו זה מזה.
מוכרחים לבצע עבודה חינוכית וללמד צעירים על תכלית הנישואים ומהי העבודה הכרוכה בכך. לחנך מהן הציפיות מהנישואים, מהם ההבדלים בין איש לאישה; ללמד לכבד את השונות, והכול מתוך ראיית עולם יהודית אשר היא היחידה שנותנת את המענה המדויק לשלמות הבית.
לפתח מודעות לקשיים/ ד"ר שרגא פישרמן, "מכללת אורות"
'מחיר' ההפרדה
שני כיווני מחשבה לסיבת העלייה בקשיים בזוגיות:
הראשונה היא שיש פתיחות גדולה יותר מצד החברה לקבל ילדים ממשפחות גרושות וחד הוריות. בו זמנית יש פתיחות והבנה מצד זוגות לקשיים. מודעות לקשיים מאפשרת קבלת סיוע, אך גם מחייבת החלטה העלולה להיות פירוק הקשר.
הסיבה השנייה קשורה למאפיינים לפי שנות נישואין:
אלה הנמצאים בשנת הנישואים הראשונה – קשייהם נובעים בעיקר מבעיות של חוסר היכרות. אנחנו, החברה הדתית, החלטנו לחנך חינוך נפרד תוך שמירה על גדרי הצניעות. 'המחיר' שאנו משלמים הוא קשיים במיומנות ההיכרויות בין המינים. אלה מיומנות שאינן נרכשות בטבעיות ולעתים הקשיים באים לידי ביטוי במהלך השנה הראשונה, לפעמים, רק לאחר הנישואין בעצם תקופת ההיכרויות. ממחקר שערכתי עולה כי בשל השוני הגדול בין המינים, מיומנויות ההיכרות דלות והמפגש ביניהם הופך לקומדיה או לטרגדיה של טעויות. הפתרון למצב זה הוא הכנת חתנים וכלות לא רק בהקשר ההלכתי, אלא בהקשר של מיומנויות היכרות והסתגלות לבניית בית יחדיו.
אלה הנמצאים במהלך חמש שנות הנישואים הראשונות – הקושי שלהם נובע מהציפיות הגבוהות שלהם מחיי הנישואים. לזוג קשה לממש את הציפיות מהזוגיות, גם בגלל שבשנים אלו בני הזוג עדיין לומדים ופרנסתם בדוחק. עוד קושי נובע מהזהות הנשית-מגדרית – תהליך התפתחות מורכב שבו האישה הצעירה עוסקת בגיבוש זהותה. הבעל שבשלב הראשון של גיבוש הזהות חשב שהוא מכיר את אשתו, מגלה, בשלב מסוים, שהיא ממשיכה לעסוק בשאלת הזהות שלה, והבעל לא בטוח שעם האישה הזו הוא התחתן.
הנשואים 20 שנים ומעלה – הילדים גדלו, הקן התרוקן. זוגות שבתחילת הדרך לא בנו את הזוגיות שלהם ורוב התקשורת בינם סבבה סביב הילדים ועניינים טכניים – מגלים פתאום שהם צריכים לדבר זה עם זה ושהם זרים זה לזה. ואו אז מתגלה שלא בנו דיים את האינטימיות שלהם.
הפתרון לבעיות אלו טמון לדעתי בסדנאות להעשרת חיי הנישואין הכוללות, בין השאר, סדנות לתקשורת בין-אישית ואינטימיות.