המשגיח

כולם מדברים על 'חלב שהחמיץ', אך למרות השורש חמ"צ המופיע בו, הדבר אינו אמור להחסיר פעימת לב מאף עקרת בית בכל הנוגע לפסח. אך אף שחלב אינו חמץ, מסתבר ששיווקו בחג המצות דורש היערכות לא קטנה עוד לפני החג. "בניגוד למוצרי מזון אחרים, שאינם מיוצרים בפסח לצורך שימוש בחג עצמו", אומר הרב זאב וייטמן, רב 'תנובה', "חלב שנחלב ומיוצר במחלבות בפסח יכול להגיע לצרכן עוד במהלך החג.





היערכות הרפתות לפני הפסח כוללת את החלפת מזון הפרות למזון כשר לפסח כמה ימים לפני החג, וכדי להימנע מחשש לעירוב רכיבי חמץ זעירים בחלב מותקנים מסננים עדינים במיוחד לסינון החלב לפני כניסתו למיכל. במוצרי 'תנובה' הכשרים למהדרין ישנה הקפדה על כך שהייצור נעשה קודם הפסח, כדי להימנע כליל מבעיית ביטול החמץ בפסח

"החלב אמנם סטרילי ואינו חמץ, אך בסביבה שבה נמצאות הפרות שמייצרות את החלב יש בה הרבה גורמי חמץ, כמו רכיבי תערובת, שתמיד עלולים להישאר ברפתות, ולו בכמות קטנה ביותר. עלינו מוטל לדאוג שאותם גורמי חמץ לא יגיעו לחלב. אם גורמי החמץ היו בתוך החלב 24 שעות – המוצר יאסר".



בעיית עירוב החמץ קיימת דווקא בפסח עצמו, שאז גם אם מדובר בכמות מזערית של חמץ ביחס לחלב – אין אפשרות של ביטול בשישים. לעומת זאת, לפני פסח, אם כמות החמץ היא ביחס של אחד לשישים או פחות מכך – החמץ בטל.



היערכות הרפתות לפני הפסח כוללת את החלפת מזון הפרות למזון כשר לפסח כמה ימים לפני החג, וכדי להימנע מחשש לעירוב רכיבי חמץ זעירים בחלב מותקנים מסננים עדינים במיוחד לסינון החלב לפני כניסתו למיכל. במוצרי 'תנובה' הכשרים למהדרין ישנה הקפדה על כך שהייצור נעשה קודם הפסח, כדי להימנע כליל מבעיית ביטול החמץ בפסח עצמו.



ההשגחה לפסח כוללת גם פיקוח על ייצורם של רכיבים שונים המוספים למוצרי החלב, ממפעלים בארץ ובעולם.

הרב וייטמן, בוגר ישיבת 'הר עציון' ותושב אלון שבות, שימש כרבו של קיבוץ כפר עציון. כשחזר משליחות חינוכית בטורונטו הוא מונה לכהן כרב תאגיד המזון הגדול 'תנובה', אחרי פטירתו של הרב הקודם, הרב יחזקאל דאום.



אחד החידושים הבולטים שהנהיג הרב וייטמן ב'תנובה' הוא ועדת המהדרין, שהיא גוף הכולל נציגים של חלקים שונים בציבור הדתי, ומטרתו לקבוע נהלי כשרות אחידים לכלל המוצרים למהדרין ב'תנובה'. בוועדת הכשרות חברים אנשי בד"ץ 'מחזיקי הדת' של בעלז, חוג חת"ם סופר בני ברק, הרב אדרעי, נציגו של הרב מרדכי אליהו ועוד. בראש הוועדה עומד הרב מרדכי גרוס, רב חניכי הישיבות בבני ברק, שעומד גם בראש בד"ץ שארית ישראל. שאלות קשות מביאה הוועדה, שחבריה הם עצמם תלמידי חכמים מובהקים הבקיאים בנושא הכשרות, לשולחנם של גדולי הפוסקים: הרב יוסף שלום אלישיב, הרב שמואל הלוי וואזנר והרב מרדכי אליהו. 



מהדרין למען המהדרין



ב'תנובה' ישנם כיום שני סוגי הכשרים – כשרות רגילה וכשרות למהדרין, כשהכשרות המהודרת היא בפיקוח ועדת המהדרין או בד"ץ העדה החרדית – שאינו חלק מהוועדה, אך הכשרו מקובל על כולם.



"בכשרות למהדרין", אומר הרב וייטמן, "כל מוצר נבדק ביסודיות. נעשות בדיקות מחמירות, והקריטריונים למתן הכשרות הנם מחמירים, ומתבססים על הסכמה של כלל הדעות המוכרות בהלכה לכשרות המוצר, מבלי להסתמך על דעות מקלות יותר, כפי שנעשה בכשרות הרגילה".



חלק ניכר ממוצרי 'תנובה' הם כשרים למהדרין תמיד, וחלקם כשרים תמיד בכשרות רגילה – בגלל מציאות של חומרים מסוימים, שאינם מותרים לכל הדעות (כגון אבקת רכיבי חלב נוכרים, שיש פוסקים המתירים אותה, כי החשש המקורי היה שהגוי ימכור ליהודי חלב שנחלב מבהמה טמאה – חשש שאינו קיים כיום, בגלל פיקוח ממשלתי ובגלל שחלב בהמה טמאה הנו יקר יותר). יחד עם זאת ישנם מוצרים, כמו חלב לשתיה, שם חלק מהייצור הנו כשר למהדרין וחלק כשר בכשרות רגילה. בין הסיבות לכך אפשר להזכיר מציאות של חלב הנחלב בשבת באיסור.



כדי לפתור את בעיית חלב העכו"ם כאשר מבצעי החליבה הם נוכרים, משתמשים במצלמות וידאו השולחות תצלומים בזמן אמת למשרדי רב 'תנובה'.



בעיה נוספת היא שימוש בחלב שנחלב בשבת. לכשרות מהדרין נלקח רק חלב ממשקים שומרי שבת או ממקום שיש בו פיקוח צמוד, במקום או באמצעות מצלמות וידאו. כיוון שגם חלב שנחלב בשבת באיסור, כמו ירקות שהושקו בשבת באיסור, אינו אסור לשתיה מעיקר הדין, חלב שבת שאינו מפוקח מועבר לשיווק בכשרות רגילה. כמובן, גם כשרות מהדרין אינה יכולה להבטיח שכל ההיסטוריה של החלב, משלב הכנת התערובת, אינה כוללת חילול שבת, והפיקוח הוא רק על החליבה והובלת החלב למחלבה.



הרב וייטמן אומר כי בכל הנוגע לנעשה בתנובה, ההבדל בין כשרות למהדרין לכשרות רגילה בדרך-כלל אינו ברמת הפיקוח אלא בדרישות ההלכתיות המחמירות יותר. כלומר, כשרות רגילה ב'תנובה' אינה כוללת פיקוח סוג ב', שם ישנו חשש להכנסת מוצרים שאינם כשרים כלל. "יחד עם זאת, לפעמים במוצרים של כשרות רגילה מספיק לקבל דו"ח מסודר מהמפעל, כשמבחינת ההלכה אין לי חשש שמרמים, אך בכשרות למהדרין, במצב כזה לתוספת הידור ישנו משגיח צמוד".



ישנם יהודים שמקפידים על אכילת מוצרים בהכשר למהדרין, אך מנהג עדתם להקל באכילת קטניות בפסח. מדוע אין 'מהדרין' לפסח לאוכלי קטניות?



"המוצרים למהדרין של 'תנובה' אמורים להיות כשרים לכל הדעות. מוצרי קטניות אינם כאלה. בניגוד לבד"צים ספרדיים, שידוע לכל שהם מקפידים בעיקר על חומרות של הפוסקים הספרדיים, אנחנו אמורים להקפיד על כל החומרות. כך גם במקרה הפוך,  אם בד"ץ אשכנזי כמו בד"ץ העדה החרדית יכול להקל בהלכה מסוימת שדעת הפוסקים האשכנזים להקל בה, במוצרים למהדרין נחמיר, כדי לצאת ידי כל הדעות".



קודם כל יראת שמים





הרב וייטמן אומר כי בכל הנוגע לנעשה בתנובה, ההבדל בין כשרות למהדרין לכשרות רגילה בדרך-כלל אינו ברמת הפיקוח אלא בדרישות ההלכתיות המחמירות יותר. כלומר, כשרות רגילה ב'תנובה' אינה כוללת פיקוח סוג ב', שם ישנו חשש להכנסת מוצרים שאינם כשרים כלל

הרב וייטמן מספר כי מערך הכשרות של 'תנובה' כולל צוות משגיחים מקצועי, שעובר השתלמויות מפעם לפעם. המערכת ממוחשבת ובנויה בצורה מתוחכמת, כך שהרב וייטמן יכול להיכנס בכל רגע למחשב ולבדוק מה המשגיחים מטעמו עשו באותו יום.



תחת אחריותו של הרב וייטמן נמצאים לא רק מוצרי חלב, אלא גם תחומי מזון נוספים, כמו עופות, בשר וביצים. חלק מהמוצרים מפוקחים ישירות על-ידו, כמו מפעל הבקר בבית שאן, שמשווק בשר טרי, וחלק מפוקח על-ידי רבנויות וועדות כשרות אחרות, והרב וייטמן בודק רק אם אכן המוצרים מפוקחים על-ידי הרבנות המקומית, ונותן סיוע אם הוא נדרש לכך. ועדת המהדרין של 'תנובה' עוסקת בשלב זה בענף החלב בלבד.



תחום פיקוח מעניין ולא כל-כך ידוע הוא על ניתוח פרות חולבות. חלב של בהמה טרפה הנו אסור לשתייה, אולם כיוון שעד למותה של הפרה אי אפשר לדעת אם היא טרפה או לא, אנו סומכים על חזקה שהפרה אינה טריפה. לעומת זאת, אם ישנו צורך רפואי לבצע ניתוח בפרה, אם הניתוח אינו נעשה בצורה נכונה הוא עלול להפוך אותה לטרפה, והחזקה שהיתה לה עד הניתוח הורעה. לכן, חלק מתפקידו של רב 'תנובה' הוא לוודא שניתוחי הפרות ייעשו בצורה שאינה מטריפה את הפרה.

האם רב חברה שהוא עובד שלה איננו עלול להפוך ל'רב מטעם'?



"זה מסוכן אם אין לרב יראת שמים, ואם הרב רואה את המחויבות שלו לחברה שמעסיקה אותו יותר מאשר את המחויבות שלו לקדוש ברוך הוא, לציבור ולתורה. אם רב רואה עצמו מחויב לפרנסתו יותר מאשר לקב"ה ולציבור שאותו הוא אמור לשרת, זו בעיה לא רק אם הוא רב חברה, אלא גם אם הוא רב עיר שנותן הכשרים".



השיפורים במערך הכשרות דורשים היענות לדרישות הכספיות שנובעות מכך מצד הנהלת תנובה. הרב וייטמן אומר כי ההנהלה אכן נענית. 'תנובה' אף מימנה הוצאת חוברות המסבירות בפירוט רב את נהלי הכשרות בחברה, ואת השיקולים ההלכתיים שעומדים ביסודם, והן נשלחות חינם לכל דורש. גם באתר של רב 'תנובה' אפשר למצוא מידע רב בנושא.

"ככל שאנשים מקפידים יותר לצרוך מוצרים למהדרין", אומר הרב וייטמן, "וככל שאנשים שואלים על זה יותר, זה נותן יותר כוח לגורמי הכשרות להציב רף גבוה יותר".



מתכוננים לשמיטה



העובדה שהרב וייטמן כיהן כרבו של כפר עציון וריכז את נושא השמיטה בגוש עציון כולו, יחד עם עיסוקו כרב 'תנובה' בשנים ש'תנובה' עוד עסקה בשיווק פירות וירקות, הקנו לו מעמד של מומחה בנושא השמיטה. הרב וייטמן אף כתב ספר 'לקראת שמיטה ממלכתית במדינת ישראל' – ספר המשרטט כיוון לשמירת שמיטה באופן רחב במדינת ישראל. עובדה זו גרמה לרבנים הראשיים למנות אותו ליושב ראש ועדת השמיטה, לקראת השמיטה שתחול בשנה הבאה, בלי קשר לתפקידו כרב 'תנובה'.



הוועדה שאמורה לכלול דמויות רבניות מתחומים שונים והרכבה עדיין לא נקבע באופן סופי, אמורה להיות גוף שמייעץ לרבנות הראשית בנושא. בעוד ששיווק התוצרת מתבצע תחת השגחת רבנויות מקומיות וועדי כשרות שונים, הוועדה עוסקת בעיקר בטיפול בחקלאים, עוד לפני השמיטה.



הרבנות הראשית קבעה כחלק ממדיניות השמיטה שלה את צמצום השימוש בהיתר המכירה. "ההיתר נקבע לפני כ-120 שנה, כהוראת שעה", אומר הרב וייטמן, "וכל שמיטה צריך לבדוק אותו מחדש. החשש כיום הוא שאם לא ייעשה שימוש בהיתר תהיה קריסה של כל מערכת הכשרות: השוק יוצף ב'ספיחים' – יבולי שביעית האסורים באכילה ובמסחר, לא יהיו חנויות כשרות ולא יהיה פיקוח על תרומות ומעשרות, ערלה ועוד. ההנחה היא שבלי היתר מכירה חקלאים יעבדו בניגוד להלכה, כי טבעו של ענף החקלאות הוא שאם חקלאי יפסיק לגדל שנה אחת – ישנו סיכוי גדול שהוא לא יחזור יותר לענף, בגלל שיפסיד את השוק שהיה לו".



כחלק מצמצום ההיתר מעוניינת הוועדה להציע לחקלאים אפשרויות טובות יותר מבחינה הלכתית, כמו שימוש במצעים מנותקים, זריעה מוקדמת (לפני השמיטה), גידול מחוץ לשטחים החייבים במצוות התלויות בארץ, 'אוצר בית דין' ואף הוברה של השדה, כלומר הימנעות מכל גידול שהוא, כפי הדין המקורי של שנת השמיטה. לצעד זה, אגב, ישנו גם סיוע ממשלתי מסוים.



גם יבוא חקלאי בא בחשבון. "אני לא אוהב את זה, כי זה פוגע בחקלאות היהודית, אך אני מניח שזה יהיה, כי ישנם כאלו שאינם סומכים על היתר המכירה וישנם גידולים שאי אפשר לגדל באמצעות הפתרונות האחרים".



אוצר מן הצומח



יחד עם הניסיון לצמצם את השימוש בהיתר המכירה מעוניין הרב וייטמן לדאוג לכך שגם כאשר ייעשה שימוש בהיתר המכירה הוא יעשה בצורה רצינית יותר, מה שיגרום לכך שהשמיטה גם תורגש יותר. "חקלאים רבים מגדלים על אדמות של אחרים, לכן הם אינם יכולים לחתום על היתר המכירה, שמתבסס על כך שבעל הקרקע מוכר אותה לגוי. חתימה של מגדלים כאלה על היתר המכירה היא חוכא ואטלולא ואין לה תוקף מבחינה הלכתית. אנו מתכוננים לדאוג לכך שתיערך בדיקת בעלות על הקרקעות, לצורך חתימה על שטר המכירה של ההיתר".



אחד הפתרונות הישימים והטובים ביותר מבחינה הלכתית הוא 'אוצר בית דין'. הרב וייטמן עסק בריכוז 'אוצר בית דין', הן כשהיה רבו של כפר עציון והן בשתי השמיטות הקודמות ב'תנובה'. "הכוונה היא לעשות 'אוצר בית דין' ארצי, ולשתף בו מקסימום חקלאים".



הרב וייטמן מסביר כי הבסיס ההלכתי של 'אוצר בית דין' בנוי על כך שהחקלאי מפקיר את אדמתו בשנה השביעית כנדרש, וכל אחד יכול לקחת את הפירות, אך בשביל שיגדל שם משהו צריך לעשות פעולות שונות. בניגוד לשנה רגילה, כאן לבעלים אין אינטרס לעשות את הפעולות, כי הרי הוא לא מרוויח מכך. כאן נכנס לתמונה בית הדין, שהוא מעין עמותה ציבורית שמטפלת בפירות למען הציבור באופן המותר על-פי ההלכה. בית הדין יחלק את הפירות לציבור, אך יגבה את ההוצאות.

"כיוון שהפירות מחולקים והכסף ניתן עבור הוצאות ושכר עבודה, אין כאן בעיה של אי הפקרת היבול או של סחורה בפירות שביעית, האסורה על-פי ההלכה. התשלום שנגבה הוא עבור הטיפול בלבד, ולא עבור הפירות, כמו בשאר השנים. את הפעולות שצריכות להיעשות עושים המגדלים, אך הפעם לא כבעלי הקרקע אלא כשכירים".



זה כדאי מבחינה כלכלית לחקלאי?





היתר המכירה נקבע לפני כ-120 שנה, כהוראת שעה", אומר הרב וייטמן, "וכל שמיטה צריך לבדוק אותו מחדש. החשש כיום הוא שאם לא ייעשה שימוש בהיתר תהיה קריסה של כל מערכת הכשרות: השוק יוצף ב'ספיחים' – יבולי שביעית האסורים באכילה ובמסחר, לא יהיו חנויות כשרות ולא יהיה פיקוח על תרומות ומעשרות, ערלה ועוד"

"במשק ישנם שכירים מסוגים שונים, ולא כולם מרוויחים אותו דבר. זה שהחקלאי שכיר, אינו אומר בהכרח שמשכורתו נמוכה. החקלאי אינו רק פועל חקלאי. הוא מפעיל את כל העסק: הוא משכיר את הידע שלו, ציוד השקיה, בית אריזה ועוד – על כל זה ייתכן שהוא יקבל תמורה כמו שהוא מקבל בכל שנה ואולי אף יותר, רק שהפעם הוא שכיר".



כסף לחקלאי



הרב וייטמן אומר שהדרך הטובה ביותר לתשלום שכרם של החקלאים היא על-ידי קביעת גובה השכר מראש. "בשמיטה הקודמת היה מאחורינו גוף כלכלי גדול, 'תנובה', שבאמצעותו יכולנו להבטיח זאת. 'תנובה' באמת הפסידו בגלל ההתחייבות שלהם מראש לחקלאים החברים באוצר בית דין עשרה מיליון ₪. במקרה שאין לנו גוף כלכלי מאחורינו, ישנן שתי אפשרויות: האחת, שאני לא אוהב, היא שמבטיחים לחקלאים סכום מסוים, ובחוזה נכתב שאת הכסף הם יקבלו רק אם בית הדין יצליח לגבות את הסכום הזה מהציבור. אם הכסף לא ייגבה – החקלאים לא יקבלו את הסכום המוסכם. לדעתי, כל שכיר צריך לקבל את שכרו, כמו הרבנים, המשגיחים ובעלי החנויות שעוסקים בפירות 'אוצר בית הדין' ושכרם מובטח, ולכן שיטה זו אינה רצויה בעיני. במקרה שאין גוף כלכלי מאחורינו יש לקבוע מראש שכיון שאין ביכולת בית הדין להתחייב על שכר מראש, אנו אומרים לחקלאי שיגבה בעצמו את הסכום שהוא רגיל לגבות כל שנה מהצרכנים. כך נרוויח שהחקלאי לא יוכל לבוא בטענות אל בית הדין אם יקבל פחות, ומצד שני, אם יצליח לגבות יותר – בית הדין לא יתבע ממנו את התוספת.



"כדי להרגיש בכל זאת את השמיטה יתווספו להסכם שני תנאים: הראשון הוא שהחקלאי יוריד מעט מהמחיר הרגיל. ואם החקלאי אכן קיבל יותר ממה שהוא רגיל – וזוהי מציאות נדירה בחקלאות של ימינו – הוא ייתן חלק מהתוספת, לפי ראות עיניו ולא על-פי החלטת בית הדין, לצורך הציבור".



דרך זו עדיפה בעיני הרב וייטמן, כי לדעתו השימוש בה לא יגרום לאנשים לצאת ממורמרים וכועסים, כמו שקרה בשמיטות קודמות, במקומות שבהם נוהל 'אוצר בית דין' שלא בדרך הזו. "להגיד לחקלאי שהוא יקבל את שכרו רק אם בית הדין יצליח לגבות זאת, זה כמו לומר לעיתון שהוא יקבל תשלום עבור פרסומת רק אם המפרסם יגבה את עלות המודעה כתוצאה מהפרסומת. ייתכן שדרך זו נראית מהודרת יותר, אך יש בה בעיה בדיני ממונות, שגם הם חלק מ'שולחן ערוך'".



לא להכשיל בקדושת שביעית



כיצד ישווקו את הפירות לציבור הרחב ברשתות שיווק – הרי הפירות קדושים ועלול להיווצר מצב של הכשלת ציבור שאינו מקפיד או אינו יודע כיצד לנהוג בפירות אלו?



"אנשים ידעו שהפירות קדושים, כי הם יסומנו ככאלה. בסך הכול בית הדין הוא ידו הארוכה של הציבור, ואילולא היה כאן 'אוצר בית דין' והמטע היה מופקר, כל אחד היה יכול להגיע לשם, אפילו גויים. שיווק הפירות ברשתות השיווק זה אותו הדבר, ואין כאן הכשלה גדולה יותר. בכל מקרה, רוב הפירות ממילא ייאכלו כפי הנדרש מפירות שביעית, כי ממילא רוב הפירות ייאכלו 'כדרכם', בצורת אכילתם המקובלת, או שייזרקו לפח אחרי שכבר לא יהיו ראויים לאכילה, כנדרש בהלכה.



"ייתכן שיהיו כאלה שישתמשו בפירות שלא על-פי הדין, אבל גם כשאני מוכר חלב ייתכן שיהיו אנשים שיבשלו אותו עם בשר. עלי מוטל לסמן שמוצר זה הנו חלבי, בשרי או פרווה. כך גם בפירות – אם סימנתי שהפירות קדושים בקדושת שביעית, עשיתי את מה שמוטל עלי".



Yoel_yakoby@shoresh.org.il