שאלת השבוע: פעילים ואנשי ציבור על תוכניתו של חיים רמון לחלוקת ירושלים שנחשפה באחרונה.
לחזק את ההתיישבות/ אבי רואה
כמו המרגלים בשעתם, גם חיים רמון היום, מנסה להניא את לב העם מירושת הארץ. גם אז היו מנהיגי העדה חסרי אמונה. גם הם לא האמינו ביכולת העם לרשת את הארץ, על-פי הבטחת הקב"ה. למולם, אז כהיום, עומד הציבור המאמין ומכריז: טובה הארץ מאוד מאוד. עלה נעלה וירשנו אותה.
עלינו להמשיך בהרחבת ההתיישבות והאחיזה בכל חלקי ארץ ישראל. עלינו לזכור כי האיום שמעמיד רמון בפני ההתיישבות היהודית ביש"ע יכול, חלילה, לחול גם על חבלי ארץ נוספים המאוכלסים בצפיפות בערבים: יפו, לוד, רמלה, המשולש, ואדי ערה ועוד.
המבחן שעומד בפנינו הוא בכמה מישורים: לדאוג להרחבת ההתיישבות פיזית, לעמוד איתנים מול ניסיונות הייבוש של המוסדות הממשלתיים ולהמשיך את שגרת החיים ללא שינוי, וגם לפעול במרץ בקרב עם ישראל על מנת להרחיב את התמיכה בהתיישבות בכלל וביש"ע בפרט.
חיים רמון ודומיו מהווים אבן בוחן אמיתית לנחישותנו ולדבקות במשימה של דורנו. מבחינתנו, המשמעות היחידה של הצהרתו הנה: האם אנו עושים מספיק?
אמנם, כולנו חווינו את גזרת הגירוש הנורא מגוש קטיף וצפון השומרון, אך עלינו לדעת כי דרכנו אינה סלולה למישרין, וישנן עליות ומורדות. הללו נועדו לאותת לנו כי עלינו להשקיע יותר ויותר בהרחבת ההתיישבות, וגם לפעול בקרב העם על מנת שיאמין כי יש בנו היכולת לרשת את הארץ ולאחוז בה.
אנו, המתיישבים ביש"ע, מהווים חלוץ לפני המחנה. עלינו להביט גם לאחור, ולוודא כי עם ישראל נמצא עמנו. גם אם לא תמיד אנו רואים תוצאות מידיות למאמץ האדיר המושקע כבר היום בקרב עם ישראל, הן בגרעינים התורניים הפרושים מדן ועד אילת והן באמצעות פעילויות שונות אחרות, עלינו להבין כי מדובר במסע ארוך, הנבנה שלב אחר שלב, וסופו שיביא לתוצאה המיוחלת.
נתפלל כי עם ישראל יזכה למנהיגות המאמינה בכוחו, שתציב בראש סדר יומה את התפתחות ההתיישבות היהודית בארץ ישראל כולה.
"חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו".
בניגוד למצע קדימה/ ח"כ זאב אלקין
לדעתי צריך לדחות את התכנית הזו מכול וכול כי היא מסוכנת והרסנית למדינת ישראל. אני כבר פתחתי, עם עוד כמה חברים בסיעת קדימה, בגיוס ובארגון התנגדות לתכנית הזו בתוך המפלגה. הצלחנו לגרום לכך שבישיבת מועצת קדימה ביום חמישי כל חברי הסיעה והשרים שדיברו, מלבד ראש הממשלה, יצאו בביקורת חריפה נגד תכנית רמון. אני מקווה שהשר רמון, וחשוב מכך – ראש הממשלה, הבינו את המסר ויורידו את התכנית מסדר היום הציבורי.
הייתי שמח לו גם השותפים הקואליציוניים שלנו, כמו ישראל ביתנו וש"ס היו יוצאות נגד התכנית הזו באותה נחרצות כמו שיצאו רוב האנשים מקדימה, ואו אז היינו מצליחים לקבור סופית את התכנית המסוכנת הזו.
בכל מקרה, כל מי שינסה לקדם את התכנית הזו מתוך סיעת קדימה מפר בכך את המחויבות הברורה שעמה קדימה הלכה לבחירות. התכנית הזו סותרת את מצע המפלגה, ומקומה אולי במרצ אבל בטח ובטח שלא במפלגת מרכז. אבל היות שכבר קרו דברים מעולם והיינו עדים לכך שמנהיגים התנהלו לאחר הבחירות שלא בהתאם למצע מפלגתם ובכך הפרו את האמון שנתן בהם הבוחר, אני ועוד חברים, שגורלם של ירושלים וארץ ישראל יקרים להם, נעמוד על המשמר ונמשיך לסכל כל ניסיונות אובדניים מהסוג הזה.
להכריז על שבירת כלים מוחלטת/ בעז העצני
איש לא יופתע מעוד עסקת אתרוגים כדוגמת זו של שרון. אז היתה זו התנתקות תמורת סגירת תיק האי היווני, וכעת מדובר בקליינטים מושחתים בהרבה, והתמורה צריכה להיות בהתאם; כלומר, חסינות ל'מנהיגים' המכהנים על זמן שאול תמורת מסירת יהודה, שומרון וירושלים לאויב – כדרישת המנהיגים האמתיים, שהם כמה עשרות מובילי דעת קהל בתקשורת, המכתיבים כאן הכול.
זהו תיאור פשטני אך מציאותי, למרבה הזוועה.
בכך תמעל ממשלת חדלי האישים בתפקידה, ותהפוך את מדינת ישראל האמורה לייצג את העם היהודי לכלי מפלצתי לוויתור חסר תקדים על ארץ ישראל ועל ירושלים – דבר המנוגד לחלוטין לייעודה של המדינה. הם גם יודעים מראש כי הגבולות המתוכננים אינם בני הגנה, והם עלולים להוביל להשמדת המדינה. ברור מראש גם גורלם של הקרבנות הראשונים בתור: 300 אךף מתנחלים, שייזרקו לרחוב ללא בית ופרנסה.
אך מה חשוב יותר: העתיד או כמה חודשים על הכיסא?
הבעיה אינה בביצוע מידי של המהלך, כי מי שינסה להוציאו לפועל יודע כי ירושלים קצת יותר חשובה מעמונה, והוא עלול להיתקל בהתנגדות שתכלול אפילו שפיכות דמים ומרד. הבעיה היא דווקא בשלב ההצהרתי המידי, שבו תודיע ישראל בשם כל היהודים כי יו"ש וירושלים אינם שלה, ותגרום לבכייה לדורות לאומית ודתית, תוך הרס המצב החוקי הבינלאומי שנשתמר באופן נסי, שלפיו ארץ ישראל שייכת ליהודים.
לכן עלינו להודיע כעת, ובקולי קולות, שמדובר בהכרזת מלחמה נגד העם היהודי, שבירת כלים מוחלטת שלא תישאר חד-צדדית. יש להבהיר היטב עד כמה שלטון שיעשה זאת יאבד את הלגיטימיות שלו, עד כמה לא יהיה שיתוף פעולה עמו, עם מוסדותיו ועם חוקיו שינסו לקדם תכנית כזו, ועד כמה הציבור שעומד להירמס יפסיק גם למלא את חובותיו.
בשלב זה ייתכן שמילים בלבד יכולות לבלום את המהלך, כי הממשלה חלשה, כי תביעות הערבים בשמים, וכי סיכויי ההצלחה עדיין קלושים. לכן בשלב זה תלוי המהלך בשתיקתנו. כל דקת שתיקה כעת – מעלה את מחיר בלימת האסון כשנתעורר.
לקנות את מזרח ירושלים/ אריה קינג
בעתירה שהגשתי בתחילת השנה נגד משרד המשפטים, ביקשתי שבית המשפט יחייב את המדינה לפרסם את כל הרכוש היהודי במזרח ירושלים שמנוהל על-ידי האפוטרופוס הכללי. מתשובת המדינה אפשר ללמוד שלמעלה מ-2,200 נכסי דלא ניידי נרכשו על-ידי יהודים לפני קום המדינה. ביקשתי את מפת הנכסים, כדי שיהיה אפשר לבדוק מי משתמש בהם היום, ומתשובת המדינה אפשר ללמוד כי רק בכ-5 אחוזים מהנכסים נעשה שימוש, ו-95 האחוזים הנותרים הם הפקר בפועל.
כל יהודי, באשר הוא, יכול לקחת חלק באופוזיציה לתכנית החלוקה של אהוד ברק משנת 2000 – תכנית שבימים אלו מנסים שנית לקדם דון אולמרט יחד עם סנצ'ו רמון. ביחד הם נלחמים בתחנות האסלאם שצפויות גם זו הפעם, שיטילו אותם מתבוססים בבוץ המזרח התיכון ממש כמו שהפילו את אביר החלומות הקודם – אהוד ברק.
ואיך ייקח היהודי באשר הוא חלק באופוזיציה זו? פשוט: על היהודי הממוצע, ועל היהודים בתור עם, לחקות את היהודים מלפני 100 ו-200 שנה, אלו שקנו כל חלקת אדמה שאפשר בירושלים. כך קנו חברי אגודת הדיירים אלפי דונמים באבו-דיס, כך קנו בני הקהילה הירושלמית המבוססת כ-1000 דונם בבית חנינא, וכך קנה ד"ר נחום הונינג ז"ל מאות דונמים ממזרח ומצפון לעיר העתיקה.
אם 10 אחוזים מיהודי העולם – סה"כ: 13 מיליון יהודים – יושיטו את ידם לכיסם וישקיעו באדמת ירושלים בסך הכול 1,000 דולר, אנו מסוגלים – העם היהודי, ולא ממשלת ישראל, שבה חברים גם כאלו שאינם בני עמנו – לרכוש את מה שנותר לרכוש במזרח ירושלים.
כבר למדנו שאין לסמוך על מנהיגינו חסרי האמונה, אלא רק על אבינו שבשמים, על כולנו לעשות את ההשתדלות האישית הזאת למען ירושלים.