הצגה: 'אהבת עולם' – מחזה מאת גיא בירן בשיתוף תיאטרון תאיר.
בין איטליה, אמסטרדם ועכו נע סיפור חייו הסוער של הרמח"ל, רבי משה חיים לוצאטו. רובנו מכירים את 'מסילת ישרים' ואת 'דרך ה'' ספריו שהתקבלו בכל קהילות ישראל כספרי מוסר והדרכה בסיסיים לחיים יהודיים, אבל הדרך להכרה הזו היתה סוערת ומלאת תהפוכות.
המחזאי והבמאי גיא בירן יצר יחד עם קבוצת שחקנים את המחזה 'אהבת עולם', המתבסס על המחזה 'מגדל עוז' שכתב הרמח"ל בגיל 20 כמתנה לחתונת בן רבו, ועל חליפת המכתבים הטעונה בינו לבין רבני אירופה שהיו באותה תקופה בפוסט-טראומה שבתאית וניסו לדכא כל תופעה העלולה להידמות לה.
הבחירה לשלב בין שני מוקדים אלו היא ניסיון מעניין של בירן להצטרף לפרשנים האומרים כי ב'מגדל עוז' ניבא הרמח"ל את מאורעות חייו – סיפור אהבתם של שלום, רועה הצאן הפשוט, ושלומית בת המלך, אל מול התככים והמזימות של המנסים להפריד ביניהם, כמשל למשיכתו של הרב לוצאטו לקבלה ולסתרי התורה, ולרדיפות שעבר בשל כך.
'אהבת עולם' הוא מחזה של מילים. על במה חשופה, לבד מארבעה כיסאות, נעים ונדים ארבעת השחקנים: ישי גולן, ישי מאיר, אמיר צבי ועמוס תמם, פושטים ולובשים דמויות ומחזירים לחיים את הדרמה והאינטנסיביות של מאורעות שהתחוללו לפני כ-300 שנה.
השחקנים כל הזמן בתנועה, וברקע נשמעים מדי פעם קטעים רציטטיביים של האמנית ויקטוריה חנה, המעצימים את תחושת הדחיפות והמסתורין המלווה את כל ההצגה – מהעדויות על התגלויותיו של 'המגיד' משמים, ההאשמות במשיחיות ועד לקבורת כתביו של הרמח"ל ושרפתם.
ישי גולן מתפקד כמעין מתווך בין המכתבים לבין 'המחזה שבתוך המחזה', עמוס תמם הכריזמטי כבן דמותם של הרמח"ל ושל שלום, המחפשים ועורגים אחר אהבתם – לימוד התורה וסודותיה על אף הקשיים והתהפוכות שבדרך. אמיר צבי וישי מאיר נושאים על כתפיהם שלל דמויות משנה, ואפילו כמה הפוגות קומיות – בעיקר כששפת גופם משתנה לדמויות נשיות.
מאיר, נציג חובשי הכיפה על הבמה, הנו כפי הנראה הסיבה לכך שעל התכנייה נכתב כי ההצגה מועלית בשיתוף תיאטרון 'תאיר'. מעניין אם הבחירה של 'תאיר' לשתף פעולה עם שחקנים ובמאי חילוניים הנה הדרך היחידה להגיע להעלאת מחזה שכזה על בימת 'צוותא' התל אביבי ו'המעבדה' הירושלמית; או, אם להיות חיוביים, זהו עוד צעד לעבר הכרה ביכולות התיאטרליות של שומרי תורה ומצוות, ובכך שגם ליהדות יש מה להציע לתיאטרון.
'אהבת עולם' אינה הצגה קלילה. לא בטוח גם שכולם יאהבו את ההאנשה והדמות הארצית של מי שנחשב לאחד מגדולי ישראל. יש כאן ניסיון להחיות פולמוס שהודחק במהלך השנים. אבל אולי זו הזדמנות להיזכר במחבר 'מסילת ישרים' ולנסות לשנות, או לחשוב מחדש על הדרך שבה מתייחסים גם היום למי שאינו הולך בתלם ונחשב כפורץ דרך.
