באמצע חורף תשס"ד שולחו לחופשי על ידי ממשלת שרון כ-400 מחבלים פלשתינים ו-35 לבנונים, במסגרת עסקת חילופי שבויים עם ארגון החיזבאללה. בתמורה הוחזרו לישראל אלחנן טננבוים, שנחטף בדרכו לבצע עסקת סמים במדינה ערבית והוחזק בשבי החיזבאללה, וגופותיהם של שלושה חיילי צה"ל שהותקפו ונחטפו בהר דב - בני אברהם, עדי אביטן ועומאר סועאד, ה' ייקום דמם.
ההחלטה על ביצוע העסקה התקבלה מתוך מחלוקת קשה, ועברה בממשלה על חודו של קול ברוב של 12 שרים נגד 11. ראש הממשלה אריאל שרון הטיל את כל כובד משקלו כדי שהעסקה תאושר. בין השאר הוא כפה על שר הביטחון דאז, שאול מופז, לחזור בו מהתנגדותו ולהצביע בעד העסקה, בטענה שלא ייתכן שמי שמתנגד לדעת ראש הממשלה בעניין קריטי שכזה ימשיך לכהן כשר הביטחון. כמי שמונה אז לשר בלי שנבחר לכנסת, היה מופז צפוי להידחק אל מחוץ למערכת הפוליטית אילו היה מתעקש להחזיק בעמדתו, וכתוצאה מכך מפוטר מכהונתו.
בימים שבהם התנהל דיון ציבורי לקראת ביצוע העסקה לא טרחו ממשלת ישראל, צה"ל וכלי התקשורת להסיר את מסך העשן שהסתיר מעיני הציבור את גורלם המר של שלושת החיילים החטופים. דובר אז על כך שהמחיר אמנם כבד, אך יש לעשות הכול כדי "להחזיר את הבנים הביתה". אילו היה ידוע לציבור שמדובר על החזרתם בארון, ספק רב אם דעת הקהל היתה מקבלת את העסקה הסחטנית והמסוכנת, שבמסגרתה ניתנה לחיזבאללה זכות התערבות במאבק שבין ישראל לטרור הפלשתיני, ושולחו לחופשי כ-435 מחבלים, ביניהם גם מנהיגי המחבלים עובייד ודיראני, שחיילי יחידות מובחרות חרפו נפשם כדי לקחתם בשבי כקלף מיקוח לבירור גורלו של רון ארד. יש להניח שהמחאה הציבורית היתה קולנית ומשפיעה הרבה יותר אילו נודע שכל זה נעשה לא כדי "להחזיר את הבנים הביתה", אלא בתמורה להחזרתם של סוחר סמים ושלוש גופות. במצב כזה, יש לשער שלפחות אחד השרים התומכים היה משנה את עמדתו, והעסקה היתה מתבטלת.
במובן מסוים, ממשלת ישראל ואותם אנשי תקשורת שידעו את האמת שיתפו פעולה בשתיקתם עם התרגיל השטני של חיזבאללה, שבאופן שיטתי מסתיר את גורלם של שבויי צה"ל הנופלים בידיו, כדי להגדיל את כוח המיקוח שלו מול מדינת ישראל. גם למצדדי העסקה היה נוח להסתיר את האמת, כדי שהתקווה ולו הקלושה להחזרתם בחיים של שלושת החיילים, ולו של אחד מהם, תסייע להטיית כף המאזניים לטובת אישור העסקה. כמו ראשי החיזבאללה, גם הם ידעו שתמורת גופות הציבור הישראלי לא יהיה מוכן לשלם מחיר כבד כל כך.
לפי כל הסימנים, גם כעת אנו נמצאים במצב דומה. מגעים מתקדמים מתקיימים מול חיזבאללה בדרך להחזרתם של החיילים החטופים אלדד רגב ואהוד גולדווסר. בתמורה מתכננת הממשלה לשלח לחופשי מחבלים חיים, ביניהם גם הרוצח סמיר קונטאר, שעוכב בשבי עד כה כדי לאלץ את חיזבאללה לספק מידע על רון ארד תמורת שחרורו. לפי כל הסימנים, צה"ל יודע או לפחות מעריך בוודאות כמעט מוחלטת כי למרבה הצער, שני החיילים אינם בין החיים. לא מדובר אפוא על "החזרת הבנים הביתה", שגם היא לא מצדיקה כל מחיר, אלא על החזרתן של גופות והבאתן לקבר ישראל – משימה קדושה, אבל לא כזאת שמוצדק לסכן נפשות למענה.
על פי לקחי העבר בעסקאות דומות, קרוב לוודאי ששחרור מחבלים יעלה בדם. כך למשל, אחד הפלשתינים ששוחררו בעסקת טננבוים היה לואיי סעדי, שלאחר שחרורו עמד בראש התארגנות הג'יהאד האסלאמי בשומרון. סעדי זה הספיק לארגן שני פיגועי התאבדות שגבו 12 קרבנות, במועדון הסטייג' בתל אביב ובקניון השרון בנתניה, עד שכדורי צה"ל השיגו אותו בטול כרם, פחות משנתיים לאחר שחרורו.
כולנו רוצים להיאחז בתקווה שלפחות אחד מבין שני החיילים החטופים עודנו בחיים, אך על רקע הסתרת האמת בעבר - אין ברירה אלא לדרוש מהממשלה להבהיר את העובדות לפני קבלת ההחלטה.
הבית הרביעי
בשבוע שבו חגגנו שוב את יום ירושלים, כדאי להזכיר את פרשת הבית העלום בפזמון 'הכותל', שאותו כתב יוסי גמזו בהשראת מלחמת ששת הימים ושחרורם של הר הבית והכותל בידי חיילי צה"ל.
רבים מכירים את השיר המרטיט הזה, שמשלב את אווירת הוד הקדושה של הפגישה המחודשת עם הכותל ביחד עם הכאב על הנופלים במלחמה. רבים מכירים את שלושת בתיו הראשונים, שמתארים את עמידתם מול הכותל של הנערה, האם והצנחן, ואת הפזמון שמסתיים במילים "יש אנשים עם לב של אבן, יש אבנים עם לב אדם". מעטים מכירים את הבית הרביעי, שאלה מילותיו: עמד מול הכותל עמנו / הרב הישיש בתפילה / אמר לי: "אשרי שזכינו כולנו"/ ושב ונזכר: "לא כולם" // עמד בדמעה מתנוצצת / יחיד בין עשרות טוראים / אמר לי: "מתחת לחאקי בעצם / כולכם כוהנים ולויים" //
לפי כל הסימנים, דמותו של הרב המתוארת בבית זה שורטטה בהשראתו של מו"ר הרב צבי-יהודה קוק, שהובא אל הכותל על ידי תלמידיו הלוחמים מיד לאחר שחרורו. הבית הזה אינו מוכר לציבור משום שלא נכלל בביצוע המרגש של השיר (לחן: דובי זלצר) על ידי 'צמד דרום'.
חובבי קונספירציות יאמרו כי הבית שמפאר את דמותו של הרב הושמט בכוונה. אופטימיים ומלמדי זכות יאמרו שהשיר היה ארוך מדי ולכן הושמט הבית האחרון. ריאליסטים יאמרו ששני ההסברים נכונים, ואלמלא היה מדובר ברב היו מתאמצים להכליל בכל זאת גם את הבית הזה.
הסיפור על הבית שהושמט מהשיר הזה כבר פורסם ברבים על ידי חנן פורת, מתלמידיו האהובים והנאמנים של הרב צבי-יהודה זצ"ל, בעלון השבת 'מעט מן האור' שהוא עורכו. מן הראוי שתלמידי הרב וההולכים בדרכו יחזירו עטרה ליושנה וישבצו את הבית הזה בזמרתם ובשירונים שהם מוציאים.
בינתיים יצאה גם גרסת כיסוי של השיר במלואו, כולל הבית הרביעי, בביצוע הזמר עופר כלף. הביצוע הזה נכלל באלבום האוסף 'לכל מקום יש שיר', שיצא על ידי תנועת ההתיישבות 'אמנה' באלול האחרון, ובו עוד פזמונים רבים שבכולם מפעמת רוח לאומית של אהבת הארץ ומסירות למענה.