יום ראשון, תשע בערב, רחוב פיירברג 13, אזור שיינקין, תל אביב. בחורה כבת 25 בגופייה וג'ינס עוברת ברחוב בו ממוקם 'מרכז שורשים', וגם ביתם של בני הזוג איילון-הירש. "הנה, זה הקהל שלנו שמגיע להרצאות בשורשים" אומר לי רוני, ומנחש כי אותה בחורה מגיעה אליהם. אלא שהבחורה ממשיכה במעלה הרחוב. טעות, קורה. אך כעבור מספר מטרים היא מגלה שטעתה בדרך, חוזרת מספר צעדים, ונכנסת היישר אל מרכז שורשים שאותו הקימו בני הזוג איילון-הירש. בינגו. 
נורית: כשהיינו בהודו ובמקומות מטורפים הכול היה בסדר, אבל דווקא כשהתיישבנו במקום שקט, כשטוב לנו בבית, ההורים פתאום קמים וצועקים געוואלד. אני מדברת עם המון בעלות תשובה וכולן מעלות את הנקודה הזאת על איך שההורים נבהלים מזה. איך אחת אמרה לי: איפה אבא שלי היה כשהייתי חוזרת בארבע בבוקר ממסיבות אחרי שהייתי שותה ובולעת שם כל מיני דברים? זה אבסורד שקשה לתפוס אותו - איפה הפלורליזם שלכם?!
כשמאחוריהם כבר קרוב לעשר שנים של עיסוק בעבודת קירוב עם חילונים, בני הזוג איילון-הירש כבר מזהים את הקהל התל אביבי שלהם מרחוק. ולמרות שהוא לא בדיוק נראה דוס כמוהם, יש לציין כי הם קשורים אליו בעבותות אהבה.
הם נפגשו לראשונה באוניברסיטת תל אביב, בגיל 21, כשלמדו יחד משפטים. נורית (38) סיימה את לימודי המשפטים, וכיום היא עורכת דין המתמחה בדיני נזיקין וזכויות יוצרים. לעומתה רוני (39) נטש לאחר שנה בלבד ומצא את מקומו בלימודי הרפואה המשלימה. כיום הוא מטפל ברפואה סינית, מרצה לפנימיות וחסידות וגם מוהל מבוקש.
יחד הם החלו בתהליך חיפוש רוחני ממושך שכלל בין השאר נסיעה להודו ולמזרח הרחוק, לימודי קבלה באוניברסיטה ומדיטציות. יום אחד הזדמן להם לשמוע הרצאה ביהדות של רן רינת ב'קו לקו'. "לא הבנו אז על מה הוא מדבר" נזכרת נורית, אבל הסגנון של הדברים ששמעו קסם להם והם המשיכו לשמוע עוד על יהדות. בהמשך החליט זוג הסטודנטים הצעיר להגיע לסמינר של 'ערכים'.
נפלאות הפלאטה
את השבת הראשונה ששמרו הם לא ישכחו לעולם.
"זה היה יום אחרי הסמינר של ערכים והחלטנו שאין ברירה צריך לשמור שבת, לא כל כך בשמחה, כי לא היה לנו מושג איך עושים קידוש, לא ידענו מה זה שבת", מודה נורית. "בבית שלנו לא עשו קידוש, וכשחשבנו לעצמנו מה זו שבת אז הסברתי לרוני שלדעתי שבת זה כמו יום כיפור, אסור לגעת בכלום. מצאתי כמה מתכונים של אוכל קר וזה מה שאכלנו במשך כמה שבתות, עד שרוני הוזמן פעם לחבר לשבת וסיפר לי שהם אכלו שם אוכל חם", היא נזכרת כיצד גילו לראשונה את נפלאותיה של הפלאטה החשמלית, ושניהם צוחקים. הם התחברו לקהילה של הרב אויערבך בתל אביב, קהילה של בעלי תשובה, והמשיכו את תהליך התשובה שהחלו בו.
"בדיעבד אתה לא מבין מה היה שם, פנימית, בסמינר. הרגשתי שאני פשוט מתביישת שאני בכלל מתווכחת עם המרצים. הרמתי את העיניים לשמיים ואמרתי לו - זה אתה שאני מדברת איתך כל השנים?" מספרת נורית.
"מבחינתנו כשמאלנים וחילונים היהדות נתפסה כמשהו מאד שחור, וזה היה מפחיד לגלות שהדמות הרוחנית הזו שאני מדברת איתה כל הזמן נקראת אלוקים. אבל הקהילה של הרב אויערבך מאוד מקבלת, לדעתי היא הקהילה הכי טובה לבעלי תשובה. ואתה גם לא עוזב את הסביבה הטבעית שלך - תל אביב".
"המשכתי לעבוד במשרד עורכי דין ורוני למד רפואה סינית. היה מאוד קשה מבחינת הסביבה, כי באתי ממשרד חילוני שמאלני שעסק בזכויות נשים. זה היה מאוד קשה לבוא ולהגיד שהפכנו פתאום להיות 'שחורים', 'חשוכים' ו'פרימיטיביים'. עזבתי את העבודה בגלל הכיסוי ראש, לא הצלחתי לשים כיסוי ראש במשרד".
נורית פתחה משרד בביתה וכיום היא עובדת מהבית, לצד הניהול ביחד עם בעלה של מרכז 'שורשים' אותו הקימו לפני כשבע שנים. "רוני הוא המנהל ואני העוזרת הבכירה שלו", היא צוחקת.
שם המשפחה הכפול 'איילון-הירש' הוא זכר לפמיניזם שלכם טרם החזרה בתשובה?
"אמרתי לרוני: 'אם אתה רוצה שאני אשים כיסוי ראש - תוציא אותי מפה'. אני הולכת ברחוב, כולם מכירים אותי, וזה קשה פתאום לעשות צעד כזה. בשבתות הייתי שמה את המטפחת בשיחים ליד בית הכנסת ומורידה אותה שם אחרי התפילה. היתה שבת אחת שיצאנו מבית הכנסת והייתי עדיין עם המטפחת, ופתאום חרקה לידינו מכונית עם עורך הדין שהייתי עובדת אצלו" "כולם חושבים שאני באמת כזו פמיניסטית, אבל אני בעצם לא. אבא של רוני הוא פרופסור, מנהל מחלקה כירורגית בתל השומר שעבד מספר שנים גם בארצות הברית. ביקשו ממנו לעברת את השם הירש שפירושו צבי, אז הוא עיברת לאיילון, מלשון- אייל" מסבירה נורית. "גם האדמו"ר מבעלז שאל עלינו פעם - מה זה, אשתו שומרת את השם שלה? אבל בעצם זה לא שלי", היא צוחקת.
הם חזרו בתשובה ביחד, צעד צעד, בהתאמה יוצאת דופן. "תהליך החזרה בתשובה היה כמו להכיר מחדש, כי בעצם עברנו את כל השינוי ביחד".
איך הגיבו ההורים שלכם לחזרה בתשובה שלכם?
רוני: "זה היה בשלבים. הכרה, קבלה והתמודדות. היה קשה להם עם זה ועדיין קשה".
נורית: "זה כמו תהליך של עיכול. בהתחלה הם לעסו אותנו, אחר כך בלעו אותנו, ועכשיו הם מעכלים אותנו".
רוני: "כל הזמן קיימת המשאלה שהנה, אולי עוד מעט זה יעבור לנו".
נורית: "זה מוזר, בהתחשב בפלורליזם ששידרו לנו כל החיים. כשהיינו בהודו ובמקומות מטורפים הכול היה בסדר, אבל דווקא כשהתיישבנו במקום שקט, בבית, כשטוב לנו, הם פתאום קמים וצועקים גוועאלד. זה תמיד מצחיק אותי, אני מדברת עם המון בעלות תשובה וכולן מעלות את הנקודה הזאת על איך שההורים נבהלים מזה. איך אחת אמרה לי: איפה אבא שלי היה כשהייתי חוזרת בארבע בבוקר ממסיבות אחרי שהייתי שותה ובולעת שם כל מיני דברים? זה אבסורד שקשה לתפוס אותו - איפה הפלורליזם שלכם?!"
"אבא של בעלי, פרופ' עמרם איילון, הוא איש חסד מאד גדול, יו"ר ועדת האתיקה וטיפוס של צדק ואמת. הוא היחיד שמאז שחזרנו בתשובה קיבל אותנו עם פלורליזם אמיתי. הוא אמר לנו שאם טוב לנו הוא מכבד אותנו. הוא אמר לרוני: קח כסף, תקנה לך את המגבעת השחורה הראשונה. הוא גם מאוד ניסה להבין את התהליך שעברנו".
רוני: "לפעמים הבעיה היא גם בבעלי תשובה עצמם, שהם מנסים לשנות את כולם".
נורית: "אנחנו תמיד אומרים לכל בעל תשובה אצלנו, אל תהפוך להיות סמינר מהלך על שתיים, תירגע".
כיסוי ראש בשיינקין
רוני: החזרה בתשובה האמיתית היא מתוך שאדם מתחבר אל שורש הנשמה שלו ולא מתוך הסברים שכליים. כך רוב האנשים חוזרים בתשובה היום. כמו שבקבוק הוא בקבוק ושולחן הוא שולחן כך אני יהודי בגלל שאני יהודי, ולא מתוך ששוכנעתי בשכל בזה, כי ברגע ששוכנעתי בשכל אז האמונה שלי נסמכת על החוכמה שלי, והחוכמה של האדם היא תמיד מוגבלת. היהודי בטבע שלו הוא כבר מאמין בקב"ההם ממשיכים לגור בשיינקין ולחיות במקביל בין ביתם הפרטי לבין בית שורשים שממול. במשך היום הם מדלגים מבית אחד למשנהו, תוך טיפול בששת ילדיהם.
כבר מתחילת הדרך נמשך רוני לחסידות, והם הצטרפו לחסידות בעלז בת"א. "אנחנו עם רגל אחת בקהילה של הרב אויערבך ורגל שנייה בחסידות בעלז", מסבירה נורית.
למה דווקא בעלז?
נורית: הרב של חסידות בעלז בת"א היה שכן שלנו וכך הכרנו את החסידות. אני נרתעתי מחסידות שנויה במחלוקת כמו ברסלב, למרות שיש לי אליהם פינה מאוד חמה בלב. אמרתי שאם עשרים ומשהו שנים לא הייתי במקום הנכון אז אם אני כבר עושה צעד כזה של תשובה, אני רוצה להיות מקובלת על כולם, במקום טוב באמצע".
אנחנו נפגשים במסעדה על חוף הים, האהבה של שניהם. רוני היה בעברו מדריך גלשני רוח במקסיקו, ונורית למדה מפרשנות וימאות יאכטות. "מדי פעם אנחנו באים לים כדי להיזכר למה אנחנו גרים בתל אביב", משתפת נורית עת היא משקיפה על הגלים המתנפצים אל החוף.
למה נשארתם בתל אביב? לא קשה להיות חרדים בלב שיינקין?
נורית: "אני בהתחלה התחננתי לרוני, אמרתי לו: 'אם אתה רוצה שאני אשים כיסוי ראש - תוציא אותי מפה'. אני הולכת ברחוב, כולם מכירים אותי, וזה קשה פתאום לעשות צעד כזה. בשבתות הייתי שמה את המטפחת בשיחים ליד בית הכנסת ומורידה אותה שם אחרי התפילה. היתה שבת אחת שיצאנו מבית הכנסת והייתי עדיין עם המטפחת, ופתאום חרקה לידינו מכונית עם עורך הדין שהייתי עובדת אצלו. זה היה מאוד קשה, החיצוניות הזו בתל אביב".
רוני: "מצד שני, לפחות פה את יודעת שזה חיצוני, פה את יודעת ששקר זה שקר".
נורית: "אמרה לי היום מישהי שהיא בדרך של ר' אושר (הרב אשר פרוינד זצ"ל, ע.ד), 'את יודעת מה ההבדל בינינו לבין אחרים? כולנו חיים בשקר, אבל לפחות אנחנו חיים בשקר ויודעים שזה שקר, אבל הם חיים בשקר וחושבים שזה אמת'. אז לפחות בתל אביב אנחנו יודעים שזה שקר. לא חלילה האנשים, אני חושבת שהאנשים מקסימים, השכנים והסביבה שלנו. אין לי את הקטע הזה כשאני עוברת ברחוב של "אויש חילוני", אני מאוד אוהבת אותם, הם אנשים מאוד ברמה, אנשים חושבים, פנימיים. היום אני יודעת שאני לא אעזוב את תל אביב. אני הרבה יותר אוהבת את זה שכולם יודעים שזה שקר".
רוני: "הרב שלנו אומר: הקדושה נופלת בכל מקום אותו דבר, איפה שיש הרבה אנשים לקבל אותה אז כל אחד מקבל קצת, ואיפה שיש מעט אנשים שמקבלים את הקדושה אז כל אחד מקבל יותר. היום אי אפשר באמת להוכיח, לתת לאדם תוכחה, אבל עצם זה שאדם מסתובב בבגדים של אדם דתי בתל אביב ומקרין שהוא עבד ה’ - זה משפיע על הסביבה".
תשובה משורש הנשמה
"שמנו לב שהקהל התל אביבי מזהה שקר מרחוק. הקהל שלנו מתחבר רק אל אנשים שבאמת עושים עבודה אמיתית, ומה שהם אומרים - גם אם הם לא הגיעו למקום הזה, הם לפחות בהתכוונות לשם"לפני כ-7 שנים הם הקימו את 'שורשים', מרכז רוחני ברוח החסידות. בצעד אמיץ מיקמו אותו בלב שיינקין. אחר כך הוקם גם סניף 'שורשים' בירושלים, אך לאחר תקופה קצרה נפרדו דרכיהם והם התפצלו לשני גופים שונים, שאת כל אחד מהם מממן תורם אחר. המשותף ביניהם היום הוא רק השם והלוגו, פרי המצאתם של בני הזוג איילון-הירש, וכן שיתוף פעולה כשצריך וחברות טובה. "התפצלנו וכל אחד מצא לו מקור שפע אחר", הם מסבירים.
בין המרצים ב'שורשים' ניתן למצוא את הרב מיכי יוספי, הרב ארז משה דורון, הרב יאיר כלב, הרבנית ימימה מזרחי, הרבנית ריבה לפידות וגם רוני איילון בעצמו.
רוב השיעורים ב'שורשים' מלאים עד אפס מקום, בין השאר גם ב'סלבס' מקומיים. התלבושת הפופולארית אצל המשתתפות היא גופייה ומכנס בסגנון שיינקין. קשה למצוא אצל המשתתפות שרוולים או אפילו חצאית אחת לרפואה, ואולי דווקא זה סוד הקסם של המקום. כאשר צלם העיתון ביקש לצלם את השיעור, יצאו מהחדר מספר דוגמניות שהחוזה שהן חתומות עליו אוסר עליהן להצטלם. "דווקא הבחורה הכי יפה יצאה מהחדר" אמרה נורית בחיוך לאחת היוצאות, והן פתחו בשיחה ידידותית כמו חברות משכבר הימים. ככה מתנהל המקום, בפתיחות, בלי דיסטנס ועם הרבה חיוכים.
הדמות התורנית שמנחה אותם ועומדת מאחוריהם הוא הרב אברהם צבי דירנפלד, הדיין של בעלז בת"א. "הוא נותן לנו את היד החופשית לאהבת ישראל", אומרת נורית. "לא מעניין אותו חסידים, ליטאים, ברסלב, לא ברסלב, העיקר שאנשים יתחברו אל הנשמה היהודית שלהם ויהיה נחת רוח לבורא עולם. רבי נחמן מברסלב אומר שלא כל הר אתה צריך לטפס עליו, אז גם אני פשוט הולכת מסביב. לא נכנסת לכל המחלוקות בין הזרמים והשיטות. ככה זה שורשים, לא נגד אף אחד".
איך התחלתם עם פעולות הקירוב?
"תמיד היו לרוני כל מיני יוזמות אנתרופולוגיות כמו להביא את השכנים לראות איך נראה שולחן שבת. פעם רוני יזם מפגש של כל השכנים החילונים בסוכה שלנו. הוא תלה מודעות בכל השכונה עם הזמנה לסוכה שלנו", מספרת נורית בהערצה בלתי מוסתרת לבעלה.
ואז, לפני כשמונה שנים, עברו בני הזוג דירה מנווה צדק לשיינקין. השכן שלהם היה הגבאי של בית הכנסת שממול. "המבנה של 'שורשים' היום היה בעצם בית כנסת במשך שישים שנה, והוא עדיין מתפקד כבית כנסת. המקום הוא הקדש של האדמו"ר מחבר ה'דמשק אליעזר'" הם מספרים על גלגולו של מקום.
באותה תקופה רוני הקים עבור 'ערכים' את הסמינרים האלטרנטיביים שלהם, המיועדים למי שמגיע מתחום הרפואה המשלימה.
"באותו זמן גם לימדתי ב'מדיסין' רפואה סינית. אני הייתי כבר בעל תשובה שבא אל החבר'ה כדי ללמד אותם רפואה משלימה ולפתוח את התודעה שלהם לדברים רוחניים, ופתאום מגיע הדוס הזה. וכשהתחלתי לדבר איתם על יהדות ורוחניות, קלטתי שיש להם צימאון מאוד גדול לזה, כמו שהיה אצלי. וכך עלה הרעיון לפתוח מקום שיאפשר להבין איך הפילוסופיה של המזרח נמצאת בעצם ומשתלבת בתוך היהדות".
השכן נתן להם את בית הכנסת, הרב דירנפלד הביא את התורם, וכך הוקם 'שורשים'.
הם התרגשו לגלות כי מבלי שידעו על כך, השבת הראשונה שערכו בשורשים היתה בדיוק ביארצייט של האדמו"ר ה'דמשק אליעזר', בעל בית הכנסת.
מה הביא אתכם להקים מקום כזה?
נורית: "כשחזרנו בתשובה נורא הפריע לנו שלמרות שהתחנכנו באוניברסיטה לא ידענו כלום על יהדות. החשיבה שלנו היתה לתת לחילונים שבאים מהמקום שאנחנו באנו להכיר את החוכמה הזו של היהדות. שלא תהיה הרגשה שיש כזו חוכמה ואף אחד לא יודע מזה. אנחנו לא בקטע של החזרה בתשובה והוכחות, לא מכריחים שום דבר, רק טעמו וראו כי טוב ה' ".
רוני: "החזרה בתשובה האמיתית היא מתוך שאדם מתחבר אל שורש הנשמה שלו ולא מתוך הסברים שכליים. כך רוב האנשים חוזרים בתשובה היום. כמו שבקבוק הוא בקבוק ושולחן הוא שולחן כך אני יהודי בגלל שאני יהודי, ולא מתוך ששוכנעתי בשכל בזה, כי ברגע ששוכנעתי בשכל אז האמונה שלי נסמכת על החוכמה שלי, והחוכמה של האדם היא תמיד מוגבלת. היהודי בטבע שלו הוא כבר מאמין בקב"ה".
נורית: "גם אנחנו כשהיינו בסמינר, זה לא שהסמינר החזיר אותנו בתשובה. כבר שנה קודם רוני הפסיק עם הדוגמנות ואני הייתי בתהליך חיפוש של אמת. היינו במצב של השתוקקות לאמת. יש הרבה אנשים שזוקפים לזכות עצמם 'אני החזרתי אותו בתשובה', וזה מצחיק אותי. כל כך הרבה אנשים עוברים אצלנו, ובחיים אני לא אעלה על דעתי להגיד שאני זו שהחזרתי אותם בתשובה".
רוני: "לחבר בין אנשים לאנשים, זה כל העניין. כל אחד בשורש הנשמה שלו קשור לאנשים מסוימים, וברגע שיש מפגש כזה נוצר פתח בלב, ואז לא משנה מה המרצים אומרים בכלל, אלא משנה עצם המפגש. כל ההרצאה והדיבורים הם רק תפאורה למה שקורה באמת, שזה חיבור בין הנשמות".
נורית: "גם שמנו לב שהקהל שלנו התל אביבי מזהה שקר מרחוק. הקהל שלנו מתחבר רק אל אנשים שבאמת עושים עבודה אמיתית, ומה שהם אומרים - גם אם הם לא הגיעו למקום הזה, הם לפחות בהתכוונות לשם".
רוני: "המקום הוא בקו של פנימיות וחסידות, אבל מעבר לזה אנחנו פותחים את כל הדרכים, כדי שכל אחד יתחבר למקום שפוגע בשורש הנשמה שלו".
נורית: "מלכתחילה לא כיוונו דווקא לדרך החסידית, ניסינו להביא גם מרצים ליטאים, אבל זה לא תפס אצלנו. הקהל שלנו מתחבר לפנימיות. אנשים מחפשים את האמת. תעזוב אותי מהשקר, וגם אל תספר לי עכשיו על הוכחות וכאלה, עזוב אותי. אנשים מחפשים את המקום הפנימי של הנפש. כולם בעצם מחפשים את עצמם, מתגעגעים לנשמה שלהם".
בלי להתנשא
רוני: "הבעל שם טוב אומר שהכול זה אלוקות ואלוקות זה הכול. ומצד האלוקות שבנפש אין הבדל בין יהודי דתי ליהודי חילוני, כולם שווים. כולנו קרובים לבורא באותה מידה בכל רגע מצד הנקודה הפנימית של הנפש. והיום הציבור החילוני מבלי לדעת חי את הנקודה הזו, זה אור שמתחיל להתגלות היום, ואדם מרגיש את הקרבה לה', לא משנה איפה הוא אוחז מבחינת מצוות.
"זה גם מה שאנו מנסים לעשות בשורשים, להקרין אחד לשני שאני אוהב אותך והקב"ה אוהב אותך, לא משנה אם אתה מקיים מצוות או לא, ואני ואתה קרובים לבורא באותה מידה", הוא מסביר את מה שלמד מהרב איתמר שוורץ על התורה של לעתיד לבוא. "אם אתה חי את הנקודה הזו אז אתה יכול להגיע לחיבור אמיתי עם כל אחד. אתה מאיר אצלו את הנקודה של קרבה לבורא, ואז אתה באמת מצליח להשפיע אצלו גם בנקודות היותר חיצוניות של תורה ומצוות.
"זו הדרך שלנו בשורשים, לקבל כל אחד באמת. יש מקומות שאומרים את זה, אבל בעצם רוצים להוכיח לו שהוא טועה או באים בעליונות, אבל אנחנו נותנים את ההרגשה שאנחנו ביחד, אני לא מצפה ממך לכלום, איך שאתה עכשיו זה בסדר. 'של נעליך מעל רגליך כי המקום עליו אתה עומד- אדמת קודש הוא' - המקום שבו אתה נמצא זה הכי טוב. יש עוד, אבל בינתיים זה טוב".
ואיך זה מתבטא בשטח בעבודתכם עם חילוניים?
נורית: "קודם כל לא להתנשא, לא להרגיש עליונות".
איך אפשר לא להרגיש עליונות על מישהו שטועה? הרי אתם מצאתם את האמת?
נורית: "ככל שאתה נמצא יותר באמת כך אתה רואה כמה אתה יותר מקולקל. כשאתה מסתכל למשל על כל העבודה שיש לך בבין אדם לחברו - יש לי חברה חילונית שהלוואי שאני אגיע למידות שלה. יהודי זה מכלול של דברים. כמובן שאנחנו שמחים כשאנשים חוזרים בתשובה, אבל באותה מידה בחורה חילונית שעושה עבודה פנימית עם עצמה ועובדת על המידות שלה זה גם מאוד משמח אותי. את רואה אותם ואת מנסה להתקדם גם. זה לא שאתה מרגיש שהגעת אל המנוחה והנחלה".
למרות שהם לא פועלים במוצהר להחזרה בתשובה, הרבה צעירים שעברו דרכם מצאו את דרכם בחזרה אל חיק היהדות, אולי דווקא מתוך ההיצע המגוון של המרצים והסדנאות והאווירה המקבלת והלא מחייבת במקום. בנוסף, הם מוזמנים ללא מעט חתונות של צעירים שחזרו בתשובה דרכם, ואפילו גם מצאו שם זה את זה.
ביום כיפור האחרון הם ארגנו יחד עם ארגון צהר את תפילות היום ב'שורשים'. הם הביאו מלאי של מחזורים מפורטים עם הסברים וכיפות לבנות, וכך התנהלה התפילה, שהשתתפו בה חילונים מכל רחבי העיר תל אביב.
"ביום כיפור לא היה מקום לזוז שם, כל החילונים באו מכל השכונה, היה מלא שם עד אפס מקום, רק חילונים", מתארת נורית שבחרה להתפלל דווקא שם, בעוד רוני בעלה התפלל בבית הכנסת הקבוע שלו. "אני תמיד מרגישה יותר נוח עם הציבור הזה, המחפש" היא מודה.
אתר לנשים בלבד
אחרי שהעמידו את מרכז שורשים על הרגליים, ובאתר האינטרנט של 'שורשים' מבקרים מדי יום אלפי גולשים הצופים במלאי ההרצאות המוצעות בו, יצאו בני הזוג איילון-הירש לפני מספר חודשים בפרויקט חדש וראשון מסוגו. הם פתחו את 'אשירה', אתר אינטרנט לנשים בלבד המשמש במה ליצירה ותרבות יהודית נשית. האתר הוא פרויקט נלווה למדרשת 'אשירה' שאותה פתחו לפני מספר שנים. המדרשה פועלת בימי ראשון במרכז 'שורשים', באווירה משפחתית עם מרצות קבועות, גם היא על טהרת המין הנשי.
"לשם מגיעות גם חילוניות, גם בעלות תשובה וגם דתיות לאומיות המבקשות להתחזק", מספרת נורית על קהל היעד. הרעיון להקים אתר לנשים בלבד היה של רוני בעלה, שהציע לתת לכל גולשת קוד סודי שדרכו תוכל להיחשף לתכנים של נשים יוצרות ואף לראות את המרצות, דבר שלא התאפשר קודם לכן באתר 'שורשים' בשל הקהל המעורב.
מדרשת 'אשירה' מהווה "טיפול המשך", כדבריה של נורית, לבעלות תשובה שכבר יצאו ממסגרת של מדרשה והקימו בתים, וביקשו הכוונה בנושאים של זוגיות, חינוך ילדים ועבודת המידות. "יש לי הרבה חברות בעלות תשובה מהקהילה של הרב אויערבך וגם אני כחוזרת בתשובה, אחרי המסגרת של המדרשה והחזרה בתשובה, רציתי לפתוח מקום כייפי וחי כדי שבעלת תשובה לא תרגיש שהיא ירדה ברמה האסתטית והתרבותית ושתוכל להתבטא.
"בשביל בית שורשים, שזה קירוב לבבות במוצהר, מאוד קל להשיג תקציב, אבל ל'אשירה' מאוד קשה היה להשיג תקציב לצורך טיפול ההמשך הזה לחוזרות בתשובה. אבל בסוף הצלחתי לשכנע את אשתו של וולפסון להירתם למהלך".
המהלך אכן התברר כמוצלח, ונורית מספרת כי מלבד דבר העורכת היא לא נדרשת לכתוב שם כמעט כלום, כי הבנות ממלאות את האתר ביצירות שלהן.
פוליטיקה של בעלי תשובה
לאחרונה החליט רוני לנסות להשפיע גם בפוליטיקה המקומית של תל אביב. בבחירות המוניציפליות המתקרבות ובאות הוא ירוץ בראש מפלגה שהקים - "רוח יהודי". המפלגה מורכבת מבעלי תשובה ששמו להם לדגש לקדם את התרבות היהודית בתל אביב. אבל רוני רחוק מלהיות פוליטיקאי אמיתי, ומי שישכיל לקבל אותו במועצת תל אביב נראה שרק ירוויח מכך.
"רוני ואני לא מבינים בפוליטיקה, אנחנו לא מכניסים אפילו עיתון חרדי הביתה, לא יודעים מי נגד מי", מספרת נורית בכנות. "כשרוני החליט להקים את 'רוח יהודי' אמרתי לו שזה כמו להכניס שני פילים לחנות חרסינה. אז מישהו תיקן אותי ואמר: אתם החרסינה, הם הפילים".
רוני: "פחדו מאיתנו ועדיין מפחדים ובהמשך גם יפחדו שבעלי תשובה פתאום יקבלו הגדרה עצמית ויילכו לבד, וכמובן שזה בא על חשבון אחרים. אבל אני מאמין שאין ברירה אחרת, כי בעלי תשובה יש להם כוח מצד אחד לשבור גבולות כשצריך ומצד שני לשמור על הגבולות, וזה הכוח של הבעלי תשובה, שהוא כוח חשוב מאד. כמו כל דבר אחר, אפילו שזה קצת יכאב בהתחלה לממסד, יש דברים שרק בעלי התשובה יכולים לפרוץ".
לאחר שפנו אליהם המפלגות הדתיות בעיר והפצירו בהם, החליטו רוני וחבריו להצטרף לרשימה של כלל המפלגות הדתיות בתל אביב. "עצם זה שאנו הולכים יחד איתם והם מקבלים אותנו כשווים ויש לנו נציגות שם, לראשונה, זה כבר חידוש", אומר רוני, "וזה מאפשר לנו לפנות גם לרמה הארצית בבוא העת".
בינתיים, התמיכה לה זוכה רוני היא רבה ואוהדת, לפחות בקרב הקהל שמגיע לפעילות ב'שורשים' ובקרב חבריו מסיירת מטכ"ל, שם הוא עדיין ממשיך לעשות מילואים. "יש לו תמונה ביחידה ממבצע חומת מגן, עם הפאות וכל הציוד עליו, פוסטר גדול שלו תלוי שם" מספרת נורית.
אילו תגובות אתם מקבלים על הפעילויות שלכם?
"התגובות מצוינות, והתפקיד שלנו הוא להעביר את התגובות האלו הלאה אל ה'. לא להיתפס לרגע לגאווה, למחשבה ש'אני מחזיר בתשובה ואני ואני'. זה גזל בעיניי לחשוב את זה", מודה נורית. "אבל לרוני יש את הענווה הזו טבעית, יצר הרע לא מתקרב אליו".
למרות הצהרותיהם כי המטרה שלהם אינה להחזיר בתשובה, בסוף הראיון נורית לא מתאפקת ומספרת כי היא מקווה לזה בכל ליבה. "יש את הצער הזה שאת מרגישה, את לא אומרת 'זה איפה שאתה נמצא, יופי' כמו שאמרנו קודם, זו לא אמת לאמיתה, כי יש איזשהו מקום שאת נורא משתוקקת שגם הם יכירו את ה'. אבל את מבינה שההכרה הזו לא יכולה להיות בכפייה אלא רק מתוך אהבה, ואת יכולה רק לקוות שיאיר גם בהם האור האלוקי של הרחמים, ושימשיך להאיר גם בנו", היא אומרת בגילוי לב. "גם עם המשפחה שלנו, אני אומרת לה', תראה הנה כולם חוזרים בתשובה, גם אצלנו בשורשים, אבל למה אף אחד מהמשפחה שלנו לא חזר עדיין בתשובה? אף אחד... מאת ה'.
"היתה לי פעם הארה למה המשיח עוד לא בא - כתבתי את זה גם באתר 'אשירה' - כי הוא כנראה מחכה שעוד כמה יחזרו בתשובה, כמו שקורה עכשיו, שהנה עוד אחד חוזר ועוד אחד... ".