זוהר של ענווה

"לעולם ילמד אדם מדעת קונו, שהרי הניח הקדוש ברוך הוא כל הרים וגבעות, והשרה שכינתו על הר סיני מפני שפלותו".

אנו ניצבים מספר ימים לפני מתן תורה. אינספור מדרשי חז"ל מדברים על מידת הענווה כמידה המרכזית שמאפשרת את קבלת התורה. ענווה משמע הכרה לכך שיש גודל מעלי; המוכנות לקבל את הצורה שבה הקדוש ברוך הוא העניק לי חיים, ומתוך כך להעניק חיים לדור הבא.

אין שם יותר הולם ל"מצעד הגאווה" מאשר השם שנבחר לו; אכן המון גאווה. ואין זה מקרה שהוא נערך דווקא בירושלים ודווקא לפני חג מתן תורה. לכל איש ואישה יש כאן הזדמנות לברר לעצמם מול הר סיני: האם הם שייכים לאנשי גאווה, שמשתיקים כל מי שמעז לחשוב שיש בעולם משהו מעבר ליצרים גופניים– או שהם שייכים לאנשי הענווה והנצח.

כל תרבויות הגאווה עברו מן העולם במוקדם או במאוחר. התורה נשארת. החיים נגמרים יום אחד; ואדם צריך לבחור להיכן הוא רוצה להיות שייך בחשבון הנצח? תשאלו את הרב אורי זוהר זצ"ל.