ניצול לרעה של כוח המשרה

יש כתמים שאין כל דרך להסירם. דוד אבידן דיבר עליהם בפואמה הנפלאה שלו "הכתם נשאר על הקיר". כאלה הם גם החריצים שהטביעו חקירות אין קץ, שנפתחו בלא עילה של ממש, בעיניי, על פניו של אליעזר (צייני) מרום.

התבוננתי בעיניו העצובות בעת שהוא התראיין אצל אראל סג"ל בערוץ 14 וראיתי אדם נחוש, מי ששימש בעברו, בין השאר, כמפקד חיל הים, שמחפש כל דרך כדי לומר לצופים שאין לו אפילו מילה רעה אחת לומר על מסודותיה של המדינה היהודית; זאת, שלמענה הוא לחם במשך עשרות שנים.

בעיניו, אין לעם היהודי אלא מקום אחד שבו הוא יכול לראות את ביתו הלאומי. לכן, על פי תפיסתו, גם אם פרקליטות המדינה עושה, לעתים, בחייהם של אזרחים מעשים שלא ייעשו, אין לשפוך את התינוק עם המים.

את אותה גישה מצאתי גם אצל גל הירש בשיחה שהוא קיים עם איילה חסון בערוץ 13. גם הוא לא היה מוכן לומר דבר בגנותה של מדינת היהודים; חרף מה שהטיחה בפניו בתו בעת שהוא חזר מותש, מאוחר בלילה, מאחת החקירות. אצילותם של השניים הללו - שניהם גיבורי-על, לטעמי, במלוא מובן המילה - באמת צריכה להרשים כל אחד מאיתנו; אבל בכך לא סגי.

אנחנו, אזרחים של יום-יום, לא רוצים לעבור לסדר היום על מה שקרה לשניים מטובי בנינו. חקירות הסרק שנפתחו לא נולדו בחלל ריק. כך אני מתרשם. מישהו בצמרת המוסדות לאכיפת החוק פעל, על פי הבנתי, שלא בתום לב; שלא לומר דברים קשים יותר.

ובאותו ה'קשר, גם החקירות שהתקיימו בתיק 4000 - ובתיקים הנספחים לו - מעידות על עצמן; הן התנהלו, למיטב ניסיוני, במשך כמה שנים במחוזות הזויים. ואינני מדבר רק על הפתיחה בחקירות נגד ראש ממשלה מכהן ללא אישור של היועץ המשפטי לממשלה, אפילו לא בניד ראש, וגם לא על האופן שבו הוגש כתב האישום בו ביום שבו עמד בנימין נתניהו לקיים מסיבת עיתונאים , ביחד עם נשיא ארה"ב, שבמהלכה אמורה הייתה להתפרסם "תוכנית המאה" .

מה שמטריד אותי הרבה יותר היא העובדה שרשויות אכיפת החוק, אלה שמפקדות על חקר האמת, לא ממש חיפשו אותה; אלא את ראשו של ראש הממשלה. זה עולה במפורש גם מאופי חקירותיו של צייני. הוא יותר מרומז על כך בשיחתו עם סג"ל - ולדעתי גם סיכול מינויו של הירש למפכ"ל קשור ברצון לקפד את ראשו של מי שעומד בראש מחנה הימין. וזה מצב שאין לשאת אותו עוד. אין מדינה דמוקרטית בעולם שבה נעשה שימוש כה בוטה במערכת המשפט - כך אני מפרש את התנהגות החוקרים - כדי להשיג תוצאות פוליטיות . מערכת המשפט פשוט עברה שינוי לרעה שאסור לנו לקבל בשוויון נפש; אם אנחנו רוצים בתקינות שלטונית .

במקורותינו מופיע הפסק, "אף על פי שחטא – ישראל הוא"; לא בימים אלה. לא בעת שמתגלה ניצול לרעה, לכאורה, של כוח המשרה.