הרב חגי לונדין
הרב חגי לונדין צילום: ללא

השבוע מאות אלפי תלמידים יצאו לחופש (והשאר בשביתה). בימים עברו, המושג חופשה לא היה קיים.

מושג החופש במובנו המודרני עוצב בעיקר בצרפת ששם היה נהוג לצאת בימי הקיץ אל הכפרים לצורך בציר ענבים, והערים היו מתרוקנות (vacance בצרפתית משמעו 'ריק' ומכאן הגיעה לאנגלית המילה vacation).

הנחת המוצא היא שחיי השגרה הם עול מעיק ומשעמם; אולם שם, בחופשה שמעבר לקשת בענן, נמצא האושר בעולם ריק, ללא גבולות. מסיבה זו החופשות מתארכות יותר ויותר; וחלק גדול מן העולם המערבי עבר לשישה – ואחר כך לחמישה – ימי עבודה בשבוע, ועוד היד נטויה לכמה שפחות לנטות את היד.

במערכת החינוך, למשל, לומדים התלמידים בשנה ממוצעת כ180 ימים בפועל. בגישה כזו החופש המיוחל הופך להיות פראי וחסר גבולות בסגנון "הכל אני יכול בחופש הגדול".

חז"ל מלמדים אותנו שמרידתו של קרח הייתה סביב פריצת הגבולות. השם "קרח" הוא מלשון "קרחת יער" – מקום חשוף וריק, ללא עצים וללא מגבלות. לפי קרח "כל העדה כולם קדושים" – אין ההיררכיה ואין דחיית סיפוקים; רצון לעולם של חופש תמידי. הוא יוצא כנגד חוקי תורת משה ומעלה על נס את האנרכיה: כל אחד עושה מה שבא לו. סופם של קרח ועדתו היה כזכור בליעה באדמה – מי שאיננו מעמיד גבולות ארציים, סופו שהארץ בולעת אותו.

חופש אינו הפקרות אלא מלשון חיפוש: זמן שבו חושפים כוחות שלא יצאו אל הפועל כל השנה. חופש ראוי הוא סדר יום שכולל פעולות של יצירה, כושר גופני, ופעילות חיוביות. גם כמות ימי החופש אמורה להיות מוגבלת. כעת, שחופשת הקיץ עומדת לפתחנו, כדאי ליצור תכנון מושכל של החופש האישי והמשפחתי.