א. כל הטרדה והתנהגות לא הולמת בתחום הצניעות ובכלל – יש להוקיע, ולעיתים אין ברירה אלא לחשוף את הפוגעים ולהעניש בכל חומרת הדין.
אסור שנפגעת תרגיש חשש להתלונן. אתן לא לבד; כולנו איתכן.
ב. אולי ראוי לעשות סדרת כתבות-תחקיר על הטרדות גם בקרב מערכות נוספות – במשרדי פרסום; בתעשיית הבידור, ואפילו במשרדי תאגיד "כאן" למרות היותו מאויש באנשי מוסר טהורים.
בנוסף לייסד בכל מערכת מעין "פורום תקנה" שניתן יהיה להגיש אליו תלונות בדיסקרטיות. אני מעריך שנגלה שהמתלוננות באולפנות הן לא לבד.
ג. לקחת מקרים חריגים ולראות בהם את חזות הכל זוהי דמגוגיה נדושה. האמירה שכל הגברים /המחנכים/ הרבנים - הם פוגעים ומטרידים - היא ארסית. כל אחד ואחת מאיתנו מכירים מחנכים שעושים עבודה נפלאה. והם לא לבד; יש עוד רבים כמוהם.
ד. מבט אמוני, בשונה ממבט עיתונאי, מאבחן דברים בהקשר הרחב. לא כל פרשייה מקומית, וגם לא ארבע פרשיות (שחלקן לא מבוססות)– מתוך עשרות אלפי תלמידות במהלך השנים – כבר ראויות לכותרות מפוצצות של "תופעה" ו"נשבר קשר השתיקה".
סקנדלים אמנם מעוררים עניין ורעש אולם הם מיעוט. יחד עם הטיפול הנחוש בחריגים אסור לשכוח שאנשים ברובם הם טובים ולא פוגעים באחרים. עליהם לא עושים כתבות והם אינם מעוררים עניין ציבורי, אבל הם אף פעם לא לבד; מישהו בשמים עושה עליהם תחקיר חיובי.