עברו למעלה מעשרים שנים מאז שירתתי במוצבי גבול לבנון, ועד היום אני זוכר לטובה את מאמציו של סא"ל (במיל') הרב בנימין מכלוף, אז רב החטיבה המרחבית, להתקנת עירוב במוצב בו זכיתי לשרת.
ובכל זאת, ואולי דווקא משום כך, קראתי את מאמר הביקורת של הרב מכלוף בפליאה רבה. הרב מכלוף מתאר במאמרו כשלים רבים בכשרות בצה"ל, וכורך אותם בכריכה אחת עם פתיחת טרקליני הכשרות שעומדת על הפרק. דומה שמבין ריסי עיניו פתיחת הטרקלינים, בהם מתאפשר לחמם אוכל חלבי, תורמת לבעיות הכשרות בצבא, וכך, המצב שהיה רעוע גם קודם לכן, הופך עכשיו להיות בלתי נסבל. וכאן הבן שואל: האמנם?!
את שירותי התחלתי בגיזרה המזרחית, ובמוצבים בהם שירתתי לא היו משגיחי כשרות, בשל החלטה שזהו סיכון חיילים מיותר. כשאני והחיילים הדתיים האחרים בצוות שלי התלוננו על מצב הכשרות באזני רב האוגדה, מוניתי עם חבר נוסף להיות משגיחי כשרות בנוסף לתפקידנו המבצעי. איך? בין המשמרות, עם בקשה שנתאם את המשמרות כך שיהיה זמן מקסימלי בו נוכל להגיע למטבח. כשתהינו מה יקרה כשאנו בחופשה בבית, ענה הרב: "תתאמו גם את החופשות".
לא אאריך, אבל נסו לחשוב מה מעמדו של חייל שעושה תורנות מטבח באותו מטבח בו זרק אוכל בשל תקלת כשרות, ומה קרה אחרי שעצרנו בליל שבת את הסרס"פ והטבח באמצע הכנת שניצלים. אגב, במוצב אחר ההסדר הזה לא עבד, וזכור לי "קו" בו לא אכלתי בחדר האוכל במשך שבועות ארוכים, משום שהיה ברור שמטריפים את המטבח מידי לילה ויום, והסימונים על הכלים לא היו אפילו בגדר המלצה.
אחרי הנסיגה מלבנון עברתי לגזרה המערבית. המצב שם לא היה שונה בהרבה. מה שעוד היה משותף למוצבים השונים היה המטבחון של הצוות שלנו. היה בו טוסטר, ואנו קיבלנו מהיחידה גבינה צהובה. כל אלה ביחד איפשרו לנו לאכול גם בשעות הלילה, כשירדנו ממשמרת, או לפני שעלינו אליה. למען האמת, היה נחמד לחטוף סנדוויץ' חם כשיורדים ממשמרת בשעה 5:00 בבוקר, וארוחת הערב היתה בסביבות 17:30 או 19:00. מיותר לציין שעל המטבחון הזה לא היתה שום השגחה של הרבנות. למעשה, לא נראה לי שרב החטיבה דאז, הרב מכלוף, אפילו ידע על קיומו. אף נציג של הרבנות לא הגיע לבדוק את הכשרות או לסייע. הכשרות עמדה על האמון של חברי הצוות ומעורבות המפקדים. וכן, היו בעיות, ואותן למדנו לפתור.
למען הסר ספק, אין לי תלונות לרב החטיבה דאז. המשאבים מוגבלים, ואי אפשר לרדוף אחרי כל מטבחון. ההזדהות שלי איתו גדלה, כשבחילופי השנים מוניתי לרב יחידה בחיל הים. בספינות יש מטבחים בהם החיילים מבשלים לעצמם, ומשגיחי כשרות – אין. מה יש? חיילים דתיים, בני ישיבות, שמשרתים על חלק מהספינות. וכך מצאתי את עצמי, כמו אותו רב אוגדה, מסביר לבני"שים שעם כל הכבוד למשרד הרבנות, בפועל מי שיכול לפקח על הכשרות זה רק הם. השתדלתי ככל יכולתי לתת להם את הידע והאמצעים לשמור על הכשרות עם חבריהם.
ידעתי, שכמו במוצבים בהם שירתתי, הביקורות של משרד הרבנות לא יכולות לפתור את כל הבעיות כשאנו לא נוכחים, ולכן העצמתו של החייל הדתי היא הכלי המשמעותי ביותר לשמירת הכשרות בספינה. האם היו תקלות כשרות? מידי פעם, אבל השיח הפתוח עם הלוחמים בספינות הביא לכך שהגיעו אלי עם שאלות והבעיות נפתרו. האם יכול להיות שהיו תקלות עליהן לא ידעתי? יתכן, אבל ככל הנראה אותן גם לא ניתן היה למנוע.
אז מה באמת קרה כשהוחלט על פתיחת הטרקלינים? מטבחונים שפעלו באופן לא מוסדר ולא מפוקח, בהיבטי כשרות ותברואה גם יחד, עברו תהליך הסדרה במהלך משותף של הרבנות הצבאית ואגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה. בשונה מהמטבחון הפיראטי של הצוות שלי, הטרקלינים הם בעלי כללים ברורים וידועים, ובשונה מקוצר ידו של רב החטיבה בזמנו, הרבנות מקבלת תוספת של "רכזי רבנות" לגזרות הבט"ש וכלי רכב שיאפשרו ביקורות בנקודות קצה ברחבי גזרות השירות. חזקות הכשרות שעמדו לסועדים במטבחים הצבאיים עד היום לא נחלשו. הן זכו לחיזוק.
האם זה אומר שלא יהיו תקלות? כמובן, השאיפה היא שיהיו אפס תקלות, אך כל מי ששירת בצבא יודע שבתחומים שונים יש תקלות מידי פעם. תחום הכשרות אינו שונה, וסביר שגם כאן יהיו תקלות, אלא שכעת, עם הסדרת הטרקלינים ושיפור יכולות הרבנות הצבאית, הסיכוי שהתקלות יתגלו ויקבלו מענה גדל. בקיצור, מצב הכשרות השתפר.
לסיום, המצב לא מושלם, בערך כמו מצבו של עם ישראל. הרבנות הצבאית מצליחה לקדם את הכשרות עוד ועוד, מתוך חיבור למכלול גופי המטה ועדכון נהלי הכשרות לתנאים המשתנים במציאות ובתנאי השירות. מי שינסה לשמור על הנהלים הישנים במציאות החדשה ימצא את עצמו לא רלוונטי, וחידוש הנהלים ושיטות העבודה מגביר את אמון המפקדים ברבנות הצבאית ואת שיתוף הפעולה איתה. ככל הנראה, חיילים דתיים המשרתים עם חילוניים לעולם יצטרכו להיות עירניים בהיבטי כשרות בפרט והדת בכלל, בדיוק כמו כל מי שעובד באזרחות במקום שיש בו מטבחונים בהם חילונים יכולים לחמם אוכל, ולאתגר השילוב הציונות הדתית יכולה.
הרב ד"ר אביעד הולנדר הוא רב צבאי במילואים וחבר סגל מכון מנדל למנהיגות