תהליך התשובה ההלכתי כולל ארבעה שלבים: הכרת החטא ועזיבתו, חרטה עליו, וידוי וקבלה לעתיד. ניר אורבך נמצא כבר בשלב הרביעי.
אחרי שנה בכפור הקואליציוני עם רע"מ וחודש וחצי של הישענות מגומגמת על הרשימה המשותפת, אורבך צלח את שלושת שלבי התשובה. הוא הכיר בטעות שהשתיתה את הקואליציה היוצאת עם מנסור עבאס על כל המשתמע מכך; עזב את החטא כשהבהיר לנפתלי בנט שהוא פורש מהמשחק ובכך הוביל לפיזור הכנסת; הביע עליו חרטה בשיחות עם מצביעים שכאבו את קיומה של הממשלה וכעת מקבל לעתיד.
המסר שלו לאיילת שקד פשוט ונהיר: הניסוי כשל. די לגמגומים. די למשחקי המילים. אנחנו ימין על מלא. לא חצי, לא רבע, לא מתפשר, לא מגמגם. כדי לנסות לשמר את הסיכוי של צליחת אחוז החסימה – חובה לחזור הביתה.
בשבועיים האחרונים שקד שולפת חרבות מול יו"ר הליכוד בנימין נתניהו בכל סוגיה מזדמנת ותחת כל מיקרופון רענן. יועציה לוחשים לה באוזן שכדי לשמר את הייחודיות שלה עליה להישאר על הגדר הניטרלית ולתקוף לכל עבר. אנשיה מנסים למתג אותה כקלף מפתח שיכתיר ממשלות לאחר הבחירות.
אורבך סבור שזו טעות ממדרגה ראשונה ואף מאמין שהאפקט יניב את ההיפך הגמור: את ההתרחקות מאחוז החסימה – מלמטה.
אם יש משהו שציבור הימין המסורתי הפוטנציאלי של ימינה רוצה – זה חזרה לממשלת נתניהו על מלא. הוא סבור שהניסוי כשל, שהקמת הממשלה האחרונה היתה טעות. הוא מאמין שעבור קידום האינטרס ההתיישבותי אסור לנסות לכונן מחדש את ממשלת הכלאיים שבמקרה הטוב דרכה במקום, במקרה הפחות טוב קלקלה והזיקה. אולם האסטרטגיה הנוכחית של שקד המקדשת את העמעום מובילה להתנגשות מוחלטת עם רצון ציבור בוחריה הפוטנציאליים.
אורבך כבר הספיק להבין שסיפורי השריון שלו ברשימת הליכוד נועדו בעיקר כדי ללטף לו את האגו. אין לכך היתכנות מעשית – וגם אם כן, הוא ישובץ במיקום לא ריאלי מתוך הבנה שלאחר הבחירות יובטח לו תיק כזה או אחר סביב הממשלה הבאה. אורבך לא שם.
זו הסיבה שאורבך מנהל דיאלוג רציף עם שקד בניסיון להשפיע על דגלה של המפלגה. בחלומו הוא רואה את ימינה, מפלגת הלוויין הדתית מימין לליכוד, משלבת בתוכה את הציבור הדתי שרוצה נתניהו, שרוצה לדבוק בעם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל ובאמצעות שיבוץ מנהיגי הבית היהודי ומפלגת 'דרך ארץ' של יועז הנדל וצבי האוזר.
כשזה יקרה גם אורבך יצטרף על-מלא.