אוסנת מארק
אוסנת מארקצילום: באדיבות

מי אני: אוסנת מארק, בת 54, נשואה + 3

מקום מגורים: מעלה אדומים

מתמודדת במפלגת: הליכוד

עבר ציבורי: חברת כנסת מטעם הליכוד בכנסות ה-20, 21, 23. קדנציה בוועדה למינוי שופטים, יו"ר ועדת משנה לדיור ציבורי, מ"מ יו"ר ועדת חוקה בכנסת ה-21 שהוקמה במיוחד להעברת חוק חידלות פירעון כדי להיטיב עם חייבים. חברה בוועדת כלכלה, חוקה, חוץ וביטחון וחינוך בכנסת ה-23. לשעבר יו"ר הליכוד בנעמ"ת ויו"ר אגף הנשים בליכוד.

מה הדבר הראשון שתרצי לעשות בכנסת הבאה: בהתיישבות - ביטול חוק ההתנתקות על צפון השומרון (חומש ושאנור), העברת חוק הסדרה שימנע את סאגת מצפה כרמים הבאה שברוך השם הוסדרה אחרי מאבק של שנתיים.

במשפט - פיצול תפקיד היועמ"ש ליועץ המשפטי ולתובע הכללי, ביטול הועדה למינוי שופטים והעברת הסמכות לריבון - לכנסת. העברת חוק היועצים המשפטיים. חקיקת פסקת התגברות.

לא מתחילה את הבוקר בלי? נטילה, מודה אני וברכות השחר. אחר כך משתדלת לפחות תפילה אחת ביום בתוך הלו"ז המשוגע.

למה דווקא במפלגה הזאת? הליכוד זה הבית עוד מאז היותי ילדה קטנה. אני זוכרת את ההורים שלי כנועים ומפוחדים בזמן שלטון מפא"י. מפחדים להביע את דעתם, מפחדים להסתובב בלי פנקס אדום, מפחדים שלא תהיה להם עבודה, פרנסה וחינוך לילדים אם לא יישרו קו.

מהפך 77 ומנחם בגין הרימו את קרנם. אפשרו להם להיות חופשיים בארצם, להיות גאים במוצא שלהם, במנהגים שלהם, בדעות שלהם, ביהדות שלהם במי שהם. על זה אני אהיה לנצח אסירת תודה לתנועה הזו.

גם היום, הליכוד היא מפלגת העם, זאת שנלחמת על הזהות היהודית, על ארץ ישראל השלמה, על כלכלה חופשית ושוק פתוח, על זכויות הפרט וחופש ביטוי מלא לכולם. בצד השני יש חושך ודיקטטורה במסווה של נאורות וליברליות. בפועל, הליכוד הוא כמעט השריד האחרון של הדמוקרטיה בישראל.

איך היית מגדירה את עצמך במשפט אחד? יהודיה שנלחמת על הבית שלה יום יום.

איך נראה שולחן השבת שלך? אי של שפיות, שולחן מלא ומואר, צבעוני וחגיגי. הרגע שלי בכל שבוע להעניק את מלוא החום והאהבה לילדים ולבעלי. הרגע הזה שבו הדלת נפתחת ובעלי והילדים חוזרים מבית כנסת וכולנו מתיישבים לשולחן השבת הוא רגע ששווה לעבור את כל השבוע המטורף בשבילו. תודה לה' על השבת. לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיה.

מתי פעם אחרונה בכית ובגלל מה? בכיתי כמו ילדה קטנה כשצפיתי בסרט המצמרר של דוד דרעי, "סאלח פה זה ארץ ישראל". במשך כל השנים כילדה וכבוגרת אבא שלי סיפר לנו בדיוק את מה שהסרט מתאר. את האכזריות של הממסד המפא"יניקי כלפי עולי מרוקו. את היחס אליהם כאל סוג ב' במקרה הטוב. גם הילדים שלי גדלו על הסיפורים של סבא ותמיד לקחנו בעירבון מוגבל.

היינו בטוחים שהוא מגזים ושזו חוויה סובייקטיבית שלא הכי מחוברת למציאות. לא האמנו שדברים כאלה יכולים לקרות כאן במדינת היהודים. כשראינו את הסרט והבנו שכל הסיפורים מסמרי השיער קרו במציאות בדיוק כפי שאבא סיפר, פשוט התפרקנו. ב"ה שאנחנו בימים אחרים אבל יש עוד הרבה מה לעשות עד שנגיע לשיוויון מלא ולצמצום פערים אמיתי.