חנן בן ארי בטקס פתיחת המכביה
חנן בן ארי בטקס פתיחת המכביה צילום: Olivier Fitoussi/Flash90

1. בא לי לחבק את חנן בן ארי. עכשיו. את האדם, לא את הדימויים ובלי קשר לשירים. האמת, שחיבקתי אותו פעמיים, בעבר.

בפעם הראשונה זה היה כשנישאתי. בזמנו, עבדתי תחתיו ככותב במגזין שערך (עם אשתו) והוא הגיע לשמחתי לכבד בנוכחותו.

בפעם השניה היה זה כשלבשתי חולצת סופרמן והגעתי לראות את המופע שלו 'מתבגרים'. נפגשנו מחוץ לאולם. גם הוא לבש חולצת סופרמן באותו יום. רציתי שנשתף פעולה יחד, כיוצרים. קיוויתי שכך השיר שכתבתי והלחנתי 'בא לי לחבק אנשים' - יצליח יותר.

למזלנו, שיתוף הפעולה לא יצא אל הפועל. בהמשך, האלבום המלא שלי יצא לאור באופן עצמאי ובן ארי עלה והתעלה במעלות המוזיקה והפך להיות הזמר המוביל בישראל. קראתי שבעצמאות הוא סגר הופעה לחיילים - במקום לחרוך את במות הארץ ולקבל הון תועפות מעיריות.

זה לא משהו שכוכבים עושים אלא אם כן הם נמצאים בשמיים. אי שם בין המלאכים. פלא שתחושת ה'בא לי לחבק אנשים' פעפעה בי כשקראתי את הידיעה?

2. רבים מנסים לנתח את הצלחתו המטאורית של חנן, אך הם מפספסים את הסיפור הגדול יותר שנמצא הרבה לפני היותו יצירתי, מקצוען ומנוהל בידי מור דהן.

כעיתונאי, ראיינתי בחיי ברדיו ובמדיה המצולמת עשרות מוזיקאים מוכרים מאוד ומוכרים פחות. עקבתי מקרוב אחרי החלומות המרגשים והשאיפות ומטבע הדברים, כיוצר בעצמי, נכנסנו גם לסוגיות מסקרנות הנוגעות למושג "הצלחה" שיוצרים כה כמהים לנגוע בה.

לא כל השיחות שודרו ולא כל המסקנות נכתבו, אך אין ספק שהרבה מעבר לכישרון ויצירתיות עומד התדר שמביא בן ארי לעולם המוזיקה כאדם. התדר כולל אהבת חינם במובן העמוק, הומור וחיוך גם כשקשוח, שיחרור מתוך מודעות וקלילות מתוך אמונה ואהבה - ולא מתוך ליבוי רגשות נמוכים.

כשכל אלה נטועים על קרקע מוצקה של משפחה מורחבת, בית, אשה וילדים - הכל נראה אחרת. ככה עושים רוקנרול שנותן להמונים כיוונים יפים לחיים ולא כזה שמשאיר את היוצר לבסוף בודד במאורה ואת הקהל בהאנגאובר נטול מטרה.


3. בפן הפנימי העמוק, בן ארי לא התרחק מהמקום בו גדל, אי שם בערוגות הציונות הדתית. מקום שנראה די כבד עבור היוצר הממוצע שמקדש את החופש והטוטאליות היצירתית.

זר לא יבין את עולמו של הגדל בבית דתי, אך אפשר לומר שאווירת המשמעות שאפיינה את בוני הארץ עדיין נטועה לה בחלקים מהציונות הדתית, כאילו לא עברו עשרות שנים מ-48.

המשמעות ההיא פשטה צורה ולבשה צורה קצת אחרת, אך בציונות הדתית 'משמעות' היא מטבע עובר לסוחר ומותר לדבר בחופשיות על להפוך את העולם למקום טוב יותר, גם בשיחת פיצריות. בדורנו, זה לא מובן מאליו. זר לא יבין זאת, כבר אמרתי?

בסיפור הזה, יש כאלה שבוחרים את המשמעות שלהם ע"י עיסוק במלחמות פוליטיות שנויות במחלוקת ויש כאלה שבוחרים להתמסר לחינוך ולשלל מיזמים פורצי דרך, שלא כאן המקום לפרטם.

כך או כך, כשיש לך בכיס מנוע מזן 'משמעות' - אתה נמצא בפלנטה אחרת לגמרי. להתפרנס, להגשים את עצמך, לרגש קהל ולכבוש את העולם - אלו מטרות נחמדות.

רוב היוצרים רוצים את הדברים האלה. בן ארי רוצה משהו אחר לגמרי: הוא רוצה לגאול אותנו מידי עצמנו; מהעיסוק המיותר שלנו בשטויות שאוזקות אותנו לשום מקום וקורעות אותנו מבפנים במרחבים האישיים והציבוריים.

4. נדיר שמישהו שגדל על 'משמעות' בסדר גודל של 'תיקון העולם' - בוחר להיות יוצר אישי. לדידי, מה שאנו רואים לנגד עיננו הוא מחזה שיוצרים אחרים לא מוכנים\יכולים\רוצים לשלם אותו, כי הוא דורש עבודה פנימית קשה:

צעיר אנרגטי שמדגמן את שלל העניינים החשובים ביותר ליומיום של כולנו: קלילות, חיוך, שלום, נדיבות, אהבה, פשטות, צניעות, זוגיות, משפחה, התרגשות מהילדים, בלי להתנצל ומתוך מודעות ומאמץ, למרות הקשיים.

אלו ערכים ועניינים אוניברסלים שאינם שנויים במחלוקת כלל ואינם קשורים להיות האדם דתי\לא. בעולם הנוכחי, אלו דברים שעדין כולנו כמהים אליהם ורואים בהם משהו נכון ואמיתי.

מכאן ועד הגשמתם בפועל - יש דרך ארוכה ומבלבלת שלעולם לא נגמרת. קל להתייאש. אבל בתוכנו, גם אנחנו רוצים את החזון שמגיש לנו בן ארי כדי להרגיש שמחה אמיתית בחיים האלה.

המרדף אחרי שורת העניינים הנ"ל - הוא לפעמים קשה. מאוד. לא כולנו נולדנו עליהם. וגם למי שגדל - קשה.
אך בליבנו אנחנו יודעים ומרגישים שכל שמחה נוצצת אחרת לא מחזיקה לאורך זמן.

5. בשמי הכוכבים דהיום חסרים לנו מאוד יוצרים שאשכרה מתעלים על עצמם, לא רק מבחינה יצירתית ומסחרית. שמוותרים על מאוויים אוניברסלים כמו 'כסף ביום העצמאות' - לטובת אמירה אישית והערכה לחיילים, למשל.

אני מניח שלא כל יוצר מאמין שיש לו את הפריבילגיה לגדול כאדם ולוותר על כסף לטובת אמירה, חסד או מסר. אבל בסופו של דבר, מעשים כאלה הם אלו שמגדילים יוצר יותר מכל. הם מציגים את היותו גדול לא רק בהצלחה וכישרון - אדם בהיותו אדם שמחפש לצמוח, אישית. פנימית. משהו שביומיום לא מדברים עליו וקשה לבחון אותו.

יוצר שמציג בפנינו את סדר העדיפויות שלו וגם מוכן להפסיד עבור כך כסף גדול מאוד - מקבל אצלנו הרבה יותר נקודות מעוד להיט. אנחנו רוצים לחבק אנשים כאלה.

ביננו, תמיד יהיו סיבות ותירוצים למה לא לוותר על משהו חומרי לטובת תדר של אהבה, אבל אם אב לששה הצליח לוותר על הכסף הענק של עצמאות - גם אנחנו יכולים ללמוד משהו על התפתחות האדם, כאדם. "לוותר למען", אלו צמד מילים שמומלץ לאמץ בחום, לחיי היומיום. כשמשתחרר הפחד מההפסד, רק צומחים מזה. מבפנים.

אנחנו במגזין "מקום בעולם" (שייסד וערך חנן בן ארי עם אשתו) - תמיד מאמינים שבני הנוער רוצים להתחבר לתדר של טוב נקי.

מהמקום הזה, אנחנו כותבים להם מגזין שיעצים אותם, עוד יותר. כמה זה עולה? 5 שקל בלבד לחודשיים הראשוניים. זה בול לחופש!

להזמנת מנוי עכשיו - לחצו כאן >>