יהודה רובינוביץ'
יהודה רובינוביץ' צילום: אבישי אנטונובסקי

יהודה רובינוביץ' נפטר בסוף השבוע שעבר בגיל 36 בעקבות קריש דם במוח. 7 איבריו שהושתלו אצל חולים והצילו חיים מהווים נחמה קלה למשפחתו האבלה.

"כשהוריו של יהודה שמעו בפעם הראשונה את הרעיון של השתלת האיברים הם לקחו נשימה עמוקה, אבל הם הבינו מיד שהמשימה כעת היא הצלת חיי אדם נוספים", סיפרה לערוץ 7 רויטל רובינוביץ', גיסתו של יהודה ז"ל.

"לאחר שיחות עם רב בית החולים הדסה הרב משה קליין, שהסביר את נושא השתלת האיברים על פי ההלכה והוסיף שזו מצווה גדולה וזכות עצומה, הסכמנו פה אחד להשתלת האיברים", ציינה.

לאחר שניתנה ההסכמה, משפחתו של יהודה ז"ל וגם הוריו רצו מאוד בהשתלת האיברים. "זה הפך להיות הנחמה", אמרה רויטל רובינוביץ'. "יהודה היה רווק בלי ילדים. בהתחלה התחושה הייתה שהוא לא משאיר כלום בעולם, היה והלך, והסיפור של התרומה הפך להיות הסיפור, שלפחות הוא משאיר חיים לאחרים".

יהודה ז"ל היה הקטן במשפחה של חמישה ילדים. "הוא היה גבר מדהים, רווק, ירושלמי, למד בחורב ובישיבת ההסדר באילת", סיפרה רובינוביץ'. "הוא התגייס לצנחנים, אחרי השחרור למד עבודה סוציאלית וחזר לצבא כקב"ן. היה קב"ן 7 שנים בכל מיני תפקידים. בתפקיד האחרון היה קב"ן של חטיבת כפיר".

לדבריה, "אחרי 7 שנים רצו לקדם אותו עוד, אבל הוא החליט שהוא מסיים כי הוא רצה להקים משפחה והתפקיד החדש היה אינטנסיבי מאוד. הוא השתחרר לפני כשנה ועבד בארגון נכי צה"ל כעובד סוציאלי. הוא היה מאושר בעבודה והספיק להיות בה רק חודשים ספורים".

יהודה רובינוביץ' ואימו לנה רובינוביץ'
יהודה רובינוביץ' ואימו לנה רובינוביץ' צילום: באדיבות המשפחה

בשבוע שעבר התחיל להרגיש יהודה שמשהו אינו כשורה. "ביום שלישי בצהריים התחיל לכאוב לו הראש", ציינה רובינוביץ'. "הוא ירד מהמשרד וקנה אופטלגין וזה לא עזר. הוא לקח כדור שלישי וזה לא עזר. הוא הלך הביתה ובשלוש בצהריים הוא התקשר לאמא ואמר לה בואי עכשיו כואב לי הראש. היא באה אליו, לא כל כך ידעה מה לעשות. הם הלכו לטרם ובטרם נתנו לו משככי כאבים ואינפוזיה ושלחו אותו הביתה".

"הוא הלך לישון אצל אמא שלו", אמרה. "קם בבוקר, הלך למקלחת, אמא שלו הכינה ארוחת בוקר. אחרי המקלחת אמא שלו קראה לו לבוא לאכול ארוחת בוקר והוא לא עונה לה. 'יהודה בוא' והוא לא עונה לה. היא באה לחדר שלו ואומרת לו 'יהודה קום מה קורה לך?' הוא שוכב על המיטה לבוש והיא אומרת לו 'קום'. הוא התחיל קצת לפרכס ואז אבא שלו אמר 'תקראו עכשיו לאמבולנס'. הם קראו לאמבולנס שהגיע ממש ממש מהר. באמבולנס הוא כבר איבד את ההכרה. אחר כך סיפרו לנו שהפגיעה המוחית כבר הייתה. הוא הגיע לבית החולים במצב מוחי מאוד קשה. כשהוא הגיע לבית החולים תוך עשר דקות הוא היה בניתוח".

רובינוביץ' הוסיפה: "הגענו לבית חולים וישבנו מחוץ לחדר ניתוח, כשאין לנו מושג כלום. אחרי שעתיים יוצא הרופא ובעצם אומר לנו שהוא במצב קריטי, שנלחמים על החיים שלו, שהיה דימום במוח בעקבות קריש דם. העלו אותו לקומה 12 בהדסה להמשך טיפול ולצנתור. הוא צונתר על ידי פרופ' חוסה כהן. הוא צונתר 3 פעמים ולא הצליחו לפתוח את המעבר של הדם למוח. ביום רביעי בצהריים אמרו לנו שהמצב קריטי ושיש לו הרחבת אישונים ונלחמים על החיים שלו. הם היו מדהימים והמשיכו במאמצים להחיות אותו ועשו הכל".

"כשהרופא יצא מחדר ניתוח בפעם הראשונה שאלתי אם יש פגיעה מוחית ואז הוא אמר לי תתפללו שהקדוש ברוך הוא יעשה מה שטוב בשבילו", ציינה. "כבר אז הבנתי שאנחנו פה בכיוון אחד. מיום רביעי בצהריים אנחנו כבר יודעים שהוא במוות מוחי ועמוק בפנים מבינים שהנס שלנו רחוק מלהגיע".

לאחר יממה ארוכה של בדיקות שונות, התכנסה ועדה רפואית חיצונית לבית החולים שמוסמכת לקבוע מוות מוחי. "ביום שישי בעשר בבוקר ועדה מתכנסת וקובעת את המוות", סיפרה. "אנחנו נפרדנו ממנו ביום שישי וידענו שבמהלך השבת יקחו את האיברים וישתילו אותם. במוצאי שבת, אחרי שבת משפחתית, מקבלים הודעה מבית החולים שהושתלו שבעה איברים שלו. הושתל הלב, הריאות, 2 כליות, כבד, קרניות וגם לקחו פיסות עור לבנק העור".

"האבל כאן הוא גדול", הוסיפה. "אני לא יכולה להסביר איזה איש הוא היה. הוא היה מצחיק, הוא היה נשמה טובה, הוא היה חבר. גם היו כל מיני דברים שפתאום הבנו. יהודה גר בנחלאות ובשבת האחרונה פתאום הוא הזמין 13 או 14 חברים לסעודת שבת. הוא ממש הזמין את כולם. זאת סוג של פרידה כזאת. והם שרו שירים ובשלב מסויים איזה שכן הגיע לדירה והם הזמינו אותו להצטרף ושרו. זה ממש כאילו הוא נפרד".

"האמא מספרת שבשלישי בלילה אחרי שהם חזרו מטרם הוא הלך לישון, ובבוקר הוא הגיע לאמא שלו למיטה לקבל חיבוק. היא לא הבינה, הוא לא ישן אצלה במיטה מגיל 4 והיא לא הבינה מה קורה. היא קצת ליטפה אותו והלכה לענייניה וזו תחושה שבאמת הוא הרגיש ונפרד מאיתנו, שהוא אמר לנו שלום".

דוד רובינוביץ', אחיו של יהודה ז"ל, סיפר: "יהודה היה החבר הכי טוב שלי, נפשי היתה קשורה בנפשו, לא רק אחי הצעיר. יש בדיחות שהיו רק שלנו, מי יהיה שותף לזה עכשיו? הערצתי אותו על הטוב שבו. מעולם לא רצה לפגוע באף אחד. בנה את החיים בעשר אצבעות".

דוד רובינוביץ' ויהודה רובינוביץ'
דוד רובינוביץ' ויהודה רובינוביץ' צילום: באדיבות המשפחה

לדבריו, "עוד בחייו דיבר על תרומת אברים, זה היה מובן מאליו בשבילו, הוא תמיד נתן מעצמו. עסק בכאב של אחרים כקב"ן אז נושא המוות היה סביבו. הוא יחסר לנו בכל הרגעים, קטנים וגדולים אבל מנחם אותי לדעת שהלב הענק הזה פועם אצל מישהו אחר. מישהו יראה בזכותו, ינשום בזכותו. זה מדהים. מקווים שמי שקיבל את האברים ירצה להכיר אותנו כדי שידע איזו זכות גדולה נפלה בחלקו".

דברי ההספד של דוד רובינוביץ', אחיו של יהודה רובינוביץ' ז"ל:

אחי הצעיר יהודה

אחי, לצערי בחיים המטורפים שלנו דמיינתי את עצמי מספיד לא מעט פעמיים, אבל בשום אופן לא דמיינתי שזה יהיה עליך ושההקשר הנוראי של מילות השיר אחי הצעיר יהודה יתפוס משמעות כזו נוראית גם עבורי.

אני עומד פה ולא מאמין שאני עומד לאמר את המילים הבאות עליך בזמן עבר, ממש לא מתאים לי להיות אבל עליך.

למי שמכיר אותי קצת יודע שאני לא חזק במיוחד בשמירה על קשר, וזה נכון לצערי גם עם חברים טובים ואפילו קצת עם המשפחה, וזה לא חלילה כי חסרה אהבה בננו, אני אוהב את כל משפחתי אהבה ענקית ואין סופית אבל במקרה שלך יהודה הסיפור היה קצת שונה .

אתה אומנם היית אחי הצעיר ואהבתי אותך אהבת נפש ודאגתי לך באמת לפעמים יותר ממה שדאגתי לעצמי.

אבל הסיבה שאני כל כך שבור ומרוסק היא שיצא שבמקרה היית גם החבר הכי טוב שלי ואין כמעט יום בעשור האחרון שאני ואתה לא מדברים ,ולפעמים צוחקים שעות על בדיחות מפגרות שרק אני ואתה מבינים.

דיברנו הרבה על איך נכבוש את העולם בעוד איזה רעיון הזוי שכמובן נגנז אחרי יום.

וכמובן איך לא ,שיחות על הבחורות שיצאת איתם ששברו לך את הלב ועל אלו שאתה שברת את ליבן.

למעשה למעט אשתי אהובתי אתה ידעת הכל עלי ,
ואני ידעתי הכל עליך כולל הסודות הכמוסים ביותר
שלצערי לקחת איתך שם למעלה.

עברנו ביחד תקופות טובות ותקופות קשות גם בתור ילדים וגם בהמשך כבוגרים , הייתי איתך בכל צומת של החלטות ואתה בשלי והייתי שם גם להרגיש את השמחה הענקית שהייתה לך וגם לצערי הרבה פעמים את העצב הרב שהיה.
כשהייתי צריך לתאר אותך בפני מליוני השדכניות שהתקשרו אלי בתחנונים שתצא עם בחירת ליבן,
אז מה שתמיד חזר על עצמו הוא שלמרות שאתה אחי הקטן הערצתי אותך - וזה נכון.
אתה היית לוחם אמיתי ועשית את כל מסלול חייך מהיום שאני זוכר אותך ועד היום בעשר אצבעותיך הגדולות(יש לציין) תוך כדי לפעמים מלחמות נגד פחדים וקשיים גדולים מאוד.

מעולם לא הרגשתי שלם כשראיתי אותך יוצא משבת אצלינו ,מצד אחד מסופק שמח ושבע,
ומצד שני עם תחושת החמצה על המשפחה שהיית רוצה שתהיה לך.
אין ספק שהיית יכול להיות אבא ובעל מדהים עם ילדים מהממים ויפהפיים כמוך.
אבל כמו בחיים שלך תמיד ליד העצב הייתה גם שמחה גדולה, אז כפי שאתה בטח יודע כבר
דאגנו לבקשתך וקיימנו את צוואתך לתרומת כל אבריך,
ולפני שעתיים הודיעו לי שכל האברים שתורמת נקלטו בהצלחה אצל שישה חולים קשים
כך שאפילו במותך הצלת עוד חיים רבים
ושבעז"ה יביאו עוד חיים נוספים רבים ויפים כמוך.

לפעמים הייתי מרגיש מיואש מלריב איתך על
המהירות והכמות בנות ששללת מלצאת איתן,
והייתי מנסה לנחם את אמא ואבא שלא ידאגו ושאתה בסדר ושאתה כל הזמן יוצא ושיהיה בסדר כי השנה זה קורה ,ושלא ידאגו.

ובאמת היית לאחרונה ממש ממש בסדר, הכל התחיל להסתדר לך,עבודה שאהבת , החברים שחזרת לבלות איתם, דייטים מעולים ומשחקי כדורסל שהיית בהם פשוט פנומן,
חזרת להיות היהודה עם השמחת חיים הבלתי נגמרת שכולנו כל כך אהבנו ועכשיו כל מתגעגעים אליה.

רק לפני פחות משבוע השתעשעתי במחשבה על הנאום הקורע שאני הולך לאמר בחתונה שלך .

אז אם לספר את האמת אחרי כבר כמעט שבוע שלא התווכחנו ולא שיגעת אותי ,אני מרגיש ממש שבור ומרוסק והייתי נותן הכל כדי לשוב ולריב איתך על שידוכים ולהתווכח איתך על רעיונות מפגרים ואני הכי יתגעגע לשיחות איתך שתמיד אבל תמיד הסתיימו בצחוק שגרם לשנינו לכאבי בטן .

אז אולי עכשיו הקדוש ברוך הוא החליט לקחת את הפוטנציאל שלך אליו, כי אולי חסר שם למעלה מישהו שיעשה שמח, אחרת אני באמת לא יכול להבין למה לקחו אותך ממני ומאיתנו .

אמא ואבא שלי ,למרות הכאב הענק שיש בליבי
אני רוצה כאן להגיד לכם תודה שהבאתם לי אח שגם היה החבר הכי טוב שלי ושזכיתי להנות ממנו 36 שנה

אחי יהודה
רציתי גם לבקש ממך סליחה:
סליחה שלא הצלחתי להציל אותך,
וסליחה אם פגעתי בך באיזו שהיא צורה
כל מה שעשיתי עבורך היה מאהבה אמיתית וטהורה.
ועוד סליחה ובקשה אחרונה:
לפני חודשיים שלחת לי תמונה שהחלטת לחזור להניח תפילין וכל כך שמחת והתרגשות להראות לי אותה אבל גם ביקשת ממני שלא הראה אותה לאמא כדי שלא תתרגש יותר מדי ותפתח ציפיות, אז אני מבקש ממך סליחה שסיפרתי לה .
ועוד דבר קטן בנוגע לתפילין
כבר כשהיית בגיל 26 ראיתי שאתה בעייתי בנושא השידוכים והאמת שהתחלתי לחשוש שאולי לא יהיה המשך לשם רובינוביץ, כי לי ברוך השם היו אז שלוש בנות , ואז לאחר כשנתיים נולדו לנו תאומים בן ובת,
והבן רועי מנחם שכל כך אהב אותך
אמר לי השבת שהוא רוצה להניח את התפילין שלך כשהוא כשיהיה לו בר מצווה, ואני עד אז יניח אותם בשבילך.
אני מקווה שאתה רואה את זה ושמח שם למעלה

בקשה אישית ממך יהודה:
למרות הכאב הענק שיש בליבי ובליבנו אם אתה כבר למעלה עושה שמח בגן עדן בבקשה תבקש ואפילו תדרוש שנצליח להתגבר ושישלחו למשפחה שלך ולכל עם ישראל והחברים שלך למטה פה כוחות ובעיקר את השמחה שההענקת לנו.

יהודה אני ממש מקווה שהמשיח יגיע בקרוב.
כי יהיה לי מאוד קשה לחכות 77 שנה עד שאני אראה אותך שוב, ונשחק כדורסל ושח-מט ביחד.

מקווה שאתה שם למעלה עטוף עם חברה טובים לפחות כמו החברים שלך פה למטה, שהפכו בימים האחרונים להיות חלק מהמשפחה שלנו.

אני מאושר בשבילך ובשבילם שהם היו חלק כל כך משמעותי מהחיים שלך, ושנפרדת מהם בשמחה ובצחוק ובאושר.

ריבונו של עולם אתה נתת ואתה לקחת
אנא שמור עליו הוא מאוד יקר לנו.

אדונ-י נתן ואדונ-י לקח יהי שם אדונ-י מבורך.
תנוח על משכבך בשלום ובשמחה.
אוהב אותך מאוד ומתגעגע, אחיך.