שופטת בית משפט השלום בתל-אביב, דניאלה שריזלי, הורתה לגלעד שרון, בנו של ראש הממשלה, למסור למשטרה את המסמכים הדרושים לה לחקירת חשד למתן ולקיחת שוחד, תיווך בשוחד ועבירות נוספות על חוק מימון מפלגות, בפרשת המיליונר הדרום אפריקני, סיריל קרן.
השופטת דחתה את בקשתו של גלעד שרון לבטל צו בית משפט בעניין ואת טענתו כי מדובר בשמירה על זכות השתיקה. השופטת קבעה כי מותר לחשוד להימנע מלהשיב על שאלות רק מתוקף זכותו לאי הפללה עצמית, אך לא מחשש שדבריו יפלילו אחרים.
השופטת קבעה כי "השתיקה שגזר על עצמו המבקש בחקירתו איננה שתיקה מוחלטת ווודאי לא שתיקה בתוקף זכותו לחסיון מפני הפללה עצמית. בהתבטאויותיו הבהיר, כי אי שיתוף הפעולה עם המשטרה -נובע מטעמים אחרים."
בדבריה הוסיפה השופטת כי בדיון בפניה טען סניגורו של גלעד שרון, עו"ד מיכה פטמן, כי מרשו שתק בחקירה בתוקף זכותו להמנע מהפללה עצמית. לדבריו, החוקרים לא הזהירו אותו, כי זכותו שלא לענות לשאלותיהם מתקיימת רק בכל הנוגע לזכותו שלא להפליל את עצמו ולא לגבי הפללתם של אחרים. השופטת קבעה כי הנחה זו של הסניגור מוטעית עובדתית וכי החוקרים הזהירו את גלעד שרון באורח ברור בעניין זה, לרבות ראש היחידה לחקירות הונאה בעצמו. השופטת אמרה עוד, כי דומה שמדובר בחכמה שלאחר מעשה, מצידו של גלעד שרון, שבאה לאחר טיכוס עצה והוועצות, שכן "ההזדמנות ניתנה למבקש בחקירתו הראשונה, כמו גם בשניה, לומר מפורשות שהוא נמנע מלהשיב לשאלות בתוקף זכותו לאי-הפללה עצמית, אלא שהמבקש לא עשה כן ותוקף אמירותיו מעיד על עצמו. למותר לציין, שאין חשוד רשאי להמנע מלהשיב על שאלות, אלא מתוקף הזכות לאי הפללה עצמית, אך לא מחשש שדבריו יפלילו אחרים".
השופטת התייחסה לטענתו של גלעד שרון, לפיה אם בחרה המשטרה, מסיבה מסויימת, לא לערוך חיפוש אצלו, אין זה אומר שהוא חייב לשתף עימה פעולה ואין לבוא אליו בטענות על כך שאינו ממציא מסמכים הרשומים בצו, כפי שאין לבוא בטענה לחשוד הנדרש בצו להמציא סכין ששימשה לעבירה ואיננו נעתר לצו. על כך קבעה השופטת, כי לכל מקרה יש נסיבות מיוחדות וייחודיות לו, אך במקרה זה "לא אוכל לשלול את הגישה שהציגה המשטרה, לפיה נמנעה במפגיע מחיפוש בביתו של המבקש, מטעמים של מתינות והפחתת הפגיעה בו ובקרוביו."
כתבת עתי"ם מדווחת על הדיון ומציינת, שהשופטת התייחסה, בין היתר, למגוון המסמכים המפורטים בצו, שנדרשים על ידי המשטרה וקבעה, כי מדובר במסמכים שעניינם העברות כספים במועדים שונים לחשבון הבנק שהוא, לכאורה, של גלעד שרון וממנו. בכלל זה מסמכים שהם התכתבויות בין גלעד שרון לאחרים בקשר לאותן העברות, מסמכים המעידים על מקור הכספים, ואף חוזה הלוואה. כמו כן, מבקשת המשטרה מסמכי התאגדות של חברה, חשבונה בבנק, פירוט לקוחותיה וחוזיה עם הלקוחות, פירוט הכנסותיה ומקורות המימון שלה. ככל שניתן להעריך - קבעה השופטת - אין המסמכים המבוקשים נמנים באופן ברור ומוחלט על קבוצת המסמכים הפרטיים והאישיים. אם ישנם כאלה - צריך היה גלעד שרון לומר כך מפורשות לחוקריו. עם זאת, עולה מרשימת המסמכים, המשיכה השופטת, כי חלקם מהווים מסמכים ציבוריים, והמוגדרים כך באופן ברור. ולדוגמה, מסמכים של התאגדות חברה ודיווחים המתחייבים על פי דין לרשות זו או אחרת וכך גם לגבי מסמכים בנקאיים. השופטת הוסיפה כי בין המסמכים הפרטיים לציבוריים נמצאים גם מסמכים שעניינם התכתבויות עם צד שלישי, רשימת לקוחות של חברה וחוזי שירות עמם. למרות שלא מדובר במסמכים אישיים במשמע, הם גם אינם נמנים על קבוצת המסמכים הציבוריים המובהקים והם נמצאים ב"איזור הדימדומים", כפי שהגדירה זאת השופטת.עוד הוסיפה וקבעה לגביהם, שהם אמורים להיבחן על פי תוכנם ומטרת יצירתם. "לכאורה, אין הם כוללים התוודעות אישית, או, התבטאות אינטימית, ולא בהכרח נוצרו על ידי גלעד שרון עצמו. מצד שני, מדובר בקבוצת מסמכים עסקיים, שמדרך הטבע עשויים להידרש להצגת בפני רשויות המס ביום מן הימים. אם יטען גלעד שרון, כי נוכח האזהרה שהוזהר בחקירה ששמורה לו זכות החסיון מפני הפללה עצמית, והוא סבור שקבוצת מסמכים אלה, נימנית על המסמכים החוסים בצל אותה הזכות, ראוי שיביא את המחלוקת בפני בית המשפט לגופם של המסמכים". (ש)
השופטת דחתה את בקשתו של גלעד שרון לבטל צו בית משפט בעניין ואת טענתו כי מדובר בשמירה על זכות השתיקה. השופטת קבעה כי מותר לחשוד להימנע מלהשיב על שאלות רק מתוקף זכותו לאי הפללה עצמית, אך לא מחשש שדבריו יפלילו אחרים.
השופטת קבעה כי "השתיקה שגזר על עצמו המבקש בחקירתו איננה שתיקה מוחלטת ווודאי לא שתיקה בתוקף זכותו לחסיון מפני הפללה עצמית. בהתבטאויותיו הבהיר, כי אי שיתוף הפעולה עם המשטרה -נובע מטעמים אחרים."
בדבריה הוסיפה השופטת כי בדיון בפניה טען סניגורו של גלעד שרון, עו"ד מיכה פטמן, כי מרשו שתק בחקירה בתוקף זכותו להמנע מהפללה עצמית. לדבריו, החוקרים לא הזהירו אותו, כי זכותו שלא לענות לשאלותיהם מתקיימת רק בכל הנוגע לזכותו שלא להפליל את עצמו ולא לגבי הפללתם של אחרים. השופטת קבעה כי הנחה זו של הסניגור מוטעית עובדתית וכי החוקרים הזהירו את גלעד שרון באורח ברור בעניין זה, לרבות ראש היחידה לחקירות הונאה בעצמו. השופטת אמרה עוד, כי דומה שמדובר בחכמה שלאחר מעשה, מצידו של גלעד שרון, שבאה לאחר טיכוס עצה והוועצות, שכן "ההזדמנות ניתנה למבקש בחקירתו הראשונה, כמו גם בשניה, לומר מפורשות שהוא נמנע מלהשיב לשאלות בתוקף זכותו לאי-הפללה עצמית, אלא שהמבקש לא עשה כן ותוקף אמירותיו מעיד על עצמו. למותר לציין, שאין חשוד רשאי להמנע מלהשיב על שאלות, אלא מתוקף הזכות לאי הפללה עצמית, אך לא מחשש שדבריו יפלילו אחרים".
השופטת התייחסה לטענתו של גלעד שרון, לפיה אם בחרה המשטרה, מסיבה מסויימת, לא לערוך חיפוש אצלו, אין זה אומר שהוא חייב לשתף עימה פעולה ואין לבוא אליו בטענות על כך שאינו ממציא מסמכים הרשומים בצו, כפי שאין לבוא בטענה לחשוד הנדרש בצו להמציא סכין ששימשה לעבירה ואיננו נעתר לצו. על כך קבעה השופטת, כי לכל מקרה יש נסיבות מיוחדות וייחודיות לו, אך במקרה זה "לא אוכל לשלול את הגישה שהציגה המשטרה, לפיה נמנעה במפגיע מחיפוש בביתו של המבקש, מטעמים של מתינות והפחתת הפגיעה בו ובקרוביו."
כתבת עתי"ם מדווחת על הדיון ומציינת, שהשופטת התייחסה, בין היתר, למגוון המסמכים המפורטים בצו, שנדרשים על ידי המשטרה וקבעה, כי מדובר במסמכים שעניינם העברות כספים במועדים שונים לחשבון הבנק שהוא, לכאורה, של גלעד שרון וממנו. בכלל זה מסמכים שהם התכתבויות בין גלעד שרון לאחרים בקשר לאותן העברות, מסמכים המעידים על מקור הכספים, ואף חוזה הלוואה. כמו כן, מבקשת המשטרה מסמכי התאגדות של חברה, חשבונה בבנק, פירוט לקוחותיה וחוזיה עם הלקוחות, פירוט הכנסותיה ומקורות המימון שלה. ככל שניתן להעריך - קבעה השופטת - אין המסמכים המבוקשים נמנים באופן ברור ומוחלט על קבוצת המסמכים הפרטיים והאישיים. אם ישנם כאלה - צריך היה גלעד שרון לומר כך מפורשות לחוקריו. עם זאת, עולה מרשימת המסמכים, המשיכה השופטת, כי חלקם מהווים מסמכים ציבוריים, והמוגדרים כך באופן ברור. ולדוגמה, מסמכים של התאגדות חברה ודיווחים המתחייבים על פי דין לרשות זו או אחרת וכך גם לגבי מסמכים בנקאיים. השופטת הוסיפה כי בין המסמכים הפרטיים לציבוריים נמצאים גם מסמכים שעניינם התכתבויות עם צד שלישי, רשימת לקוחות של חברה וחוזי שירות עמם. למרות שלא מדובר במסמכים אישיים במשמע, הם גם אינם נמנים על קבוצת המסמכים הציבוריים המובהקים והם נמצאים ב"איזור הדימדומים", כפי שהגדירה זאת השופטת.עוד הוסיפה וקבעה לגביהם, שהם אמורים להיבחן על פי תוכנם ומטרת יצירתם. "לכאורה, אין הם כוללים התוודעות אישית, או, התבטאות אינטימית, ולא בהכרח נוצרו על ידי גלעד שרון עצמו. מצד שני, מדובר בקבוצת מסמכים עסקיים, שמדרך הטבע עשויים להידרש להצגת בפני רשויות המס ביום מן הימים. אם יטען גלעד שרון, כי נוכח האזהרה שהוזהר בחקירה ששמורה לו זכות החסיון מפני הפללה עצמית, והוא סבור שקבוצת מסמכים אלה, נימנית על המסמכים החוסים בצל אותה הזכות, ראוי שיביא את המחלוקת בפני בית המשפט לגופם של המסמכים". (ש)