הרב יעקב נגן
הרב יעקב נגן צילום: דוברות

3:20 לפנות בוקר הגיע יעקב הביתה אחרי נסיעה של שלושה ימים לגרמניה, ללויה של חבר. סאפירה נבחה לקראתו והעירה אותי למרות שלא התכוונתי ממש להתעורר.

יעקב התיישב על המיטה לידי ואני חיפשתי את היד שלו, כמו תמיד. והוא אומר לי: 'אוי, פתאום יש לי את הכאב ראש הכי חזק שהיה לי בחיים."

הכאב הנורא הקיף את כל החלק הקדמי הימיני של הראש שלו. פתאומי לגמרי. ואף שיעקב היה צלול ובהכרה ונוכח כל הזמן, ולא הייתה לו מוגבלות בתנועה או בדיבור, ידעתי שאנחנו במצב חירום. כמה דקות אחרי כן כבר נכנסנו לאוטו לנסוע לירושלים למיון. אמבולנס חבר אלינו בקרית ארבע והוא המשיך לטוס איתו לבית החולים הדסה עין כרם ואני ממהרת עם הרכב אחריהם.

מאז התחיל סחרור שרובכם נחשפתם אליו: אבחון של דימום מוחי נרחב, צינתור, התדרדרות במצב של יעקב וחשש אמיתי לחייו וצורך דחוף בניתוח להקל על הלחץ התוך-גולגלתי. כמה מילות פרידה ואהבה מהירות והוא נכנס לניתוח. ילדינו המגיעים מכל רחבי הארץ בעזרתם של אנשים רבים כל כך וטובים כל כך, והתפילות.

אין לי מילים לתפוס עדיין את החוויה הזאת של התפילות כי העולם היהודי בארץ, באירופה ובצפון אמריקה רעד מעוצמת התפילות. אך הפעם – לכבודו של האיש מחבר החיבורים שלי – הצטרף גם העולם המוסלמי לתפילות. בהר הבית, בסעודיה, בחברון בגליל במצריים. כיפת שמיים הייתה לו ליעקב כשנכנס לאזור הדמדומים שבין החיים ובין המוות.

ואחרי שעות ההמתנה הארוכות יוצא אלינו הצוות הרפואי, ועיניהם טובות ורגועות. מספרים שהצליחו לנקז את הדימום, לנקות את כל השרידים ושהמוח נראה בריא ושלם. ואיך זה אפשרי עם דימום מאסיבי כזה?

וחיבוקים של מאות ואלפי אנשים המבקשים ליצור קשר, ולעזור, והרופאה המנתחת שמספרת לי שבכל מקום בבית החולים עוצרים ושואלים לשלומו של יעקב, ואנשים שמביאים לנו אוכל לבית החולים. וכל המערך הרפואי חכם, מקצועי, אנושי ומסור להפליא, כולו ברפואה הציבורית של מדינת ישראל, וסבא וסבתא שנמצאים כבר בדרך מארה"ב עם האחים הקטנים.

ויעקב, כשאני נכנסת לטיפול נמרץ מיד אחרי שהעירו אותו ועוד לא יודעת עד כמה יהיה בהכרה, והאחות שואלת אותו אם הוא מזהה מי אני והוא עונה בהכי רגיל שלו – זאת אשתי אהובתי! יעקב איתנו. חבול ומעוך אבל איתנו לגמרי. ודרך ארוכה של החלמה עוד לפנינו. ומעלות ומורדות בה, כמו החיים כולם. ובכל זאת -

מה זה הנס הזה שקרה לנו ביום הזה? ביום האחד הזה?

ואנחנו סביבו כשהוא במיטה בטיפול נמרץ, ואני רק רוצה לספר לו על כל האהבה הזאת שאנשים רוחשים לו, ומתפללים עליו. ואנחנו שרים את היום הזה עם כל התהפוכות שבו ביחד- "אהבת עולם תביא להם, וברית אבות לבנים תזכור".

ויעקב שר איתנו. ומה הסיכוי שהדבר הזה קורה לנו באמת? עוד לא עברו 24 שעות בתוך היום הזה. זה היום. זה היום לגמרי. נגילה ונשמחה בו.