הרב דוד סתיו
הרב דוד סתיו צילום: ערוץ 7

יום תשעה באב מנוצל בשנים האחרונות לכינוסי שיח רבים סביב סוגיית שנאת החינם וסכנותיה. עם הרב דוד סתיו, ראש ארגון רבני צהר שוחחנו על גבולות השיח.

את השיחה עם הרב סתיו פתחנו בשאלה אם הבהלה סביב כל ויכוח שמא הוא מביא לשנאת חינם, מעידה על כך שאנחנו בפוסט טראומה. הרב משיב בשלילה וקובע כי אנחנו לא בפוסט טראומה אלא בעיצומה של הטראומה עצמה, "ויש לנו סיבה טובה לכך", כלשונו.

לדבריו "כל האירועים שקרו בעבר חוזרים על עצמם בגרף בעליה מתמדת, וזה מתכון להרס חברה. שואלים אותי אם המשמעות היא שיהיה חורבן בית שלישי, ואני לא רוצה להשתמש במונחים כאלה, אבל אם אנחנו מאבדים מדי שנה אלפי יהודים שעוזבים את הארץ, מתחתנים עם לא יהודים או שלא חשים יותר יהודים, גם זה חורבן. חורבן הוא לא רק בית מקדש. זה משהו הרבה יותר רחב, זה גם יהודים שהולכים ונעלמים לנו בגוף או ברוח".

"העובדה שמאות אלפי יהודים מתבוללים בארה"ב אמורה להדיר שינה לא פחות מכל חורבן פיזי אחר", אומר הרב סתיו וכשאנחנו שואלים על הויכוח מי אשם באותה התבוללות, הוא משיב ומדגיש כי אינו שולל כלל ועיקר את לגיטימיות הויכוח. "מותר להתווכח ורצוי שאנשים יתווכחו. הבעיה היא לא חילוקי הדעות אלא חילוקי הלבבות. אני יכול לומר לאדם שחושב אחרת ממני, מחלל שבת אוכל חזיר ומתחתן עם גויה שהוא עלול להביא לכיליון העם היהודי, אבל גם כשאני אומר את זה הוא צריך להרגיש שאני אוהב אותו ואעזור לו כשהוא זקוק. מותר לי להגיד שלעמדות מסוימות יש אחריות למצב הביטחוני או הרוחני של עם ישראל. מותר להגיד דברים ברורים, אבל אין לזה שום קשר לשאלה איך הלב מרגיש, איך אני מדבר אליו ואיך אני מכנה אותו, איך אני מתייחס לאלוקי ולאנושי שמאחורי העמדה הזו ועם הדעה אמשיך להתווכח".

ואולי ישנה העצמה של חדות הויכוח מעבר למה שהוא באמת? לכאורה אנחנו רואים שבמפגש במילואים או בטיול אי שם הישראלים יודעים לחזור ולהיות יחד באהבה למרות ולצד המחלוקות. על כך משיב הרב סתיו ואומר כי "ברור שבעומק הנשמה כולנו אוהבים זה את זה וקשורים זה לזה, אבל כשאנחנו מתייחסים לתופעת שנאת החינם אנחנו מתייחסים לתופעות שמלוות אותנו ביומיום. חברה לא יכולה להיבנות מכך שפעם בכמה שנים תהיה מלחמה ואז הלבבות יתאחדו". לכך מוסיף הרב סתיו ומציב סימן שאלה על עצם ההנחה שבבסיס השאלה:

"לצערי יותר ויותר אנשים מאבדים את הקשר ביניהם גם בימים קשים. כשאני רואה שמרבית החברה היהודית בארה"ב לא רואה בישראל מקור להתייחסות דאגה וקרבה, וכשאני רואה שבישראל שלנו היום קבוצות גדולות מכנות בשמות 'נאצי' ו'עמלק' קבוצות אחרות, זה מזעזע ולא משנה מאיזה כיוון זה מגיע. כל כינוי שמגדיר יהודים כגרועים שבאויבינו, ואומרים זאת על רבנים ומנהיגי ציבור שלא בדעתנו, כשמשתמשים בחרב הלשון כלפי כל מי שחושב אחרת זה מתכון בדוק לסרטן שהולך ומתרחב בחברה ויכול להביא להשמדת החברה. זה לא אומר שהמדינה תושמד, אבל אם מיליון או שניים ירגישו זרים בארץ, ולא משנה מי הם, לא נהיה מה שאנחנו וזה חורבן".

הרב סתיו מזכיר כי מלכות ישראל הראשונה החלה להיחרב כשהמלכות התפצלה לשני חלקים ולהערכתו "אנחנו כיום בתקופה בה תרבותית ורוחנית אנחנו כבר מלכות יהודה וישראל, מה שנקרא מדינת ירושלים ומדינת תל אביב. חלילה שהפער והשסע הזה יעמיקו".

הרב סתיו נשאל אם הביטחון שהעניקה מצד אחד ההתעצמות הפיזית של מדינת ישראל לצד הביטחון שהעניקה לציונות הדתית האמירה שחורבן בית שלישי לא יהיה, כל אלה הובילו למעין תחושה שקיימת מעין "תעודת ביטוח" ואפשר להילחם עד זוב דם בינינו.

"נכון. זה בעיקר בולט בתפיסת הציונות הדתית שגדלה על זה שלא יהיה חורבן בית שלישי, ומכיוון שכך כביכול הקב"ה עובד אתנו ולא משנה מה נעשה יהיה בסדר. זה לא עובד כך. אם חלילה נזדקק לכך, הקב"ה ימצא כבר את ההסברים מדוע מה שעשינו לא צלח. אין הבטחות כאלה. המשמעות של בית שלישי לא יחרב היא שהמפעל שאנחנו זוכים בהתגשמותו לא יחרב, אבל זה לא אומר שחלקו לא יחרב וזה לא אומר שחלקים ממנו ינטשו אותנו וזהו חרבן. יש מגוון אפשרויות בפני הקב"ה וזה לא להרוס הכול או לא לעשות דבר. צריך לזכור שהחורבן היה רק תחילת התהליך והגלות התחילה שבעים שנה אחרי".

האם ישנו קו אדום שאם אנחנו רואים את הצד השני עובר אותו עלינו לצאת נגדו באופן נחרץ ותקיף ולא להסתפק באווירה נינוחה וממוזגת? הרב סתיו משיב תוך הדגשה: "כל אדם חייב להיאבק על דעתו, אבל יש שני כללים במאבק. האחד הוא שלא מרימים יד והשני הוא שלא פוגעים אחד בשני, לא מכנים כינויי גנאי. חוץ מזה מותר הכול. מותר להגיד שהדעה השנייה הרסנית ומסוכנת למדינה. אסור להגיד שהיהודי הזה הוא עמלק או אנטיוכוס או היטלר. זו אמירה שהיא חציית כל גבול של לגיטימיות גם הלכתית גם תועלתית וגם רוחנית. זו שנאת לבבות ולא שנאת דעות".

בהקשר זה מספר הרב סתיו על מה שקרא מדברי הרב חיים קנייבסקי זצ"ל שכתב על הקביעה שבית שני חרב על שנאת חינם ש"שנאת חינם תיאולוגית חמורה כמו עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. אם היו אומרים לאדם שאם אתה קורא בכינויי גנאי על הזולת זה כאילו עבדת עבודה זרה או אכלת חזיר, אין יהודי ירא שמים שהיה עושה זאת, אז דע לך שהמלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא, וכשאתה מדביק כינויי גנאי זה כמו אכילת חזיר וחילול שבת. הבעיה היא שעולם המושגים הדתי שלנו השתבש לגמרי. יש לנו תחושה שענייני שנאה וכינוי גנאי זה עניין של הנהגה של מידות טובות והנהגות ישרות, אבל הרב קנייבסקי קובע שעולם המידות יסודי ביהדות כמו כל מצווה אחרת".