שקד והנדל
שקד והנדלצילום: Avshalom Sassoni/Flash90

לשמחתנו, בציבור הדתי-לאומי קיימת שונות ומנעד מגוון – דתיים יותר ופחות, לאומיים יותר ופחות, שמרנים יותר ושמרנים פחות וכן הלאה.

היופי במגזרנו, הוא שהכל נשאר באותו הבית. אנו יכולים להכיל את השונות בדיוק כפי שאנו חיים בתוך שונות זו יום-יום, לעיתים בתוך אותו גרעין משפחתי ממש. אין בית שלא חי את המתחים שמוטי מעלה בטורו. המתח שבין חדש לישן, בין תרבות תורנית לתרבות החול, בין מותר לאסור, בין רצוי למצוי. אבל אנחנו בכל זאת נשארים בית. והבית הזה, דורש גם בית מפלגתי.

הסיבה הראשונה לכך היא כי אנו לא ציבור מספיק גדול המסוגל להחזיק כ"כ הרבה מנדטים. הרי עובדתית בסבב בחירות הראשון של 'עונת סבבי הבחירות' שחווינו כולנו, ׳הימין החדש׳ לא עברה את אחוז החסימה ובהחלט ייתכן שאם לא היו רצים בנפרד היו נחסכות מערכות הבחירות שבאו לאחר מכן.

מפלגת ׳הרוח הציונית׳ שקמה מחורבות ׳ימינה׳ שבתורה קמה מחורבות אותה ׳ימין חדש׳, מלמדת על דפוס ברור: באין אידיאולוגיה, ימשיך ויחליף ׳עוף החול׳ המוזר הזה צבעים ושמות ודמויות. אתה מקדש את ׳עוף החול׳ הזה, ואילו אני סבור שיש לקדש את ׳עוף הקודש׳:

להתלכד סביב האידיאולוגיה הדתית-לאומית בלי מורא. לנהל בתוך הבית הזה דיאלוגים חדים, לעיתים גם כואבים, אבל מתוך שיח כן ואמיתי שמקדש אידיאולוגיה ולא כיסאולוגיה.

למפלגה שאתה מחפש בה בית, אין יסוד. לא אלקטורלי, ולא אידיאולוגי. הרפתקאות המפלגה הזו כבר עלו לנו מחיר כבד: קודם בכך שלא עברו את אחוז החסימה, וחמור מכך כאשר כן עברו את אחוז החסימה…

כאשר נפתלי בנט עמד בראש רשימה שאיחדה תחתיה 3 מפלגות (הבית היהודי, האיחוד הלאומי והימין החדש), בצלאל סמוטריץ לא עזב וחיפש מפלגה חדשה על אף שלחלק מבוחריו היה פחות נוח לראות את נפתלי בנט עומד בראשה. הוא לא עזב כי לא עוזבים בית, גם אם הוא לא מרוהט בדיוק לטעמך. אז, התקיימה הבנה בין הגורמים חרף השונות והשיח נוהל. האם זה אומר שלא היו מחלוקות? וודאי שלא. היו גם היו. אבל השלם היה חשוב יותר מסך חלקיו, וכל צד עשה את פשרותיו בשביל השלם הגדול.

אז עכשיו כשבצלאל סמוטריץ׳ עומד בראש פתאום אי אפשר לחיות יחד? ייתכן והליברלי ליברל רק כלפי אנשים שחושבים כמותו?

בשותפות, פעם זה מוביל ופעם זה מוביל. פעם זה דומיננטי יותר, ופעם זה. לא מפרקים את השותפות כש-׳האיש שלך' לא עומד בראש. רק אם אנו כציבור גדול בעל שונות כה מקסימה נשכיל ללכת יחד ללא פיצולים וסיכונים, נוכל כולנו ליהנות מהתוצאות בבחירות ולעשות טוב למדינה עפ"י השקפת עולמנו המשותפת. העובדה שמפלגת 'הציונות הדתית' פתחה את שורותיה ועושה כעת פריימריס מאפשרת לך להישאר בבית ולהשפיע מבפנים. זו דמוקרטיה במיטבה, קח בה חלק ותשנה כראות עיניך.

מוטי, שכני לשעבר וידידי (בהווה), כתבת במאמרך על אלו שמחפשים בית פוליטי כי "בעולמם אין שחור ולבן: אפשר להיות ימני ושמרן ולאפשר ללהט"בים לחיות כרצונם". עולה מדבריך כי בעולמו של בצלאל סמוטריץ׳ ואלו שהוא מייצג החיים הם שחור לבן ואין מסוגלות להכיל מורכבויות.

הדבר אינו נכון בתכלית! אתה יודע זאת כמוני. אני עוקב אחרי בצלאל ומקשיב לדבריו בכנסת, בראיונות, בחוגי בית. בצלאל מדבר על השפעה במרחב הציבורי כשם שאתה תיארת במאמרך, לפחות בחלק מהדוגמאות, ולא מתיימר להיכנס ל-ד' אמותיו של מאן דהו.

יש לנו בית, מוטי. לך ולי. והכתלים שלו רחוקים דיים כדי להכיל גם את בית הלל וגם את בית שמאי, גם את עפרה וגם את גבעת שמואל, גם את יצהר וגם את בקעה, גם את ׳מרכז׳ וגם את ׳ישיבת הגוש׳. יש לנו בית, ובית אפשר לשנות ולהרחיב ולצבוע. אבל בית לא מחליפים.

חזור הביתה, מוטי.

אנחנו מחכים לך.

זה לא אותו הדבר בלעדיך.

הכותב: תושב אלעזר