יש לי שכן, תלמיד וותיק של הרב טאו. עשרות שנים היה יושב בשיעורים שלו גחון על הספר וכותב כל מילה, לפעמים על הדף אבל תמיד על הלב.
כל מי שמכיר אותו יודע שהוא מתבטל בענווה עצומה לרב טאו ולרבני מפלגת נעם. כל מחשבותיו, דיבוריו ותכני חייו נרקמו בתוך הסלון הקטנטן, חדר השיעורים של הרב טאו, אי שם במרומי מעלה הזיתים.
בכל הסוגיות האמוניות והרוחניות הוא תלמיד במלא מובן המילה. "בממלכתיות", בצורת יישוב הארץ ובייחס לסירוב פקודה, בהכל - חוץ מדבר אחד – מפלגת נעם. "מאז שהיא קמה" אמר לי, בהזדמנות אחת, "אני מתקשה להבין את המהלך של הרב טאו". אבל יותר מזה – הוא גם לא מוכן לתמוך באופן אקטיבי כמו להתפקד ולשכנע רק להצביע בעת הבחירות.
כשישבתי לדבר איתו באריכות הוא סיפר לי שבתקופת לימודיו בישיבת "מרכז הרב" הרב טאו היה מונע מתלמידיו לקחת חלק במסגרות פוליטיות. הרב לימד אותם שהתורה היא "טל תחייה" המחייה את כל גווני האומה, מרעיפה חיים לכל המפלגות וחלקי העם. לפיכך, הסביר, אסור בתכלית האיסור, שתלמידי חכמים יהוו "רק" עוד חלק מחלקי האומה, הם צריכים להיות כלליים, כוללים את כל הגוונים, מכלכלים את הכל (אבל לאו דווקא מכילים).
לפי מה שהרב טאו לימד כל השנים באמת אין מקום לכך שתלמידי חכמים יצאו מבית המדרש להפגנות תמיכה במפלגות מסויימות, בטח ובטח שלא להקים מפלגה. כשם שלא היינו רוצים לראות את הרב הראשי משתתף בועידת תמיכה של מפלגה כזו או אחרת (ולא רק בגלל שאסור לו לפי החוק), כך לא היינו רוצים שכלל רבני ישראל יהוו שופרות לחלקים קטנים או גדולים מתוך האומה.
עכשיו, כלל אצבע. כשיש סתירה בין ההדרכות של תלמיד חכם גדול, יש תגובות שונות לליצנים ולרציניים. הליצנים יגידו – התורה התחלפה, כסף יעוור, כבוד יסמא וכו' כאלה היו גם בדורו של אברהם גם בדורו של משה וברוך ה' לא חסרו גם בדור שלנו. אבל יש רציניים שמבינים שלא התורה מתחלפת אלא המציאות משתנה.
מנהיג חייב להיות עירני וגמיש, ללמוד ולהעמיק במציאות, לנתח את המציאויות השונות ולהתאים את היעדים וצורות הפעולה בהתאם לכל תרחיש, בדיוק כמו שבמערכה צבאית לכל גבול ומול כל אויב יש יעדים שונים, צורת לחימה אחרת וכלי קרב תואמים ליכולות של האויב הספציפי. האם ה"תאוריה הצבאית" השתנתה? המנהיג הפכפך בדעתו? לא, המציאות משתנה.
אני בטוח שאם נבין את המציאות כפי שהיא, כפי שמנתחים אותה אנשי מקצוע שעמלים בזה יום יום שעה שעה (פורום קפה שפירא ודומיהם), נבין את ההבדל הגדול וממילא את מה שדחף את הרב טאו להקים מפלגה. כל מי שעוסק בתחומי "תרבות" ו"חברה" מבין שיש גל גדול של תרבות אנטי אנושית, פוסט מודרנה שמה, שהולך ומתעצם ומקבל מיימדים של צונאמי. התרבות הזו לא נלחמת ב"דת", ב"יהדות", אלא באנושיות. אין גבר, אין אישה – יש מגדר. אין יהודים, אין מחבלים ערביים – יש מדכאים ומדוכאים. אין אמת, אין שקר – יש הבנייה חברתית.
בדורות הראשונים של תקומת מדינת ישראל היו פולמוסים, דיונים ובירורים בתוך האומה על כל מיני דברים, על מדיניות כזו או אחרת, על הייחס לדת ולשמירת השבת וכו' הבירורים הללו של האומה היו מוכרחים להיות משום שהתקבצנו ממקומות שונים והיו לנו דעות ומחשבות שונות, זו הייתה הדרך שלנו למצא את הפשרה. למצא את המכנה המשותף, לגבש זהות לאומית אחדותית.
אבל הפוסט מודרנה שמטה את הקרקע מתחת לכללי המשחק הפוליטי. פעם הייתה הסכמה על הצורך להכריע את הקרב, והיה ברור לכולם גם שמינו של האדם לא ניתן לשינוי, ואף אחד לא חלק על היותנו "מדינה" של "עם ישראל". היו ויכוחים, בטח שהיו, אבל הם היו על מינונים, על טעם ועל ריח. כמה מקום נותנים לזהות היהודית שלנו, האם אנו רוצים "מדינת הלכה" רדיקאלית או שזה דווקא יגרום לכך ש"הלכה המדינה".
לעומת זאת, כיום, עמוק בתוך תקופת הפוסט מודרנה, אין הסכמה על שום דבר. בלשון חלקלקות האג'נדה הזאת חודרת אל מקומות החינוך הכי טובים שלנו, פירות הביכורים של החמ"ד, לא תאמינו גם הילדים שלנו לומדים שרפורמים זה עוד שיטה ביהדות, שלהט"ב זה נורמאלי ושהבית והמשפחה זה המקום הכי מסוכן לילדים.
תופעות הלוואי הללו גרמו לחלוקת הכותל ומסירתו לרפורמים, לסירוס הצבא על ידי הורדת רף הלחימה כדי לאפשר ללוחמות להיות בפלוגות קרבי ולניתוחי שינוי מין מזעזעים על ילדים בני שש ושבע שיום אחד קמו בבוקר והחליטו שהם רוצים להיות בחברת בני המין השני, ניתוחים בלתי הפיכים שימררו להם את כל החיים.
הרב טאו הוא לא מנהיג ארכיאולוגי, הוא לא מצטט את הרצי"ה מלפני חמישים שנה, אלא מבין שיש כאן מערכה שונה וממילא צריך לשנות אסטרטגיה, הבחין שהמערכת הפוליטית לא חשה ברעידת אדמה הזו שמטלטלת את אושיות המדינה, ושהפצצה הפוסט מודרנית עלולה להחריב את כל המשחק הפוליטי משום שכל זמן שהפוסט מודרנה מתרבה לא נוכל להמשיך להתפלמס כמו פעם על בפולמוסים עתיקים, כמו שהיה בזמן בן גוריון, גולדה מאיר, בגין ורבין.
דווקא מפאת היותו של הרב טאו כלל ישראלי, דווקא משום שהוא ותלמידיו כלל ישראלים, כוללים את כל חלקי האומה, ימין ושמאל, קפיטליזם וסוציוליזם וכל סוגי המידיניות, דווקא משום שהם מבקשים להחיות בטל תחייה את כל מפלגות האומה ומבקשים לכלכל את בביטחון ואמונה את כל חלקי העם, דווקא בגלל זה הם לא יכלו להכיל את הפוסט מודרנה ונקראו לדגל להקים מסגרת פוליטית שלא מביאה איתה שום אומר פוליטי כמו יוקר המחייה, חינוך לכל או כל מדיניות כזו או אחרת מלבד דבר אחד. מלחמת חורמה בפוסט מודרנה והרמת דגל הזהות היהודית.