בשיחה עם ערוץ 7 מנתחת סטלה ויינשטיין, מי שעד לא מכבר הייתה מנכ"לית 'ימינה' וכיום בוחנת את צעדיה הציבוריים, את הסיבות לקריסתה של 'ימינה' במרוצת השנה האחרונה, ובפתח הניתוח הזה היא שבה על הדימוי בו בחרה במרוצת השנה, דימוי מוסר הנפש השוכב על הרימון למען האחרים.
"כשמישהו נשכב על הרימון הוא מתפוצץ לכל הכיוונים", היא אומרת ומרחיבה: "ימינה הייתה מורכבת מקבוצה מאוד לא מגובשת בדעות האידיאולוגיות שלה. היו שם כיוונים שונים. סילמן מאוד סוציליסטית, משהו מסוים, פינטו משהו אחר, אביר קארה הוא משהו שלישי ואחר, מתן כהנא משהו רביעי אני משהו חמישי שמה שחשוב היה לי הם דברים אחרים. היה רצון לייצר חנות אחת של הרבה דברים".
"אנחנו רואים את אותה הטעות אצל גנץ שמנסה לרכז תחתיו הרבה נושאים", היא אומרת ומעריכה שגם מפלגתו של גנץ צפויה להתרסק. "גם אם עוברים את אחוז החסימה, יש לנו שם את שרן השכל שהיא קפיטליסטית ומאמינה בשוק חופשי, ימין כלכלי על מלא, ומהצד השני גנץ עם פנסיות תקציביות, שוסטר עם המרחב הכפרי והחקלאות. מה יקרה כשרפורמת החקלאות תעלה על השולחן? זה יפוצץ אותם מבפנים. אלקין הוא איש ימין ביטחוני ערכי, בעד התיישבות, מה יקרה בפעם הבאה שאבו מאזן יקפוץ לגנץ הביתה לשתות קפה? הייתי שם ואני יודעת מה זה לבלוע שוב ושוב. ראיתי את ניר אורבך עובר את זה עד שהצפרדע גדולה מדי".
האם בקולה ניתן לשמוע הבנה לצעדי הפרישה של אורבך וסילמן? ויינשטיין בוחרת לערוך הפרדה חדה וחריפה בין השניים: "אני מפרידה עמוקות בין אורבך לסילמן. סילמן סוציאליסטית אבל אני לא אומרת שהיא ימנית. זה אפילו סותר אחד את השני. ניר אורבך הוא אדם ערכי. הוא בלע צפרדעים כל עוד הוא היה יכול".
"מפלגות הפכו כמו ליהוק לתכנית ריאליטי, להביא מהפריפריה וממגזרים שונים בלי לבדוק מה הערכים שלהם ומה האידיאולוגיה שלהם. השמות של המפלגות נוראיים, איך אני מתחמק מלהביע עמדה. הרי מה זה 'מחנה ממלכתי'? טוב שהוא לא קרא למפלגה 'שלום עולמי'... 'יש עתיד'... השמות אומרים את הכול, חוסר אידיאולוגיה ומצע ואל תפנו אלינו בשאלות לגבי איך הילדים שלכם יקבלו כאן חינוך ראוי. המנהיגים שלנו הם פלקטים יפי עיניים, הם דוגמנים של פוליטיקאים".
האם המשמעות היא שבנט לא ידע לבחור את האנשים שהולכים איתו? ויינשטיין מעבירה את האחריות מבנט לציבור. "זו לא בעיה של בנט,אלא של כל המערכת הפוליטית בישראל ומי שאשם בזה הוא הציבור שלא דורש תשובות שהם לא החארטה של כן לא ביבי, ולא מעניין אותי משחקי הכיסאות ולא הגנון שאתם לא מסתדרים ולא מעניין אותי הממלכתיות והכבוד. תגידו מה אתם עושים מחר כדי שאוכל להמשיך לגדל כאן את הילדים שלי".
"נוח להם מאוד המקום של כן לא ביבי, של המחנאות, מחנה השינוי או מחנה ימין על מלא. מה זה אומר בכלל? אנחנו, הציבור והתקשורת לא דורשים מהם להתייחס אלינו ברצינות", היא קובעת.