ריטואל הסבבים מול החמאס והג׳יהאד מסיג את ישראל לאחור

לאחר שנים של סבבי לחימה מול החמאס והג׳יהאד בעזה, צה"ל נתפס בעיניהם כצבא חלש, רופס, ללא תעוזה, הפוחד לפעול מהקרקע.

בתודעת מנהיגי חמאס והג׳יהאד נצרב ניצחון המגביר את המוטיבציה שלהם לפעול. בנוסף, הזמנים בין הסבבים בעזה מול החמאס והג׳יהאד מתקצרים ועושים נזק לכלכלה שלנו ולתושבי הדרום .

מדינת ישראל הפכה למדינה שבונה חומות הפרדה, גדרות וקירות בטון במיליארדי שקלים, וגם הפכה את חיל האוויר שלה לצבא חד־ממדי. ישראל וויתרה על צבא היבשה ועל יכולת הפעולה הרב־זרועית – הכול כדי שאיש לא יישרט, חס וחלילה. לו פעל כך צה"ל במלחמות העבר, לא היינו שורדים פה, ואם כך יוסיף לפעול צה"ל בעתיד, לא נשרוד פה.

חיל האוויר לבדו לא מסוגל לנצח מלחמות. מבצע "שומר החומות" וכל הסבבים מול עזה לפני כן מעידים על כך כאלף עדים. במשך עשרה ימי המבצע כתש חיל האוויר תשתיות, מנהרות, צירים ובתים בעזה, הטיל פצצות חכמות בעלוּת של מיליארדי שקלים, ולא עלה בידו לעצור ואף לא להפחית את קצב שיגור הרקטות של החמאס לעבר ישראל במבצע "שומר החומות". חמאס שיגר 400 רקטות מדי יום לעבר יישובינו, ובסך הכול 4360 רקטות בעשרה ימים. חיל האוויר גם לא גרם כמעט להרוגים בקרב לוחמי החמאס והג'יהאד. העלות למשק הישראלי בעשרת ימי המבצע הגיע באופן ישיר ל 16 מיליארד שקל (!), נוסף על הפגיעה הקשה במרקם החברתי והכלכלי בדרום לטווח הארוך.

שנים תכנן צה"ל תוכנית הונאה, שבה היה אמור להכניס את כוחות היבשה כמה מאות מטרים מעבר לגדר לכיוון עזה, כדי לתת לחמאס הרגשה שצה"ל מתכוון לתקוף את עזה, ואז על פי התרגולת של חמאס הוא היה אמור להכניס את אלפי לוחמיו למנהרות החפורות מתחת לפני הקרקע ולקדם את פני הרעה מול התקפת צה"ל. בשלב זה, התוכנית של צה"ל הייתה לתקוף את המנהרות במטוסינו כאשר אלפי לחומי החמאס שוהים במנהרות ולהרוג כאלף מהם. בפועל, לא מומשה תוכנית ההונאה כפי שתוכננה, מחשש של הפיקוד הבכיר שמישהו מכוחותינו עלול להפגע.

וכך, במקום להכניס בפועל את כוחות היבשה מעבר לגדר, יצרנו אשליה דרך אמצעי התקשורת כאילו אנו מכניסים את הכוחות לכיוון עזה. ברם, האויב לא טיפש, תצפיות החמאס זיהו שאין הכוחות הישראלים חוצים את הגדר, והאויב לא הכניס את אנשיו למנהרות. כאשר תקף חיל האוויר את המנהרות, הן היו ריקות וכמעט שלא נפגע לוחם מלוחמי החמאס.

כך, צרבנו בתודעת החמאס והג'יהאד שבצה"ל מפחדים לאבד לוחמים, ולכן לא יוזמים פעולות קרקעיות כדי להכריע. הפסדנו תודעתית בכל הסבבים בעזה, ואילו הם מקבלים רוח גבית להמשיך לאיים עלינו. אנחנו איבדנו את רוח הלחימה, את המוטבצייה ואת היוזמה והפכנו לצבא רופס המסתתר אחרי גדרות הפרדה וחומות בצורות ומפעיל רק את חיל האויר. יחידות היבשה של צה"ל איבדו את כשירותן להילחם מהחשש שאם יפעלו יהיו נפגעים. הדבר הוביל בשנים האחרונות לחוסר באימונים ולאי־הטמעת אמצעי לחימה חדשים בצבא היבשה, והלוחמים מרגישים שלא סומכים עליהם ונמנעים מלהפעילם.

פועל יוצא מכך – אובדן רוח הלחימה והמוטיבציה, חוסר אמון בפיקוד הבכיר של צה"ל ובריחת הקצינים והנגדים הטובים מצבא הקבע. התפיסה שהשתרשה בפיקוד הבכיר של צה"ל בשנים האחרונות היא להפעיל כמעט תמיד את חיל האוויר ולהימנע מהפעלת צבא היבשה כמעט בכל אירוע, כדי להימנע מאבדות. תפיסה זו שחקה עד דק את יכולות צבא היבשה, את כשירות חייליו ואת יכולת השילוב הבין־זרועי במלחמה הרב־זירתית הבאה, ובכך גם את היכולת לנצח במלחמה.

בעטייה של התנהלות צה"ל הבינו מנהיגי החמאס והג׳יהאד שאין לצה"ל כוונה להכריעם. מכאן שאפילו באיום של ירי טילי נ"ט על הצירים ועל יישובינו אפשר לשתק את עוטף עזה ללא ירייה אחת. החמאס והג׳יהאד גם הבינו שאם תיפקע סבלנותו של הדרג הביטחוני והמדיני של ישראל, כפי שאכן יתרחש במבצע " עלות השחר" לכל היותר יהיה עוד סבב של ירי מטוסים של חיל האוויר על מטרות תשתית בעזה, ובד בבד שיגור רקטות של הג׳יהאד לעבר ישראל (בסבב האחרון החליט החמאס לעמוד מהצד, מאינטרסים שלו) הסבב הסתיים כמו הסבבים הקודמים ללא שום הכרעה. לאחר הסבב יוכלו החמאס והג'יהאד לחזור שוב ולאיים בשיגור טילי נ"ט ורקטות על ישראל , ומדי תקופה קצרה לקיים סבב נוסף ובכך להקפיא את הפעילות הכלכלית והחברתית ביישובי עוטף עזה, מצב שמדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה.

אך בכך לא די. המצב אף חמור מזה בהרבה ויוצא מגבולות הגזרה של עזה. הצבא חושש שהמשך הסבבים מול החמאס והג'יהאד בעזה עלול להוביל לפיצוץ אזורי ולמלחמה רב־זירתית שגם אליה צה"ל אינו מוכן, דבר המגביר מאוד את החשש בצבא לנקוט פעולה התקפית. צה"ל מחפש כל דרך אפשרית לשמור על שקט גם במחירים כבדים מאוד של אובדן מוחלט של ההרתעה. הדרג הביטחוני והמדיני מחפשים מתווכים כמו המצרים, שיעזרו לישראל למתן את כוונות החמאס והג'יהאד לדרדר את המצב לסבב נוסף.

מנהיגי החמאס והג'יהאד יושבים בחוריהם מדושני עונג על שמדינת ישראל עושה ככל יכולתה לבקש מהם שיהיו ילדים טובים. הם רואים בכך חולשה גדולה ברוח הלחימה ובמוטיבציה של מפקדי צה"ל להילחם כמו גם עמידה רופפת של החברה הישראלית.

החמאס והג'יהאד מיטיבים להבין שיש הבדל ענק בין הכרזותיהם הריקות של הדרגים המדיני והביטחוני של ישראל השכם והערב על כוחו של צה"ל להכותם שוק על ירך, לבין האמת המרה המורגשת בכל צעד ושעל בהתנהלותו הרופסת של צה"ל ברצון להשיג שקט זמני ולהפקיר את השקט בעתיד. צה"ל נכנס אפוא למצב של חיפוש שקט בכל מחיר כדי שלא להעיר את הדובים מרבצם.

כך, במשך השנים עסק הצבא בביטחון השוטף, ולא בהכנתו למלחמה הרב זירתית הבאה ולכן התנהלות הצבא הביאה לידי אובדן ערך הניצחון וההרתעה באופן מוחלט .

הרמטכ"ל החדש שייבחר חייב להוביל את צה"ל לדרך חדשה ולעשות תפנית של 180 מעלות כדי להחזיר לצה"ל את ערך הניצחון, רוח הלחימה, המוטיבציה, הנחישות, הדבקות במשימה והיוזמה ובכך לשקם את ההרתעה. יש לבנות מחדש את מוכנות צה"ל למלחמה הרב זירתית הבאה כדי שיוכל להתמודד עם אתגרים קשים מאוד בעתיד הקרוב והרחוק יותר. אני מקווה שלא איחרנו לרכבת .

אלוף (מיל') יצחק בריק בעברו כיהן כמפקד המכללות הצבאיות, כמפקד גיס, וכנציב קבילות החיילים. חבר תנועת "הביטחוניסטים".