אחד מפעילי מפלגת מרצ הביע את תמיכתו במועמד מסויים לראשות הרשימה, משום שהוא יודע להילחם כמו שצריך ב"מחנה הגאולי", כהגדרתו.
אינני יודע אם הוא המציא את ההגדרה הזו או שהוא לקח אותה מאיזה מקום, אך מכל מקום באמת אין הגדרה מתאימה יותר מזו למחנה הדתי, האמוני, שומר התורה והמצוות, החרד ודואג לצביונה היהודי של מדינת ישראל, מאשר ההגדרה הזו – "המחנה הגאולי". וממילא, מכלל הן אנו שומעים לאו, ואם הימין המסורתי והדתי הוא המחנה הגאולי, למדים אנו מכאן שמחנה השמאל הוא המחנה הגלותי.
וזאת למה? כי המחנה הדתי והמסורתי עמל להגשים את תקוות הדורות וחזון הנביאים, לקדם את מדינת ישראל להיות נאמנת לייעוד האלוקי שלה, להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש, להיות מדינה החורטת על דגלה את המוסר והצדק האלוקיים, כפי שניתנו לנו במעמד הר סיני. אבותינו ואבות אבותינו לא בכו יומם ולילה על בניין בית המקדש והשיבה לציון כדי לבוא לכאן ולהיות "ככל העמים בית ישראל", חס ושלום.
רבבות אלפי יהודים בכל הדורות לא עלו על המוקד באינקוויזיציה ובמסעי הצלב בשביל שבניהם יבואו אחריהם ויקימו משרד חינוך שמלמד ילדים בגן איך לשנות את המין שלהם, ומליוני יהודים לא נרצחו בשואה בשביל שצאצאיהם ירמסו כל זיק של יהדות ומסורת במדינת ישראל. לא בשביל זה הם חיו, ולא בשביל זה הם מסרו את נפשם.
אבל המחנה השני, מחנה השמאל, הוא מחנה גלותי משום שהוא מעוניין להמשיך את חיי הגלות, ולעצב את מדינת ישראל על פי דפוס החיים הגלותי שהשתרש בנו, לאחר אלפיים שנות הגלות בהם חיינו בצילם של הגויים, אכלנו משולחנם ושתינו מיינם, התרגלנו לכך שהם "בעלי הבתים" על המאה ועל הדעה, ועל פיהם יישק כל דבר.
מחנה זה, ממשיך גם עתה, לאחר שזכינו לחזור לארצנו, לדבוק בגלותיות ולסרב להיגאל. הם יצאו מהגלות, אך הגלות לא יצאה מהם. הם טרם הצליחו להשתחרר מתסמונת "האישה המוכה", אותה תסמונת מוכרת של שיעבוד נפשי עמוק לפריץ הגוי היושב מעלינו ורודה בנו.
ההליכה העיוורת אחרי כל גחמה תרבותית, או ליתר דיוק – תת תרבותית, של אירופה ואמריקה, בלי לבדוק אם היא הגיונית, מוסרית ונכונה, היא הנזק היותר עמוק שהגלות הזיקה לנו. הנהירה אחרי ערכים זרים, רק בשל היותם זרים לרוח ישראל ולמסורת ישראל – היא היא עומק האסון והחורבן שהגלות עשתה בנו. זה עניינם של "המחנה הגלותי", של מפלגות מרצ, העבודה, יש עתיד וחבריהם.
מפלגות שמעוניינות להמשיך להטביע אותנו בעומק חשכת הגלות, ולא מסוגלים להביט אל האור הגדול החוזר ומאיר על ציון, אורה של תורה, אורה של גאולה. אור של צדק ומוסר, אור של טהרה וקדושה. מהאור הזה הם מפחדים, ואותו הם מנסים להעלים.
אולם, התהליך המופלא של חזרת ישראל לארצו – הוא תהליך אלוקי, וממילא כל מי שינסה להתייצב נגדו לא יצליח, כי לא מול בני אדם הוא מתייצב אלא מול ריבונו של עולם הגואל את עמו.
ולכן, התהליך הזה ימשיך להתקדם בעזרת ד', עד שכל עם ישראל וכל העולם כולו יכיר בייחודיות של עם ישראל, ובמקום ללכת שבי אחרי אלהי נכר ותרבויות נכר, יקראו כולם בשם ד' וילכו בדרכו. "ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים". (ישעיה ב, ג)