בחדרו של הרב צבי יהודה קוק זצ"ל היו תלויות על הקיר מספר תמונות. ובין תמונות הרבנים הנצי"ב, האדר"ת, אביו מרן הרב קוק הייתה גם התמונה של- בנימין זאב הרצל.
הרב אבינר סיפר שפעם תלמיד של הרצי"ה ראה את התמונה וכששאל לפשר העניין, העביר רבנו שיעור שלם על היות הרצל שליחו של רבש"ע להחזרת עצמאות ישראל בדור הזה, גם אם אין זה מוצא חן בעיניו.
הראי"ה קוק הגדיר את הרצל: "האיש שהרים את דגל התחיה הלאומית בפנים בישראל ולעיני כל העולם כולו".
זכה הרצל להיות שליח אלוקי, ולפני 125 שנים, בסיבוכי היהודים שבגלות אל מול חולשות ופיתרונות חסרי רוח שהביטו אל היהודים כאוסף של פרטים הרים הרצל את דגל הלאומיות, את הדגל של הקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל. אחרי אלפיים שנות גלות העיר הוא משנתו את העם היהודי.
אכן, זה לא היה מושלם, היו הרבה סיגים וחולשות, כבר לאחר הקונגרסים הראשונים כתב הרב קוק לראשי תנועת המזרחי שיחד עם השותפות הטובה והחשובה עם אחינו החילונים במהלך הציוני ובנין החומר וביסוס המדינה לעם היהודי מוטלות עליהם שתי מטרות נוספות.
הן קירוב קהל ישראל למסורת וליהדות, חיבורם לאביהם שבשמיים באהבה ובנועם. ובנוסף ישנה מטרה שלישית חשובה שהיא לקרוא בשם ה' על המפעל הציוני.
לראות במהלכים הללו חלק מתהליך הגאולה של עם ישראל וקיום חזון הנביאים של "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". אל מול אמירות ש"הציונות אין לה דבר עם הדת" תבע הרב מאנשי המזרחי לא להתפשר ולהיות חלשים אלא להשמיע קול בהיר וברור שרואה במדינה היהודית דבר קדוש ופועל לחזק בה את זהותה היהודית.
זכות היא כחבר הועד הפועל הציוני וכחלק ממשלחת הציונות הדתית והמזרחי להיות חלק מהאירוע לציון 125 לקונגרס הציוני הראשון, לבוא להודות להלל ולשבח את הקב"ה על חסדיו ולהכיר בהתרגשות את המהלך ההיסטורי שמתגשם מול עיננו מאז הקריאה שיצאה מהקונגרס הראשון.
להודות על הנס הזה של רוח הגבורה והעצמאות שהתנוססה אצל הרצל וחבריו והובילה את מהלך תקומת מדינת ישראל בארץ ישראל. מבט כזה שלא עוצם עיניו או "בז ליום קטנות" אלא מכיר שקמעא קמעא כך היא גאולתן של ישראל ונסתרות דרכי ההשגחה בגאולת ישראל.
לעצור רגע בבאזל ולומר- "ברוך שעשה לנו נס במקום הזה".
ויחד עם ההודאה על העבר והיכולת להכיר טובה אחריות מוטלת על כתפינו להמשיך ולבנות את המדרגות הבאות בגאולה, לבסס ולהרחיב את גאולת הארץ, לחזק את המדינה, להמשיך את קיבוץ הגלויות, ובעיקר להמשיך את תפקידה ההיסטורי של הציונות הדתית לקרוא בשם ה' על מהלך התקומה, להוסיף קדושה על בנין החול, לגלות ולחשוף את הרוח היהודית האלוקית שפיעמה בהרצל ובאבות הציונות.
לזכור שהמטרה הגדולה עוד לפנינו - "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם".
אם תרצו אין זו אגדה.