בגרמניה יצוין מחר (שני) בטקס מיוחד מלאת חמישים שנה לטבח י"א ספורטאי המשלחת הישראלית לאולימפיאדת מינכן. על כשלי המודיעין שקדמו לאירוע הטראגי שוחחנו עם סא"ל במיל' גדעון מיטשניק, מרצה ומומחה למורשת ולמודיעין.
"היו הרבה מאוד כשלי אבטחה ומודיעין, גם אצל הגרמנים שנכשלו כישלון חרוץ וגם אצלנו", קובע מיטשניק ומספר על הרקע לאולימפיאדה, רקע של שאננות שככל הנראה תרם לא מעט להדחקת ההתראות וההתרעות לקראת אפשרות של פיגוע.
האולימפיאדה במינכן כונתה 'האולימפיאדה השמחה', והיא התקיימה 36 שנה לאחר האולימפיאדה הנאצית, אך האולימפיאדה השמחה הפכה לאולימפיאדת הבושה והטרגדיה כאשר לראשונה התרחש בה אירוע טרור. "כל ההתארגנות לאולימפיאדה הזו עמדה בסימן השאנטי והשאננות, כולל התעלמות מתסריטי קיצון שהונחו על שולחן מתכנני האולימפיאדה והימנעות מנוכחות של אנשי צבא וביטחון חמושים בשטח האולימפיאדה, כדי שלא לפגוע בשמחה שבאולימפיאדה. היו 4000 שוטרים לא במדים שהיו פרוסים במרחבי הכפר האולימפי ומחדלי האבטחה הללו הקלו על המחבלים להיכנס לכפר".
מיטשניק מציין כי מדובר בתקופה קשה בהיבט הטרוריסטי, חצי שנה קודם לכן היה אירוע חטיפת מטוס סבנה, מעט לאחר מכן, ב-30 במאי אותה שנה, חברי הצבא האדום היפני מבצעים בשליחות החזית העממית את הטבח בשדה התעופה לוד, 24 נרצחו באירוע הזה. בנוסף התבצעו כמה וכמה ניסיונות פיגוע נגד שגרירויות ונציגויות ישראליות באירופה ובאסיה. במציאות שכזו אמורים היו גורמי הביטחון בישראל ובגרמניה לשער שהאולימפיאדה תהיה אירוע מסוכן.
"בדיעבד הסתבר שהיו ידיעות מודיעין בידי ישראל והגרמנים על אפשרות לפיגוע, עלו טענו שלא הפכו את זה להתראות ועלתה ביקורת חריפה על ליקויי האבטחה", אומר מיטשניק וקובע כי ניכרו תסמיני שאננות בכל ההיערכות הישראלית והגרמנית לאירוע. על אף כל אירועי הטרור שהתרחשו באותה תקופה אבטחת המשלחת הייתה מינימאלית משום שבשב"כ לא היה גוף שאחראי על אבטחת משלחות לחו"ל.
"לפחות שלושה משמונת המחבלים היו בכפר קודם לטבח לאיסוף מודיעין. הבניין של המשלחת הישראלית היה סמוך לגדר לא משמעותית מה שמקל לבצע את הפיגוע. הם עוברים את הגדר וזוכים לסיוע של אחד מחברי האולימפיאדה שחשב שמדובר באנשים שמאחרים לחזור. בבניין עצמו יש 21 ישראלים ש-11 מהם נתפסים ושניים מהם נהרגים בשעות הראשונות תוך כדי מעשה גבורה". לאחר רצח השניים שאר חברי המשלחת מוצאים לשדה התעופה ואז מתחולל הכישלון הגרמני בחילוצם.
ועדת חקירה הוקמה כשבוע לאחר האירוע, ועדת קופל, "התוצאה היא דו"ח עם שורת המלצות והערות על ליקויים. שלושה מאנשי השב"כ הודחו בגלל המעורבות שלהם. הייתה קריאה להתפטרות ראש השב"כ, אבל גולדה החליטה שלא לקבל את התפטרותו. עיקר האשמה נפלה על הש.ג., על קצין הביטחון של השגרירות בבון, שטענו שהוא והאחראים עליו הפגינו חוסר תושיה".
מיטשניק מספר על הטענה לפיה אותו קצין ביטחון השלים עם הקונספציה הגרמנית לפיה לא צפוי אירוע חריג, וזאת לאחר שבא בדברים עם גורמים גרמניים. הוא לא תבע שמירה אפקטיבית ליד הביתן הישראלי וכיוצא באלה. עוד מספר מיטשניק כי ראש המשלחת הישראלית שהצליח להיחלץ מהטבח סיפר שביקש מהקב"ט נשק וסורב. מנגד הקב"ט אמר שהתלונן על ליקויי האבטחה והגרמנים הבטיחו לתקן. בכך הוא הסתפק. עוד טען שההוראות שקיבל מהארץ לא חייבו אותו לפעול יותר מכפי שפעל ולמעשה "הנושא נפל בין הכסאות" של משרדי הממשלה האחראים, משרד החינוך, משרד החוץ והשב"כ.
בהמשך הדברים מספר מיטשניק כי בשנת 2012 נחשף חלק מדו"ח ועדת קופל וממנו עלה כי היה מידע מוקדם על פעילות של ספטמבר השחור באירופה והיערכות של הארגון לבצע פעולה בעלת אופי בינלאומי. מידע זה נאסף כחודש לפני האולימפיאדה, אך איש מהאחראים לא ידע לקשור את ההתראה לאירוע הבינלאומי הגדול המתקרב, כלומר האולימפיאדה.
בנוסף נודע על חוליית ספטמבר השחור שהגיעה לרומא, מה שלמרות המרחק בין מינכן לרומא אמור היה לעורר את תשומת ליבם של הגורמים האחראים לאבטחת המשלחת הישראלית.
האם, אנחנו שואלים, יתכן שהיחסים הרגישים בין ישראל לגרמניה בראשית שנות השבעים הם אלה שגרמו לגורמים הישראלים לקבל את התפיסה הגרמנית, לא ללחוץ ולקוות לטוב? גדעון מיטשניק סבור שרגישות שכזו התאימה לתקופה שלאחר הטבח, אז התנהלה הממשלה בדחילו ורחימו, כהגדרתו, מול הגרמנים, אך משפורסם דו"ח גרמני שקבע שהכול היה בסדר הדברים הכעיסו את גולדה מאיר.
ממסקנות החקירה הישראלית הוחלט לשנות את נהלי האבטחה ולקבוע את זהותו של האחראי על התמודדות עם פעילות חבלנית עוינת בחו"ל. כמו כן הוחלט לקבל את המסקנות האישיות לגבי מספר אישים, בהם אותו קב"ט בון. את ראש השב"כ סירבה גולדה לפטר וקבעה שלא נכון לצאת למסע ציד שכזה. בהיבט הכללי יותר, אומר מיטשניק "זה חיזק אצלנו את התודעה שרק על עצמנו אנחנו יכולים לסמוך".
"ההתנהגות הגרמנית הייתה שערורייתית. נגמ"ש הגיע לשדה התעופה רק אחרי שהטבח הסתיים. מי שהופקד על הטיפול באירוע היה כוח משטרה בפיקודו של מי שנכשל שנה קודם לכן בחילוץ בת ערובה משוד בנק. נשלחה יחידה שאינה מיוחדת לאירועים כאלה שאמורה הייתה להשתלט על המחבלים בשדה התעופה. המחבלים דרשו שחרור של 232 בני ערובה, שניים מגרמניה והשאר בישראל. גרמניה שחררה את השניים שאצלה והתחילו מו"מ למרות שגולדה הודיעה שלא מנהלים מו"מ עם טרור.
''מפקד המשטרה המקומי שכנע אותם שישראל מוכנה למו"מ, והתרגיל היה שמוציאים אותם למסוקים, משם למטוס ושם יהיו חילופי בני ערובה. במטוס חיכה כוח שהוא לא כוח קומנדו שאמור היה להשתלט על המחבלים, אבל אנשי הכוח הזה עשו הצבעה דמוקרטית והחליטו שזה מסוכן להם מדי ונמלטו. הצלפים שהוצבו ירו זה על זה, המחבלים הבינו שמדובר ברמייה, זרקו רימונים ורצחו את תשעת חברי החוליה האחרים שהיו בידיהם. חמישה מהמחבלים נהרגו, שלושה נותרו וכחודש לאחר מכן הם שוחררו כי ספטמבר השחור חטף מטוס ודרש זאת".
בעקבות הטבח הנחתה גולדה את ראש המוסד לצאת למבצע חיסול ראשי ספטמבר השחור. החל מצוד אחרי המחבלים באירופה ובמזרח התיכון, מה שהסתיים שנים לאחר מכן. בנוסף, הייתה גם תגובה מיידית של צה"ל בתקיפה אווירית על בסיסי מחבלים בלבנון ובסוריה יומיים אחרי הטבח. נהרגו בתקיפות הללו כמאתיים מחבלים. במקביל התרחש קרב אווירי נגד ארבעה מטוסים סורים שרצו להגיב בגולן. שלושה מטוסים סורים הופלו וכעשרה ימים לאחר הטבח התבצעה פשיטה של צה"ל על מחינה הפליטים בנבטייה, שם נהרגו כארבעים אנשי פתח' ונהרגו שלושה חיילי צה"ל".