אתמול (שבת) היה יום ו' בתשרי, יום השנה ה-11 לפטירתו של הרב חנן פורת ז"ל. שוחחנו עם בנו, אמיתי, גם על פוליטיקה עכשווית, אבל גם על מורשתו החינוכית, ההתיישבותית ופוליטית של אביו המנוח.
פורת מספר על הפער בין דמותו האמתית של אביו לעומת הדמות הקיצונית שיצרה לו התקשורת שבאותם ימים הייתה נתונה בידי השמאל כולה. בבית, לעומת זאת, היה הרב חנן פורת ז"ל אותו אדם בפנים ובחוץ, אומר אמיתי ומתאר את אישיותו של אביו כמי שחיבר בכל הווייתו את צדדי הגוף והארץ לעולם הרוח והשמים. הדברים היו ניכרים בכל הווייתו, החל מאהבת הטיולים והלאה לכל פרק ופרק בחיי המעשה לו היה שותף כאדם וכמנהיג. בהקשר זה הוא מזכיר את אהבת אביו למצוות חג הסוכות והפן המעשי שבה כאשר בפיו אהבה לירוק של הסכך ולתכול השמים, לגשמיות ולרוחניות הנארגים בחג יחדיו.
עוד מזכיר אמיתי את הרקע האישי שעיצב את פועלו של אביו, החל מפינוי כפר עציון בשנת תש"ח, בעוד אביו בן ארבע, ושבועות לאחר מכן נפל הכפר יחד עם כל גוש עציון ומרבית לוחמיו נפלו. תודעת השאיפה לחזור לכפר חלחלה בו ולאחר מלחמת ששת הימים ראה בשיבה לגוש עציון מודל לשיבת עם ישראל כולו ליהודה ושומרון כולם.
לקידום משימה זו יצא מתוך העשייה הקיבוצניקית בה גדל אל ישיבת מרכז הרב, שם גייס רבים למשימת הדור "מתוך חיבור תורתו הגדולה של הרב קוק והרב צבי יהודה לשעה הגדולה של אחרי מלחמת ששת הימים ומשם פרץ המעשה ההתיישבותי".
על החיבור הזה שאלנו אם יתכן והחיבור לאנשי עולם הישיבות הותיר מאחור את אנשי הקיבוצים הדתיים בהיבט הרוח והחיבור לתורה. אמיתי פורת משיב ומציין כי מדובר בחיבור שהוא אתגר ולעיתים הוא גם כולל הקרבה מסוימת. כך גם אביו חש כאשר יצא מכתלי הישיבה לעולם העשייה וחש שהוא מקריב במידה מסוימת מעצמו בהתרחקות הזו, אך לא חש צער על כך שכן מדובר ביציאה לשליחות והגשמה של התורה הגדולה שממנה יצא אל עולם המעשה.
שאלנו את אמיתי גם על הקשר של אביו עם עולם השירה הארצישראלית והוא מספר: "הייתה לו נשמה של משורר. הוא לא עסק בכך באופן שיטתי, אם כי יש כמה שירים שכתב בעצמו, חלקם פורסמו בעבר ונערכו בידי יהודה עציון". ברוח הרב קוק ראה הרב חנן פורת ז"ל בשירה הארצישראלית חלק מרוחו של העם המתעורר לתחיה. בחלק מהשירים ראה מעין ניצוצות של רוח הקודש וחש חיבור מיוחד לשירת זלדה, רחל, אורי צבי גרינברג ואחרים. מפורסמים פרסומי 'מעט מן האור' בהם קשר בין פרשות השבוע לשירה העכשווית.
על עמדתו הפוליטית של אביו והשאלה שאמיתי נשאל שוב ושוב, למי אביך היה מצביע היום, הוא אומר "אבא גידל אותנו להיות אנשים עצמאיים. הרב עמיטל אמר 'אני לא צריך שתהיו עמיטלים קטנים, אלא תהיו עצמכם אבל תקחו את העולם הערכי והחינוכי שעליו גדלתם ותעשו בכוחכם'". ברוח זו הוא אינו מתיימר לנסות ולקבוע מה היה אביו בוחר כיום וסבור כי תפיסת אביו היא ש"כל זמן מאיר בתכונתו. בדור שלנו נפעל כהבנתנו". זאת מתוך גישה לפיה יש לצפות להשתלב בישועת הכלל מתוך עשייה התואמת את אתגרי כל דור ודור ומתוך תחושת אחריות אישית לגאולת העם.
עם זאת אומר אמיתי כי הבנתו את תפיסתו של אביו אומרת שנכון להתכלל ברוחו של העם כולו ולהסיר את הגדרות בין המחנות השונים מתוך בחינה מה יכול כל מחנה ללמוד מרעהו. זאת כחלק מלקחי מאמרו של הראי"ה 'מסע המחנות'. לתפיסה זו, הוא אומר, יש גם השלכות לבחירתו הפוליטית לחבור ל'בית היהודי', אם כי הוא בהחלט יבין אם אחרים יפרשו את דברי אביו אחרת.
לשאלתנו כיצד הדברים מתיישבים עם בחירת אביו לפרוש מהמפד"ל ולהקים את תקומה ובהמשך לחבור לגנדי ולבני בגין להקמת האיחוד הלאומי, משיב אמיתי וטוען כי הימים היו ימי נסיגות, ימי אוסלו, בהם המאבק על ההתיישבות ושמירתה מגזירת העקירה חייבה מהלך שכזה. כיום, טוען פורת, המציאות השתנתה, אין על השולחן תכנית מדינית העוסקת בעקירה ובחלוקת הארץ, ולכן הצרכים הפוליטיים אחרים. "אמנם יש את אתגר המלחמה על שטחי C אבל אנחנו לא בעידן אוסלו או ההתנתקות. לכן האתגר הוא יציבות ממשלתית".
דבריו אלה של אמיתי מחזירים אותנו לפוליטיקה העכשווית ואנחנו שואלים אודות הקמפיין הלכאורה הפכפך של מפלגתו שבתחילה דיברה על כך שלא תהיה המנדט ה-61 לאף צד ותחייב את המפלגות הגדולות לחבור לממשלת אחדות, אחר כך דיברה על ממשלת ימין רחבה, כלומר כזו שאליה יצורפו גנץ או לפיד וכעת מדברת על ממשלת ימין צרה כשהמנדט ה-61 מגיע ממנה.
פורת אינו רואה בכך סתירה וקובע כי מלכתחילה הנדרש הוא ממשלה רחבה. "ממשלה צרה של גוש הימין לא תהיה טובה. זה יותר טוב מהאפשרות האחרת כי עדיף ממשלה מאשר סבבי בחירות". לדבריו במידה ומפלגתו תשיג את ארבעת המנדטים "נפעל עם הכוח שלנו והמנופים שבידינו להקים ממשלה רחבה". עם זאת הם מודעים לכך שהשמאל מחרים את נתניהו ולכן הסיכוי לממשלה רחבה מתקטן.
עוד מציין אמיתי פורת כי גם לנתניהו עצמו אחריות לכך שכיום הוא זוכה להחרמה, וזאת בשל ההסכם שהפר מול גנץ שכיום אינו סומך עליו עוד. שאלנו על כך אם זו אינה הבעיה המרכזית של מפלגתו שלו, כאשר איילת שקד שהתחייבה ללכת עם הימין והצהירה מעל כל במה שלא תחבור לרע"מ ולא לשמאל, הפרה את הבטחותיה וכעת ציבור תומכי העבר שלה אינו סומך על דבריה כיום. פורת משיב ואומר כי הבעיה המרכזית של הבטחות מערכת הבחירות הקודמות הייתה הבטחות סותרות זו את זו, מצד אחד לא ללכת עם השמאל ומהצד השני לא להגיע למערכת בחירות נוספת. כפל ההבטחות הוביל להפרה של אחת מהן. כיום, הוא אומר, מקפידה מפלגתו שלא להבטיח הבטחות סותרות ומשום כך ניתן ונכון להאמין לה.
לטעמו של פורת התיקון המרכזי שצריך להיות אחרי הבחירות הוא תיקון ההדרה של ציבור מסורתי וימני גדול, מצביעי ליכוד, ימין וחרדים, מהנהגת המדינה.
שאלנו אם ברמה האישית ספג ביקורת בתוך המפלגה על דבריו לפיהן רע"מ יכולה להיות שותפה קואליציונית עתידית, והוא מבקש להבהיר את דבריו ועמדתו לפיה לא ניתן להישען על רע"מ ולא להיות בני ערובה של המפלגה, אך ניתן לקיים שותפות מבלי להיות תלויים בה, כלומר שלאחר המנדט ה-61 ניתן לשקול את שילובה של המפלגה, אך זאת לאחר בדיקת הפרסומים על תמיכה של אנשי רע"מ בטרור. "הקול שמשמיע מנסור עבאס הוא קול מאוד חשוב ולא לחינם נתניהו יצר אתו את הקשר להקמת ממשלה ואנחנו תמכנו בכך, ומי שפסל זאת היה סמוטריץ'".
עוד שאלנו אם מאחר והוא אדם רציונאלי היודע שאין וודאות של מאה אחוזים שמפלגתו תעבר את אחוז החסימה, אלא רק תקוות ואמונה, לא יהיה בהצבעה למפלגה הימור אותו ניתן להמשיל לקפיצת בנג'י כשרק לאחר הקפיצה בודקים אם החבל היה קשור.
פורת משוכנע ש"הקהל שמתלבט ברובו הגדול לא יצביע לליכוד או לציונות הדתית. או לא יצביע בכלל או לבני גנץ", משום כך הוא סבור ש"אם חלילה לא נעבור אין לזה משמעות לגבי ממשלת ימין צרה".