וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה':
בכמה דברים דומה שנת השמיטה ליום השבת. הדברים מורגשים ומדוברים בהרבה דרשות בעיקר עם כניסת שנת השמיטה ובהכנות לקראת השמיטה, ויש להם מקום גם ביציאתה, במוצאי שביעית הדומה במידת מה למוצאי שבת.
מוצאי שבת אינו ערב "רגיל" בבית. יש לו אווירה מיוחדת. עורכים בו הבדלה המכבדת את השבת ביציאתה, מלווים את השבת בסעודת מלווה מלכה, נוהגים לשיר זמירות מיוחדות למוצאי שבת, אליהו הנביא יושב וכותב זכויותיהם של ישראל, ורבים נשארים עם בגדי השבת וממשיכים את ניחוח השבת גם במוצאי שבת, ורק ביום ראשון בבוקר לובשים את בגדי החול.
כך גם במוצאי "שַׁבַּת הָאָרֶץ" לא תמה השמיטה והלכותיה. עדיין לפירות רבים יש קדושת שביעית, עדיין יש להיזהר מלאכול ספיחין, ומצוות הביעור תלווה אותנו בשנה הקרובה. בנוסף, מעין "הבדלה" למוצאי שביעית יש לנו את מצוות שמיטת כספים, החותמת את שנת השמיטה ביציאתה, ומאפשרת ל"אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ" לפתוח בחיים חדשים ללא חובות.
חז"ל הוסיפו לאווירה המיוחדת של מוצאי שבת הארץ, את הציפיה לגאולה, כמאמרם "במוצאי שביעית בן דוד בא". וכך ימי ההוד והחסד של חודש תשרי, מלבד אווירת החג האופפת אותם כבכל השנים, כעת מצטרפת ציפיה לבן דוד שבע"ה יבוא במוצאי שביעית.
אחד הדברים המאפיינים את שבת הארץ הדומים לשבת של כל שבוע, הוא מנוחת השבת
רובנו היום איננו חקלאים, כך שאת השמיטה אנו מרגישים בעיקר בקדושת פירותיה ובגינה ליד הבית. אך החלקאי, אשר במשך שש השנים עובד בשדה מבוקר ועד ערב, ומגיע עייף לביתו לצבור מעט כח לקראת יום המחרת, יש לו כעת שנה שלמה בה הוא מפקיר את השדה, גיבור כח השם את מבטחו בבורא עולם, והוא פנוי לביתו שנה תמימה.
בשנה זו הוא יכול לקבוע את מקומו בבית המדרש, מה שלא תמיד הוא מספיק בשש השנים האחרות, הוא פנוי להשקיע בילדיו – מה שמכונה היום "זמן איכות", ועיתותיו בידו ללמוד תורה עם בניו ולקיים מצוות "ושנתתם לבניך".
וכעת, עם סיום שנת השמיטה, החקלאי חוזר עם המחרשה אל השדה, ואדמת ארץ ישראל ממתינה לבניה שישובו אליה ויעבדו אותה.
אך לשנה המיוחדת שהסתיימה כעת, יש טעם של עוד. נולד הרצון להמשיך את המתיקות המיוחדת של בית המדרש, להמשיך את חיבור האבות עם הבנים בלימוד תורתם, ולהמשיך את הקשר המיוחד עם הילדים שנוצר בשנה זו.
כעת באה מצוות הקהל. מצווה מיוחדת להגיע עם כל המשפחה אל בית המקדש, וללמוד תורה הפי המלך. "הַקְהֵל אֶת הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת:".
מצוות הקהל, שזמנה "מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת", היא כעין "אירוע סיום" של השנה המיוחדת. למדנו יחד האבות והבנים במשך השנה, זכינו לחזק את הקשר עם הילדים, כעת עם החזרה לשדה באים כולנו, האנשים והנשים והטף, ליראות את פני ה', לסיום המשותף של שנה נפלאה.
ובע"ה קדושת השמיטה תשפיעה מהודה על שש השנים האחרות, ומצוות הקהל תהדק את הקשר המיוחד בין האבות לילדים, קשר שהתחזק בשמיטה ובע"ה ימשיך גם בשנים הבאות.