1. במשך תקופה, התפללתי בבית כנסת ישן ויפה. סמוך למקומי, ישב דרך קבע קשיש כבן שמונים שנים. הוא היה מתפלל בקול רם ובימי שני וחמישי, עת אומרים 'וידוי', נהג להטעים בצורה מיוחדת את המשפט "ציערנו אב ואם". בין המילים 'אב ואם' הוא היה מניח מעין מקף שהעצים, כל שני וחמישי מחדש, את עוצמת הוידוי על ציעור אב ואם.
2.בעבר, סיפורים מעין אלו, היו דורשים ממני להיכנס לעובי הקורה: לגשת לקשיש, לברר בעדינות במה מדובר או לנוע על כנפי הדמיון ולנסות לשער באיזה צער אב ואם מדובר - כדי לייצר סיפור מרגש שאולי, למעשה, כלל אינו קיים. יתכן והקשיש לא ציער את הוריו באיזשהו צער יוצא דופן וקריאת הוידוי שלו נעשתה על פי תומה. מה שברור הוא שהמארקר הבולט שבו נצבעו המילים 'ציערנו אב - ואם' עורר אותי להביט סביב ולגלות ש'צער אב ואם' הוא אחד ממיני הצער שקשה לחמוק מהם.
גם האמונים על 'כיבוד הורים' עשויים למצוא את עצמם מתוודים על 'צער אב ואם', בהטעמה. רק שלמרבה האבסורד, המחשבה הבאה עשויה לעסוק באופן אוטומטי בהצדקה עצמית אל מול צער ההורים...
קשה לנו להצטער על שציערנו אב ואם כי אנחנו זוכרים היטב את הקונפליקטים ואת חוסר הברירה שלנו אל מול הצער הגלוי או הסמוי, שלהם.
3. אמנם וידוי תוך כדי הצדקה עצמית נראה, על פניו, כאבסורד, אבל אפשר להבין אותנו. לא פעם, יש פערים גדולים ביננו להורינו.
נדמה לנו שאין דרך אחרת לחיות כמו שאנחנו רוצים - בלי לצער אותם, על הדרך. כביכול, גוש הצער ההורי הפוטנציאלי - חוסם לנו את החופש לבחור. הבחירה החופשית שלנו מול צער אם ואם - זו אחת הבחירות הקשות גם למכבדי הורים דגולים באשר הם.
כי לכבד הורים - הרבה יותר פשוט מלמנוע מהם צער, כל שכן כשדורות משתנים ורצונות הפוכים מתנגשים.
הכל מתחיל מתפישת המציאות שלנו אל מול מה שהורינו רואים כ'נכון' ו'לא נכון'.
כשמישהו קובל על תפישת חיינו - אנחנו מסבירים לו שאנחנו צודקים. מול הורים - זה אחרת לגמרי. הויכוחים הללו על 'צדקת הדרך' רק גורמים צער רב, להורים רבים. לצערנו, למרות הסיפורים המפורסמים על 'קבלה והכלה' - לבני אדם מבוגרים יש תפישות חיים מגובשות שמחזיקות אותם.
זה לא חכם לנפנף מול תפישת חיים שמחזיקה בן אדם ולהסביר לו במילים מכובסות שהוא טועה. לרוב, זה לא נגמר בהבנה והצער ההורי די צפוי. הם מוכרחים לאהוב את מה שיש בזמן שאנחנו הצלחנו להשיג, כביכול, הכלה, הבנה וקבלה - בכוח הויכוח.
לא גאווה גדולה, אבל לפעמים ככה אנחנו משיגים דברים בלי שאנחנו שמים לב; לא מקבלים את המציאות כפי שהיא, לוחצים ומאלצים - עד שמשהו יוצא. אחר כך מדביקים על המוצר שהשגנו את התווית 'אהבה' ושלום על ישראל. הרכיבים: צער אב ואם. אבל מי קורא את רשימת הרכיבים?
4. מה שעומד בעוכרינו וכביכול 'מאלץ' אותנו לצער אב ואם - נמצא לפעמים בדרישה שלנו שהם 'יקבלו אותנו כפי שאנחנו'. מושג נפוץ שהפך למטבע מהוה. הוא לא מאפשר לנו לנשום עמוק וליהנות מסוג ההורים שקיבלנו גם אם הם לא בדיוק כפי שמרגיש לנו שהיינו רוצים שהם יהיו. הסביבה הפיזית והסיפורים שאנחנו נחשפים אליהם - לא בדיוק עוזרים לנו להשלים עם המציאות של סגנון הורינו, בלשון המעטה. אנחנו רואים יחסי הורים וילדים אחרים לגמרי ואשכרה מקנאים. רוצים גם כזה.
לא מבינים מה הבעיה של ההורים שלנו לתת לנו הורות שתטיב איתנו. התנועה הזאת לא מאפשרת לנו להתרגל לחיות בשלום עם מה שיש, למצוא את היופי ולאהוב אותו (ודרך כך גם לאהוב יותר את עצמנו, ביננו).
אי אפשר להכריח בני אדם להשתנות, אבל כן אפשר לצער אותם עד שיתנו יחס חיצוני כלשהו, שירגיע אותנו, איכשהו. המשיכה הזאת, לנסות 'לשנות את ההורים' היא מובנית. טבעי שהאדם ירצה להרגיש בנוח עם הוריו, אך באותה נשימה חשוב לזכור שלא כל ההורים שווים. אפשר לנסות לדבר בעדינות עד הרגע שבו לרוב פשוט להבין שאין מה לעשות. זה הזמן בו נכנס לתמונה השלב הקשה, היצירתי והמגדיל יותר.
5. אנחנו מכירים את הורינו מספיק שנים כדי להבין מה מצער אותם. אין צורך 'לחיות בשקר', אבל ממש לא חייבים לספר להם כל דבר 'כדי שיקבלו אותי' או להיראות בפניהם בצורה מסויימת כי 'זה מה שאני'. כשמשהו חשוב לנו - כולנו יצירתיים, חכמים ונבונים. אם נשכיל להשקיע מעט מחשבה ונשער מה הם מרגישים - עד כמה שדעתנו מגעת - נוכל להפוך את הקערה על פיה. מהאכלת צער בסיסי כי "אין מה לעשות" - נשקה אותם נחת. אין ספק, זה עשוי להיות קשה. לפעמים הפערים בין הורים וילדיהם הם גדולים ונדרשת יצירתיות כדי 'לא לצער' ולחפש מה משמח אותם (ולא אותי). לעיתים זה לנסות לזרום גם כשלא זורם, לשתוק גם כשיש מה לומר ולהניח מול העיניים את המטרה החשובה יותר: לא לצער, לשמח ולקבל את המציאות הביולוגית החידתית, כפי שהיא, גם אם היא לא נוחה ואופטימילית, ע"פ תפישתנו הנוכחית.
באופן כללי, קבלת מציאות ביולוגית - גם אם איננו מבינים אותה - זו מתנה גדולה שכדאי לתרגל ולתת לעצמנו. כל שכן כשהיא יכולה לסייע לנו להתחבר יותר לילדינו הבוגרים, בעתיד.
אצלנו במגזין הנוער הדתי "מקום בעולם" - שמים את ערך כיבוד ההורים במרכז. זה קשה, אבל מעניין. שווה לקרוא כדי להאמין.
ועכשיו מבצע ענק! מגזין מודפס, עם עשרות עמודים, ב-5 שקל בלבד! כולל משלוח עד הבית - לחודשיים הראשוניים!
להזמנת מנוי עכשיו - לחצו כאן >>