1. אמירה אסטרטגית מתוכננת
ח"כ רם בן ברק הפך בין רגע מח"כ די אנונימי - לסלב בכל מגזר. האמצעי: התבטאות מנוסחת היטב. תקציר הפרקים הקודמים אם פיספסתם: חבר הכנסת זרק לחלל האוויר את החשש שיום אחד קרייניות חדשות יוכרחו לחבוש כיסוי ראש.
התקשורת ברובה הלכה שבי אחרי האמירה. נגררה כרגיל למשחק צפוי מראש הכולל את קבוצת המגנים והמגינים.
באירועים כאלה, הביטוי "התבטאות אומללה" נזרק מהר מאוד לחלל האוויר, אך יתכן מאוד ומדובר בהתבטאות מנוסחת היטב שנועדה, ככל הנראה, להשיג מספר דברים: להפוך את ח"כ בן ברק למוכר יותר - זה שטויות, לעומת העניין העמוק שלא מדברים עליו: התירגוט האסטרטגי. 'יש עתיד' היא סיעה ליברלית שתקועה בתקרת זכוכית.
החבר'ה, מטבע הדברים, ממש רוצים להגדיל את כמות המצביעים. דא עקא, שישנה בעיה: המגמה בשטח מציגה שהמסורת הופכת להיות פופולארית בקרב העם. זה כבר בא לידי ביטוי בהקשרים תרבותיים, חברתיים ואמוניים הגולשים למיינסטרים הציבורי.
רק מי שחי כאן בשנות ה-90 עשוי להבין את עוצמת המגמה; האמונה הפכה לעניין מובן מאליו שאין בושה להחזיק בו. ההיפך.
בשלב מסויים, 'יש עתיד' הבינה שעם ליברליות, בארץ הזאת - לא הופכים להיות ראש ממשלה קבוע.
כשסיעה חופשית, ליברלית, המתחזה לסיעת מרכז קלאסית מוצאת את עצמה תקועה - היא עשויה לנתח את החורים שנמצאים בתוך המסורת השמרנית. היכן מתחבאת הבטן הרכה שתמשוך המוני מסורתיים (ואולי אף דתיים מוצהרים) להצבעה למפלגה שלא עולה בקנה אחד עם מה שהם מאמינים בו?
2. מפלגה ליברלית חכמה - מחפשת מאמינים בורים
זה לא סוד שרבים מהמסורתיים והדתיים אינם מבינים לעומק את ההבדלים בין רפובליקנים ודמוקרטים או בין ליברלים לשמרנים. הם חיים את חייהם בפשטות, עובדים, מחפשים אהבה, בית, משפחה, רוצים שלום ולהתרגש קצת מרוחניות בדרכם.
הצד השווה שבהם שיש להם שמיים מעל הראש ובלב אמונה. הם מאמינים שיש משהו גדול יותר שהם מחוייבים לו, בגדול. אצל רבים מהם המסורת היא הרבה מעבר לפולקלור גם אם בפועל הם לא מקיימים את כל המצוות. 'הם לא שם', אבל יש להם הערכה למי שכן 'שם'. הם מתלהבים מאנשים שמצליחים לקיים יותר. יש להם כבוד לרוחניות יהודית גם אם הם חיים את מה שמנוסח במדיה כ'חופש'.
אף אחד לא מושלם, אבל כאן עובר ההבדל המהותי בין 'יש עתיד' לסיעות שמכבדות מסורת לעומק, 'על אמת'. בשורש ההבדל, יש שאלה אחת מהותית: האם אתה מאמין בחופשיות מוחלטת ע"פ שכל אנושי עכשווי - או שיש מוסר אלוקי גבוה יותר, מחוזק בשרשרת דורות של חכמים, שלמרות השאלות והקשיים - אתה מרכין את הראש בפניו בענווה, ע"פ יכולתך?
'יש עתיד' יכולה ללבוש טלית שכולה תכלת, אך בשורש העניין היא מייצגת קידום חופש נטול אלוקים, במובן היהודי השורשי.
'יש עתיד' יכולים לעשות שמיניות באוויר כדי לגשר על הפערים כלפי חוץ - אך כשמציבים את הקהל המסורתי-דתי, ה'מאמינים' מול 'אי האמונה' שמייצגת 'יש עתיד' - מדובר בהבדל תהומי. לא נעים לדבר עליו ואם ההמון ישימו לב אליו - 'יש עתיד' תהיה בבעיה. האסטרטגיה המתבקשת: הגדלת קהל, במקום לחשוש לצמצומו.
3. חילול האינטימיות האמונית
רם בן ברק התנסח בגאונות אסטרטגית. למעשה, הוא תירגט את האלמנט שעשוי להביא לו מצביעים - בעטיפת פחד. סוגיית כיסוי ראש היא אחת הסוגיות המורכבות גם בקרב המוגדרים 'דתיים'.
'מסורתיים' רבים מוותרים על כיסוי ראש מלכתחילה ודתיים שגדלו בבתים בהם מכסים את הראש - מתקשים להמשיך את המסורת הזאת.
איני שופט, אך זה המצב. הפחד שמציג רם לגבי 'הכרחה לחבוש כיסוי ראש' - משחק על הפחד של קבוצה שגם ככה אולי מתייסרת בסתר על זה שהיא מחליקה את העניין הסבוך, שלא מרגיש נוח - אך בו זמנית לא מסתדר עם ההלכה הכתובה.
כולנו בני אדם. מטבענו, אנחנו רוצים להיות ולהרגיש חופשיים. אף אחד לא רוצה שיכריחו אותו לעשות משהו, כל שכן כשהוא עצמו מתקשה כל כך לעשות אותו, למרות אמונתו.
חופש אישי מול אמונה - זה קונפליקט אינטימי ואישי מאוד של אדם מול אלוקיו. רם מניח זורק על השולחן ברעש גדול את הסוגיה הפומבית הכואבת ביותר של חלק ניכר מהציבור הדתי והמסורתי - לצרכיו.
בזמן שהם מתקשים בקונפליקט ומייחלים שאולי יום אחד הם יזכו שיהיה להם קל יותר עם כיסוי ראש - הוא מנגן להם על הקונפליקט ומפחיד אותם. טוען, באופן עקיף, שרק 'יש עתיד' תדאג להם שלא - חלילה וחס - יום אחד יכריחו אותם לחבוש כיסוי ראש, בכוח.
האם לחבר הכנסת יש יועצים שמכירים את סוגיית אורך השרוול וההערות על הופעה חיצונית באולפנות - והם אלו שמכתיבים את האקורדים המדוייקים כדי לנגן את סימפוניית הפחד הזה על אוזניהן של מאמינות שנמצאים בקונפליקט אישי?
זה לא יפה בכל קנה מידה, אבל אני רוצה להודות לרם על הסוגיה שהוא העלה כי אם כבר פחד מ'כיסוי ראש בהכרחה', בוא ננסה לשער מה באמת עשוי להפחיד ליברלי שמשתמש באמצעי הפחדה מול מאמינים השרויים בקונפליקט אינטימי מול אלוקיהם.
4. רק אל תדברו על חופש וחשוף
בואו, ננסה לדמיין לרגע, מה עשוי לקרות אם התרחיש של רם יתרחש ואכן יום אחד תקום ממשלה ימנית, שמרנית, מסורתית. ההשערה היבשה היא שאף אחד לא יכריח קרייניות חדשות לחבוש כיסוי ראש. מדובר בהגזמה פראית שקשה להאמין שרם עצמו מאמין בה.
אבל מה שכן סביר להניח שיקרה - וזה אולי מה שמפחיד את רם - אלו שורת דברים שיתמכו בצניעות במובן הבסיסי שלה: פרסומות פוגעניות המופצות בתדר מאוד נמוך - יפסלו לפרסום. פרובוקציות זולות שנועדו למכור לנו מוצרים תוך כדי הפיכת נשים לאובייקטים מוחפצים - ייצאו מהחוק.
אולי גם תהיה איזו וועדת הסברה שתסביר לצעירים שאינטימיות זוגית זה מרחב רוחני עצום, רגיש, עדין ונפלא - הרבה יותר מהחופש לחשוף. ועדה אחר אולי תסביר לעם היושב בציון שחופש אמיתי זה ממש לא ללכת עם הזרם המסחרי שמכתיבים גברים מחפיצים, מזה שנים, באמצעים פופולארים, תוך כדי השתמשות בנשים 'חופשיות', לצרכיהם המסחריים.
ברמה האישית, אף אחד לא יכריח אף אשה ואיש לשים כיסוי ראש או להתלבש בצורה לא פרובוקטיבית. הכרחה מעולם לא היתה הדרך של היהדות המדויקת האמונה על הנעם, השלום והאהבה.
מאידך, סביר להניח שהמודעות תעשה את שלה. קהל רב, שחלקים ממנו שבויים עדיין בתפישות מסוימות לגבי 'חירות' המאדירות את הריגוש הפיזי-גופני בלבד - ידייקו את עצמם וילמדו שגם לגוף יש פוטנציאל רוחני שהם מחמיצים בגלל חיבור לריגוש מתעתע, חיצוני וחומרי.
כל אחד יעשה עם ההבנה הזאת מה שהוא רוצה. מי שרוצה לבחור ברוחניות - יבחר בה.
מה שברור הוא, שברגע שיתחילו לדבר על גוף ורוחניות - המרחב הציבורי, עם הזמן, יראה אחרת. מבחירה. חופשית. גם זוגות יצליחו להתחבר באופן עמוק יותר.
5. רוחניות היא בעיה מרכזית לאדם ליברלי
שם, כנראה, טמון הפחד של חבר הכנסת. הוא יודע שברגע שיהודים דתיים ומסורתיים מאמינים יתחילו לקשר צניעות לרוחניות - הם יתעלו על החומריות 'החופשית' שמציעה מפלגתו וגם אלה מהם שבוחרים בו - ינטשו אותו.
כרגע, אנשים טובים רבים שבויים בתפישה שחשוף זה חופש ורוחניות יהודית הולכת ביחד עם החופש הזה.
ההרגל, הקושי, החברה, אי למידת המהות הרוחנית-יהודית של הגוף - כל אלו עושים את שלהם.
כך צמחה לה תופעת המאמינים שמחפשים בנרות חיבור יהודי עמוק לשמיים - אך מתקשים לוותר על הופעה חיצונית חילונית למהדרין.
התפישה לגבי קוד לבוש - כפי שהמציאו כמה גברים - נטמעה חזק, כל שכן בקרב צעירים תמים שמכרו להם, מזה שנים, בפומבי, שריגוש וחופש נמצאים בהופעה חיצונית פרובוקטיבית, שעם הזמן כבר לא נחשבת פרובוקטיבית בכלל.
התפישה מחלחלת גם לציבור שגדל כדתי ומבין - בצורה כזו או אחרת - את חשיבותה של הצניעות, במובן העמוק.
באין תמיכה ציבורית מספקת ומעצימה, השמירה על גדרי ההלכה קשים יותר.
אי אפשר לשפוט אף אחת ואחד, אבל זה מה שמאפשר לח"כ בן ברק לנסות למשוך אליו את המגדירים עצמם 'מאמינים' - באמצעי הפחדה מתוחכמים. בסופו של דבר, זאת ההופעה האישית שאף אחד אפילו לא רוצה לדמיין את עצמו מוותר עליה.
אצלנו במגזין הנוער הדתי "מקום בעולם" - שמים את ערך כיבוד ההורים במרכז. זה קשה, אבל מעניין. שווה לקרוא כדי להאמין.
ועכשיו מבצע ענק! מגזין מודפס, עם עשרות עמודים, ב-5 שקל בלבד! כולל משלוח עד הבית - לחודשיים הראשוניים!
להזמנת מנוי עכשיו - לחצו כאן >>