מפני מה אין צה"ל פותח בפעולה צבאית?

לאחרונה אנו מתבשרים כמעט בכל יום על עוד הרוג [חייל או אזרח] ע"י טרוריסטים מתקוממים. הממונים על הבטחון משחררים הצהרות בומבסטיות, תמידים כסידרם, מה נעשה לאויבנו החיזבאללה, אם הם "רק יעיזו" לפעול נגדנו.

אבל מאידך לא שומעים במדיה הציבורית כלום על הבעיה הבוערת הנ"ל של הטרור הפושה, על אסון הנורא שקורה בכל כמה ימים לאיזו משפחה. כאילו אנו חיים בגן-עדן והכל על "מי מנוחות".

דברתי עם חברים לשמוע מה יכולה להיות הסיבה לחוסר פעילות נדרשת כזו, שצה"ל יכנס לפעולה צבאית רחבת טווח, נגד ההתקוממות העממית שאנו חווים כבר [היו 71 נסיונות רצח על ידי יריות, רק בחודש האחרון].

[הצעה ראשונה לתת סיבה לאי-עשיה] אנו נמצאים בתקופה של מעבר בין רמטכ"ל יוצא לרמטכ"ל נכנס. מטבע הדברים, החדש עוד טרם התאקלם תוך כל המידע המסובך, ולכל פעולה שכזו צריכים תכנון, ותכנון זהיר.

[הצעה שניה לתת סיבה לאי-עשיה]. הממשלה כעת בידי מפלגות השמאל, הסבורים שהיהודים הגרים ביו"ש הם "נטל" (כדברי רה"מ רבין בזמנו) וכיון שרוב הרציחות הם ביו"ש, זה ישמש הנמקה-סיבה וביסוס להחלטת רה"מ לפיד להשתחרר מיו"ש, ולהקים שתי מדינות. וזה יזרז היהודים הגרים שם להעתיק רגליהם ל"ארץ הקטנה", והבטוחה יותר. לדעתם "הזמן יעשה את שלו".

[הצעה שלישית לתת סיבה לאי-עשיה]. הרמטכ"ל של פעם משה דיין, הגדיר בזמנו שיש שתי גישות מחשבה בין הגנרלים. יש הדומים לאריות, "בוערים" לעשות פעולה. אותם, הדרג הפוליטי צריך לרסן ולקרר את התלהבותם. ויש גנרלים הדומים לשור, שצריכים לדחוף אותם לצאת לפעולה. כי מאז שיש אחרי כל מבצע צבאי "ועדת חקירה" אם פעלו בכל הזהירות, מעדיפים גנרלים אלו "לא להסתכן".

[הצעה רביעית לתת סיבה לאי-עשיה] הרי עברנו כמה ימים קשים של פרעות "שומר החומות" [בלוד ורמלה לפני כשנה] ונקטנו בעמדה שלא לערב את הצבא. התלהבות זדונית של כמה ערבים פגה כעבור כמה ימים, והמצב חזר לשיגרתו בלי שסיכננו חיי חיילינו. לציבור יש זכרון קצר. הרעש הנוכחי עתיד לדעוך. צריכים רק לחכות עד שההתלהבות של המתקוממים תדעך.

[הצעה חמישית לתת סיבה לאי-עשיה]. אנו עומדים תוך ימים ספורים לפני בחירות לכנסת. אם משום-מה ייפגעו כמה ערבים, זה עלול לגרום להרבה מהם לא להשתתף בבחירות. ואז, חלילה, סיכויי מפלגות הימין לקבל "ייצוג יתר" בכנסת הבא [לפי יַחֲסָם במספר הכללי של אזרחי ישראל המצביעים]. אם לפעול נגד ההתקוממות, ראוי לחכות עד 2 לנובמבר, אז אין לחשוש לנזק אלקטוראלי לשמאל.

וכאשר יש לשאול, הרי סוף כל סוף כל הרוג והרוג הוא אסון עולמי, לכל הפחות לבני משפחתו, והוא גם נזק מוראלי לעמנו כולו, שלא די שהיינו נהרגים ונטבחים בגלות בת אלפיים שנה, הנה המצב ממשיך גם במדינתנו הריבונית! על זה עונים הדמגוגים "מה תרעיש עולמות? מספר ההרוגים בתאונות דרכים הוא יותר מזה. "צריכים פרופורציה!".

כיון שראשי המדינה היום, מפלגות השמאל, אינם עונים על השאלה הנ"ל, משאירים אותנו בחוסר ידיעה למצבנו המחפיר. אני שואל את הקוראים, מה מהפתרונות הנ"ל נראה כתשובה נכונה? או שיש אפילו הצעה נוספת שלא חשבתי עליה?