היו אלו הימים אחרי מלחמת יום הכיפורים. הציבור הישראלי היה שרוי במבוכה קשה. הבחירות לכנסת השמינית שנערכו אחרי המלחמה, שקפו את התרופפות האמון הציבורי בשלטון מפא"י.
זרמי העומק האלו יבשילו לאחר כשלוש שנים, לעליית הליכוד לשלטון. בכנסת ההיא כיהנו שתי ממשלות. אחת כחודש בלבד בראשות גולדה מאיר, והשנייה כשלוש שנים בראשות יצחק רבין.
הירידה בכוחה של מפא"י, והרצון שלה לשמר את השלטון בידיה, הובילו אותה בשתי הממשלות, להישען בתחילתן על מפלגות ערביות. היה זה תקדים היסטורי שלילי. הציונות, שחידושה המרכזי היה הקמת ממשל יהודי עצמאי בארץ ישראל, בססה את הממשלה שלה בפעם הראשונה, על רוב שאינו יהודי.
המבקר הבהיר ביותר של המהלך הזה, היה הרב צבי יהודה קוק. לדעת הרב צבי יהודה, הדבר עמד בניגוד למשמעותה התורנית של מדינת ישראל. כעשרים וחמש שנים לפני מלחמת יום הכיפורים, בסמוך להקמתה של מדינת ישראל, פרסם הרב מאמר תורני שנשא את השם "לתוקף קדושת יום עצמאותנו". המאמר הגדיר את הקמת המדינה כקיומה של מצוות יישוב הארץ. במאמר, מצות ישוב הארץ הוגדרה לא רק כהתיישבות אלא גם כריבונות. תפיסה זו עמדה בבסיס התנגדותו התקיפה של הרב צבי יהודה לקיומה של ממשלה שלא נשענת על רוב יהודי.
אם הגוף השלטוני אינו יהודי במובהק, הריבונות של העם יהודי על ארצו נפגמת. אם מדינת ישראל אינה נשלטת על ידי היהודים אם את ההחלטות הלאומיות לא מקבלים היהודים בעצמם, זהו פגם במשמעות של מדינת ישראל כמהווה ריבון יהודי בארץ ישראל.
הד לשלילה העקרונית של ממשלת המיעוט, ניתן היה למצוא בדבריו של יוסף בורג מנהיג המפד"ל. עם כינונה של ממשלת רבין : "הממשלה המוצעת היום יש בה פגם מלידה...היא בעלת רוב פרלמנטרי זעום; אין רוב האומה איתה ואין רוב האומה מאחוריה. בעטיו של הפגם מלידה פוזלת ממשלה זו לעברם ולתמיכתם של גורמים שאינם מאמינים בקיום היהודי ובזכות הקיום של מדינת היהודים".
גם הרב גורן , כעבור שנים, בהתייחסות לממשלת המיעוט השנייה של רבין, שהביאה עלינו את הסכמי אוסלו, ביסס את העקרון כי לא ניתן לאיש נוכרי להיות הקול המכריע בסוגיות הלאומיות. ביטויו החריפים של הרב צבי יהודה, עמדו ביחס ישיר לחומרת המעשה. אולי הם לא ינעמו לכולם, אבל הם נאמרו. ופורסמו. ולא בחדרי חדרים. מילים כמו, 'רקבון וסכנה', 'דבר שקר', 'דבר עבירה', , 'ניוול', 'שאט נפש'. 'אין עכשיו ממשלה'. היו חלק מהלקסיקון שהשתמש בו הרב צבי יהודה, ביחס לממשלה שנשענה על נכרים.
הרב צבי יהודה ביכר את האתיקה על פני האסטטיקה. את המוסרי על פני התדמיתי, את התוכן על פני הצורה החיצונית. ביחס לביטויים אלו, וביחס לחומרת המעשה של ממשל בנט –לפיד- עבאס, ההתקוממות הציבורית, שהתנגדה לממשל בנט-לפיד- עבאס, נראית כמו מרד דה לה שמאטה, של ילדים טובים ירושלים.
ההבנה, כי ממשלה הנשענת על קולות נכרים, חותרת תחת הגדרות הבסיס של מדינת ישראל כמדינה יהודית וכמדינת היהודים, מערערת את הייסוד הלאומי ופוגעת בביטחון , ומחלישה את ההגדרה התורנית של מדינת ישראל, עמדה בבסיס ההתנגדות של מפלגת הציונות הדתית לממשל בנט- לפיד- עבאס שהתבסס על קולות נכרים. או על כל מחשבה להישענות על אינם יהודים. במובן הפולטי, העיקרון היה פשוט יותר. הפלונטר הפולטי קיים, אם מביאים בחשבון התכנות ממשל שנסמך על נכרים. לעמדת הימין המאמין, יש רוב ברור בעם ובכנסת. רק הכנסת המרכיב של הנכרים, מאפשר התכנות של ממשל אחר, על ידי יצירת גוש חוסם עם הנכרים.
מעבר למישור התרבותי והבטחוני , עמד הזיכרון ההיסטורי הרחוק. בשלהי הבית השני, רומי נקראה להכריע בוויכוח פנים יהודי, סופו של התהליך היה אובדן הריבונות היהודית בארץ. הכנסת גורמי חוץ להכרעה פנים יהודית היא סכנה לאומית.
מאחורי התנגדותה העיקשת של הציונות הדתית ובראשה חה"כ סמוטריץ' להשענות ישירה או עקיפה על נכרים, עמדה אם כן, אהבת ישראל עזה. את המחלוקת בין יהודים פותרים בין יהודים. התפיסה של מפלגת הציונות הדתית ,ובראשה חה"כ סמוטריץ', ביטאה את אהבת ישראל העמוקה ביותר, המחייבת ביותר, והמסורה ביותר. תפיסת העולם המבוססת על ייחודו ויעודו של עם ישראל ועל החובה שלו לנהל את חייו הריבוניים בעצמו,היא זו שהולידה את המעשה הפולטי הנחוש.
חזרנו לארץ ישראל להקים בה ריבונות יהודית אחרי אלפי שנות גלות. מי ששומר על העקרון הזה, מי שהיה נאמן לו בכל מצב. ראוי לקבל את קולנו.