את בג"ץ הבוגדת צריך לתקן

מי שרוצה לשאול את עצמו, מהם הגורמים לאובדן האמון במערכת המשפט הישראלי ובראשה בית המשפט העליון, יכול למצוא סיבות רבות. עינויי דין, מוסר כפול, פלישה לא חוקית למחוזות לא משפטיים.

אבל מעבר להכל, מחלחלת אצל רבים ההכרה. בית המשפט העליון איננו רק מקום, שלא תמיד ניתן למצוא בו צדק ומוסר. בית המשפט איננו רק כושל מבחינה ארגונית ונופל פה ושם. בית המשפט, הפך לגורם מרכזי לקידום חוסר צדק וחוסר מוסר.

בהיבט הזה דברי קהלת "מקום המשפט שמה הרשע" מהדהדים את היחס למערכת המשפטית, לעיתים הכשל אינו נקודתי או נפילה מוסרית, לעיתים הכשל הוא בבסיס התפיסה והאג'נדה שבית המשפט מקדם.

בסיס התפיסה המשפטית של העליון מקדם את חוסר הצדק וחוסר המוסר. זוהי האשמה חמורה מאוד שניתן למצוא לה סימוכים רבים במערכת של ימינו. השבוע סיפק לנו בית המשפט העליון הצצה נוספת לעקרון. מדובר בתיק המכונה בג"ץ הבוגדת 2 שתיאורו הופיע בערוץ זה

התיק משפטי עוסק במקרה של חוסר נאמנות במשפחה. נפשט את העניין לשפה לא משפטית. בני זוג חיים ביחד ומנהלים חיי משפחה. כל אחד מבני הזוג, תורם למאמץ המשפחתי. במישור המעשי הבעל מכניס משכורת מרכזית והאישה בעיקר מנהלת את הבית. עם הזמן נצברים נכסים כלכליים למשפחה. בני הזוג מחליטים להתגרש. על פי החוק, הנכסים שנצברו במסגרת המאמץ המשותף המשפחתי יחולקו בין בני הזוג.

אבל מה יקרה, למשל, אם האישה לא נאמנת לבעלה, ובמשך עשר שנים מנהלת מערכת יחסים עם גבר זר, מאחורי גבו של בעלה. במשך אותן עשר שנים הבעל ממשיך להכניס משכורת למשפחה, צובר זכויות פנסיוניות וקונה נכסים. לאחר שהוא מגלה את דבר הבגידה, הוא מבקש להתגרש. הבעל טוען שכל מה שצברנו יחד עד לבגידה, יחולק ביננו, אבל מה שנצבר משלב הבגידה לא יחולק ביננו. מה ששלך שלך ומה ששלי שלי. חיינו המשותפים מאז הבגידה, התבררו למעשה כשקר אחד גדול. וודאי שלא הייתי רותם את הכנסותיי ונכסי מעבודתי למערכת יחסים בוגדנית. האישה מצדה טוענת שכל הרכוש יחולק חצי חצי. למרות עשור של בגידה, נכסיך, זכויותך הפנסיוניות שייכות גם לי. גם של העשור הבוגדני. בית הדין הרבני קיבל את עמדת הבעל. בית הדין הרבני בסס את עמדתו על פי תקדימים של בית המשפט העליון עצמו, אבל זה לא עזר לו. בית המשפט העליון ביטל את החלטת בית הדין הרבני. וקיבל את עמדת האישה.

בגדת וגם ירשת.

מעבר לכך שהערעור לבית המשפט העליון הוגש לאחר הזמן הקצוב בחוק ובכל זאת התקבל (מוסר כפול כבר אמרנו), מעבר לכך שבמקרה כזה, בית הדין הרבני, על פי חוק לא כפוף לבית המשפט העליון (פלישה לא חוקית למחוזות שלא בסמכות העליון), מעבר לכך, שבית המשפט מתפלפל עם פסיקותיו שלו, הקובעות של'חיים כפולים' במערכת הזוגית יש השלכה על נכסי המאמץ המשותף, העוול המוסרי צועק:

נכסיו הכלכליים של אדם, שעמל עליהם, וטרח עליהם, יעברו לרעהו הבוגדני.

בגדת וגם ירשת.

בית המשפט העליון עסק בתיק הזה במטרה ברורה לקדם את האמירה. בגידה היא לגיטימית.

בית המשפט רואה באמירה הזו עמדה מוסרית אותה צריך לקדם. אמירה חינוכית שהוא צריך לחנך את הציבור לאורה. בגידה היא לגיטימית. נאמנות מינית אינה חלק מהגדרת המשפחה. והוא פועל במלא הכח על מנת להפוך את המסר הזה לנחלת הכלל. למוסר הציבורי במדינת ישראל. זו הסיבה לרמיסת נהלי הגשת העתירות, זו הסיבה לכך שהוא רמס את האוטונומיה השיפוטית של בתי הדין הרבניים, זו הסיבה להתייחסותו למוסר התורה המחייב נאמנות- כחריגה מסמכות, זו הסיבה להטיית פסיקותיו שלו באקרובטיקה משפטית.

נחזור לראשית דברינו. בג"ץ הבוגדת הוא הצצה אחת מני רבות אל בית המשפט העליון כמוקד לקידום חוסר צדק וחוסר מוסריות. בסופו של יום, זה מה שמביא וימשיך להביא אותו אל חוסר האמון הציבורי המובהק לו הוא זוכה.

את המסר הציבורי של לגטימיות הבגידה ניתן לתקן. ראשית על ידי ההכרה האישית של כל אדם בחוסר המוסריות, הכרוך בפסיקת בג"ץ. ומשם אל הזירה הציבורית, קידום הצעות חוק המתקנות את העוול שבג"ץ מקדם. מכון 'תורת המדינה' הכין שלוש הצעות חוק לתיקון. הם הונחו על שולחן הכנסת על ידי הציונות הדתית. במידה וינתן להם הכח הפולטי, הצעות החוק, יוכלו להיות בהחלט תחילת הדרך להשבת המוסר הציבורי אל הכיוון הנכון.