מידת הכעס יש בה על מנת להעיד שהשלווה דעכה, ששוויון הנפש אינו עוד, שהביטחון הינו מהכועס והלאה. שהלם הכשלון בעינו, לשונו של הכועס –ניבטת מאשר הוא אומר.
וככל שהאמרה תמוהה יותר, ככל שהינה הזויה יותר, ככל שהינה חצופה יותר, מעידה האמרה לא על הנאמר כי אם על האומר ועל אובדנו ואובדן דרכו.
על אמרה אחת כבר הערנו במעונכם. היה זה המבקש להוכיח כי השקפתו כשם מפלגתו "המחנה הממלכתי". אבל ידע הוא לאיים על הבוחר, ש"אם ביבי ייבחר תזמינו אותי לכאן למאמר סיכום על המדינה". מר גנץ אינו מאמין בכך ואני איני מאמין שהוא מאמין בכך. ותוצאתה של אותה אמרה הינה כשלון ביושר האינטלקטואלי. "מחנה ממלכתי" כבר הזכרנו?
השבוע שמענו שלוש אמרות, ששתיים מהן אף לא היה מן הראוי להשמיען, גם בשל הנאמר וגם בשל האומר. אני מתייחס לדן חלוץ [שלעולם לא נתן את הדין על מכירת מניותיו לאחר חטיפת החיילים בצפון בהכינו את המבצע שהוא כרמטכ"ל כמובן ידע על ההכנות לקראתו]. העובדות אינן משקרות. ואכן, אחת ההכנות שהכין אז רב אלוף חלוץ והיחידה המוצלחת - מכירת אחזקותיו הכלכליות, שלא ייפגע הוא מההשפעה של המבצע, שכיסו הפרטי יצא נשכר. החוק קורא לכך "ניצול מידע פנימי". החוק אמרנו. חלוץ לא. לא לחינם קבעה "ועדת וינוגרד" בדו"ח שפרסמה ב30 אפריל 2007, כי כשל בתפקידו עת ניהל את המערכה במלחמת לבנון השנייה. נצחונו היחיד? מניעת הפסד אישי תוך ניצול בוטה וציני את אשר ידע בתוקף תפקידו כרמטכ"ל. במילים אחרות עשה הוא את מנהיגותו הצבאית "קרדום לחפור בו" ללא כל בושה.
דן חלוץ היה רמטכ"ל גרוע ואפילו גרוע מאוד. הוא אכן הגיע "לשחקים" בתחום אחד. כאמרתו של יוסטינוס מרטיר, [בן המאה השניה לספירה] "אוהב היוהרה והרהב". הוא מעולם לא הפגין חשיבה עמוקה, או רוחב אינטלקטואלי. והוא יודע לקבוע כי אם מר בן גביר יכהן כשר "תהייה פה מלחמת אחים". לא, אני לא אצביע בעד בן גביר. ביתי הינו הבית היהודי. אני מסכים שקיימת קיצוניות אצל ראש העומד בתנועת עוצמה יהודית. אבל, לא, הוא לא יגרום למלחמת אחים. מי שמבקש זאת הינו מי שטוען לכך. מר דן חלוץ שלא יכבד את החלטת הבוחר, שהרוויח כספית על דמם של חיילי צה"ל אותם שלח לקרב שלא הכין, לאחר שמכר אחזקותיו.
המדינה מתווכחת. הוויכוחים לעתים מרים. קיימת אף שנאה [צא ושנן את אמרותיו של שר האוצר שלעיתים מזכירים אמרות אחרות ממקומות אחרים ואפלים במיוחד]. "מלחמת אחים"? אמרה שיוצאת ממי שהיה רמטכ"ל? רמטכ"ל גרוע, אבל רמטכ"ל. והאחריות? או שמא העיקר הפרסום. טוב נו. "יפה שתיקה לחכמים, ולטיפשים על אחת כמה וכמה".
ואז שמענו על מענה לשאלה שנשאלה העומדת בראש מפלגת העבודה מירב מיכאלי. והיא קבעה נחרצות "רבין נרצח רצח פוליטי בשיתוף פעולה של בנימין נתניהו". אפילו ביתו של מר רבין, דליה פילוסוף, עדיין לוט בערפל בשל הכדור השלישי. נושאים רבים עודם בחשיכה. האשמת ביבי נתניהו ברצח רבין הינה עלילת דם. לא שמענו את הגברת מיכאלי כאשר בעבר ובהווה השוו ומשווים את ביבי להיטלר. הגברת מיכאלי מכערת את מפלגת העבודה. היא לא בן גוריון, היא לא שרת או אשכול, היא פשוט מיכאלי, ולכן היא תמצא את עצמה מחוץ למערכת הפוליטית ביום שלישי. כן, כי היא מירב מיכאלי.
ואז בה חבר הכנסת רם בן ברק שהינו חבר כנסת מטעם יש עתיד, איש מוסד לשעבר, שכנראה השתבשה עליו דעתו לחלוטין כאשר - הגם שטען שלא השווה - השווה את מר נתניהו לאדולף היטלר. התופעה מדאיגה ומזעזעת כי האיש מייצג את החושך שבנאורות, את השנאה בתוך המחנה. והעובדה שראש הממשלה אינו אומר דבר, מעידה על פשיטת רגל מוחלטת של המפלגה ושל העומד בראשה. ציפיתי מיאיר לפיד, שלו לכבוד אביו המנוח [שהיה חכם יותר מבנו, משכיל לעומת ריק, ישר לעומת אתגרי] יגנה את ההשוואה למי שעשה שמות במשפחתו של אביו. אבל יאיר לפיד חושב שהפוליטיקה חשובה יותר, שגם שקר מטורף ועולב באביו ובזכרו ראוי להבנה. כי העיקר "רק לא ביבי".
המסר המשותף? המסר הינו של בהלה ופאניקה. ואני חושב שהן אשר על מפלגת העבודה והן אשר על "יש עתיד" יודעים מסקרים פנימיים כי השמאל קורס. מפלגתו של רבין תיעלם בגלל מיכאלי, מרץ בגלל זהבה גלאון. ההבל שולט בכיפה. שחרור חרצובות הלשון ואמירת דברים מבהילים שאין להם שחר, מעידים כי דרך איין, אמינות נעלמה כלא הייתה, ונשארה רק הבהלה. השמאל בדרך החוצה, והוא יודע את זה.
ועתה נשאר לימין הישראלי להבטיח ממשלה יציבה. הימין ינצח. בכך אני בטוח. והשאלה היא איזו ממשלה ימנית תהייה לנו. ימין שיוכל לגשר בין כל חלקי העם? ימין שחלקים מהעם לא יחששו ממנו? ימין שכולל גם אותם שללא האיזון יפנו לגנץ? לכל מפלגה יתרונות וחסרונות. טרגדיה היסטורית תהייה זו באם המפד"ל הקלאסית תיעלם השנה מהמפה הפוליטית. המפלגה שלכל שנות ההיסטוריה של המדינה הייתה הגורם המאזן. אז ימין חזק זה חשוב, ימין רב גווני הינו חשוב. ימין מאוזן חשוב, ולכן הבית היהודי חשוב.