1. מלחמת המינים חדרה לאזור השמרני וזה כבר לא סוד. משפחות נקרעות מבית ומחוץ. מעבר לאיכות החיים האישית, הילדים המשותפים משלמים את הכופר, אחד המרבה ואחד הממעיט.ביננו, אין לנו מושג איך הם חווים מבוגרים...
אחיי היקרים, לא. איני מתכוון לסיפור הספציפי שקופץ לכם עכשיו לראש. ממזמן כבר לא מדובר ב'מקרה' ולכן, הגיע הזמן לנסות להבין מה מפספסים אפילו השמרנים ביותר, שערכי המשפחה מונחים לנגד עיניהם בפה ובלב.
2. אין צורך להרחיק נדוד. המקורות מלאים בהוראות מפורשות לגבי היחס לזולת והיחס שאמור להעניק אדם לאשתו. הרמב"ם - שאין חולק על גדלותו וידיעותיו - קובע: "אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו".
תקראו את המשפט הקצר והיפה הזה בבקשה עוד פעם. ועוד פעם. זה ה'אני מאמין' של הרמב"ם לזוגיות ומשפחתיות נכונה. אין כאן משחקים.
הרמב"ם לא היחיד. דברי חז"ל בגמרא מלאים בהסברים מאלפים וסיפורים לגבי תפקיד הגבר שמחפש ברכה בביתו ובכלל. תקציר: לא לצער את האשה, לשמחה, לוותר בלי סוף ולהגיד תודה על הקיים.
זה קשה, אך זאת צריכה להיות השאיפה המרכזית של גבר יהודי. אנחנו בני אדם ויש נפילות, אבל הגבולות ברורים. קל לעצור. לתת לזמן לעשות את שלו ולהפסיק להתייחס לאשה קצת פחות מזה, או 'לפי מערכת היחסים שלנו'. כי "אצלנו זה אחרת".
לצערנו, גם טובי השמרנים מושפעים בלי משים מהשיוויון המערבי ממנו הם סולדים. הם רוצים שוויון ולא מוכנים להתקפל ולהיות על תקן 'המעניק הבלתי תלוי' שלשמו הם נוצרו.
3. כן, כן. ידוע שיש לאגו הגברי חוקים משלו והוא קיים אצל כולם, שמרנים וליברלים. האגו יסביר לך עד כמה כל כך נכון לא להביע הפעם (ועוד פעם ועוד פעם) את ה'אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו'.
איש איש והסיפורים שהוא מספר לעצמו העולים בקנה אחד לפי תפישת עולמו. כולנו, כביכול, מגובשים, חכמים ונבונים. יודעים בדיוק מה נכון לנו במערכת היחסים הזוגית בעידן המודרני בזמן שאנחנו לא יודעים כלום. מגששים באפילה.
לא מוכנים לוותר על מה שהוגדר אצלנו 'חשוב' למען העיקרון הגדול יותר: השלום. שלנו (!). לעיתים, אנחנו מנסים להבין 'מה לא בסדר' בעלק מודעות עצמית ולהגיע (שוב?) למסקנה שהצדק איתנו והמבוי - הוא זה שסתום. אך בסופו של דבר, זה אנחנו, שלא מוכנים לוותר בלי סוף ובלי תמורה למען תפקיד חיינו. שאלת ביניים: האם משפחה עם שלום זאת לא תמורה נאה מספיק?!
4. בתרבות המערבית (ויש שיאמרו, בזמר המזרחי), לקחו את הרמב"ם בלי משים, די ברצינות. האשה מכונה 'מלכה', 'נסיכה', 'פרח'. הכי קל להגיד: "שם זאת לא אהבה". פויה. נכון, אולי לא תמיד זאת אכן אהבה. מצד שני: אין צורך להשליך את כל העוגה העממית על הרצפה ומוטב לחפש את האמיתה שבה.
אמנם כל אשה ואיש לגופם, אך לא צריך להיות גאון גדול כדי לדעת שאשה היא כמו פרח. עדין ומופלא. כדאי לגבר החכם, בשאיפה לפחות, לאהוב אותו כגופו ולכבד יותר (!) מגופו - כדי שהוא יצמח וישמח מעבר למה שהעולם בחוץ יכול להציע לו.
בידיו של הגבר נמצאים המפתחות ללב הפרח ואת המיים הייחודים לפרח רק הוא יכול לתת. אלו תחושות שקשה להסביר במילים. את זה אשאיר לנשים אהובות ומכובדות ע"י בעליהן.
שורת הרווח הגברית נמצאת בקומה העליונה ביותר: א-ה-ב-ה. מה שהעולם כולו רודף אחריו. זה לא בא בקלות. זוכרים? יש תנאי קצר וקולע: לאהוב כגופך ולכבד יותר מגופך.
להניח לנגד עיניך שמדובר בפרח קסום שרק אתה יכול לעזור לו לצמוח למימדים מדהימים שאפילו קריירה ומעצימות נשים לא יכולות להגיע אליו.
אין ספק, זה קשה מאוד. כי זה דורש שינוי שפה והתנהגות. אבל לא עלינו המלאכה לגמור ביום אחד. להתחיל לקזז מילים שליליות ועקיצות כליל - זאת התחלה טובה.
להתייחסות ל"גחמות" בהכלה - זה הצעד הבא. כבוד נותנים גם אם לא מבינים. ולפעמים כבוד זה פשוט לשתוק.
5. אתה יכול להתכחש לזה ולהתחיל לדבר בהגיון עד כמה זה לא נכון לגביך. אני שומע אותך: "אשתי פרח?! איזה פרח, זה עץ אקליפטוס יצוק!".
נכון, קשה לנו להאמין שהאשה היא פרח עדין שהמפתחות לפתיחתו אט אט נמצאים בידים שלנו. עומד בעוכרנו שאנחנו באים לחיים משותפים עם סיפור חיינו על שלל משקעיו, תפישותיו ופחדיו.
למי יש כוח לטפל בפרח עכשיו, כשיש כל כך הרבה דברים לעשות והפרנסה לוחצת? אז זהו, שיש לך כוח. כי אתה לא 'עוד אדם' באבולציה שמקים משפחה על כרעי התרנגולת של התרבות העכשווית. אתה יהודי נוסף בשרשרת הדורות. חוליה מקשרת שתעמוד יפה באחד הנסיונות המרכזים של דורנו: משפחה עם שלום בבית, למרות הרוחות, העזות והרעמים.
6. יש לך את הכוח להיות גנן אם תתבונן ותבחין בין עיקר לטפל. צא מהמשוואות 'השיוויון הזוגי' הליברלי ו'תפקידה של האשה' השמרני שקראת עליהם יותר מדיי וקל לך להסביר שהכל בגלל החיסרון של זה או של זה. עשה טובה לעצמך והפסק לייחל שהדברים יראו כמו איך שאתה רוצה.
במקום זה, תתמקד בפרח שלך ובסיפור החיים הייחודי שלו ומה שעבר עליו ותרחם. שים במרכז את הפרח, תראה לו שהוא חשוב יותר מכל וזה הכל.
לאט לאט, תתרכך. תבין שהרבה מהעניינים שהיו נראים כחשובים ושהיה שווה להילחם עליהם (ולוותר בשבילם על השלום והשלווה...) אינם אלא הפחד, האגו, הלחץ, חוסר הסבלנות והיכולת להרפות, לנשום ולהאמין שאם רק תכבד אותה יותר מגופך ותאהב כגופך בלי שאלות והתחשבנויות - יהיה טוב ותהיה ברכה. כמו שאתה שומר שבת - בלי לחשוב כל הזמן מה אתה מפסיד מזה שאתה שובת.
7. כשמתייחסים לפרח כמו ל'עוד אדם' שיש מולו מערכת קלאסית של קבלה ונתינה - זה לא עובד. וגם אם זה עובד - הפוטנציאל האין סופי הגלום בקשר הזוגי - מבוזבז.
לכו תגדירו בכלל קבלה ונתינה והסכמים בדור של רגשות מעורבים. אין לנו אלא, כגברים יהודים וחכמים, לחזור להנחיות הרמב"ם המדוייק.
למחוק מהלקסיקון שלנו את המילה 'להתקפל' ולהתחיל להבין שפרח זה פרח. לא מבקשים ממנו שיגדל בכוח. לא לוחצים עליו. לא רומסים אותו. רק משקים אותו.
(גם אם הפרח מגיש לך את המאמר הזה עכשיו מול הפרצוף ואומר: 'אונה לך!'). איך אמר פעם חכם תימני עתיק? "בשביל זה אתה גבר, גם אם אבא שלה לא היה גנן".
***
מגזין הנוער "מקום בעולם" - שמים את הערכים החשובים במרכז, לפני הכל.
להצטרפות חינם לניוזלטר הדיגיטלי של 'מקום בעולם' - לחצו פה>>
לקבלת מגזין מודפס, עם עשרות עמודים + משלוח לבית, ב-5 שקל בלבד לחודש, לחודשיים ראשונים!לחצו כאן