שורש הוויכוח בין רבקה ליצחק הוא מי ימשול וישפוט בעולם המעשי. יצחק מודע ל"תכשיט" עשיו שגדל אצלו בבית, לחומרנות ולסתמיות שלו, אולם נראה לו שאנשים מסוגו של עשיו – ציידים העשויים ללא חת – נצרכים לניהול העולם.
יעקב נראה לו תמים מידי, איש תורה ענוג. רבקה לעומת זאת, שגדלה בבית עם לבן, מכירה ויודעת שאנשים מסוגו של עשיו לא רק בעייתיים מבחינה רוחנית אלא סכנה לחיים המעשיים.
מערכת משפטית מעשית, שמנותקת מאמונה ורוחניות, תאבד בשלב מסוים את צדקת הדרך, תרחם על האכזרים ובכך תאפשר להם להמשיך להתאכזר בחלשים.
רבקה מציעה ומצליחה להעמיד שילוב אידאלי: "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו" – מערכת שיונקת מקולו של יעקב, ערכי נצח יהודיים, ודווקא מתוך כך מטפלת במחבלים ב"ידי עשיו" – בנוקשות ללא וותרנות.
כאשר האמת ברורה, ללא התבלבלות בין אויב לאוהב, גם העולם המעשי מתנהל באופן ראוי יותר.