בספר חדש, מעין המשך לספרו הקודם, ממשיך הרב חגי לונדין, ראש ישיבת ההסדר בחולון להתמודד עם אתגרי התקופה תחת הכותרת 'עוד 12 אתגרי אמונה במאה ה-21'. על הספר הכולל בין השאר התמודדות עם כעס, הומור, מוזיקה, מיסטיקה, מוות ועוד
"האתגרים לא הסתיימו והם עדיין ממשיכים", אומר הרב לונדין ומציין את ייחודה של התקופה הנוכחית בה אנו חיים לעומת קודמותיה: "חלק מהעניין הוא ההבנה שאנחנו בתקופה נפלאה שבה האתגרים גוברים ודווקא הם שמוציאים מאיתנו דברים שלא היו בעבר של עם ישראל".
"החיים שאנחנו חיים שונים מכל מה שהכרנו עד כה, גם ברמה הנפשית ולא רק ברמה הטכנולוגית. לפני חמישים שנה חיינו בתקופת המודרנה, כלומר תקופה שבה היה החילון שולט אבל הייתה אמונה במודרנה במדע בשכל ובמדינה, אנחנו חיים בפוסט מודרנה שאין בה אמון בכלום. זו תחושת החיים הבסיסית של האנשים כיום, גם מי שגדל בחינוך דתי, תחושה שהכול מתפרק ואין אמת ברורה במציאות".
במציאות חיים שכזו, אומר הרב לונדין, האמונה אינה מושתתת על פילוסופיה או ויכוח אידיאולוגי שאפיינו את הדורות הקודמים, "אלא בחוויית חיים קיומית, איך מוצאים את המשמעות בכל שנייה ושנייה, גם בשמיעת מוזיקה או מופע סטנדאפ, גם כשאנחנו במערכת יחסים חברתית או זוגית וגם כשאנחנו מול אתגרי היצר, שגם בהם עוסק הספר, איך אדם מוצא את המשמעות והקיימות, את האלוהים, ריבוי של המילה 'אל' כנקודת הכוונה. זה התרגום הבסיסי של תורת ישראל. רעיון היהדות הוא להגיד לאנשי הדור שלנו, עם כל אינסופיות האתגרים בעולם המורכב והנפלא שלנו והכוחות שמתעוררים בו, בתוך כל המבוכה והסערה, שיש אלוהים. זה מה שכל יהודי ויהודיה מקבלים ברגע שבו מתחילים את הבוקר עם 'מודה אני לפניך', יש אמונה, הודאה וכיוון לחיים שלי, ועכשיו נלמד איך ליישם בכל רגע ורגע, אפילו בנשימות".
"גם ברגעים של משבר וכאבים שאנחנו חווים חיצונית ופנימית, יש אלוהים, וזו הנקודה שחותמת את הספר, נקודת האופטימיות", אומר הרב לונדין העורך בספרו השוואה בין אורח החיים כיום לזה שהיה לאורך הדורות. "העולם מורכב והטוב והרע באים בערבוביה, אבל בשורה התחתונה חיינו היום טובים יותר מכל הבחינות לעומת העבר. כאשר אנחנו נמצאים בחוויית כאב מסוימת לאדם אכפת רק מכך שהוא סובל כעת, אבל האדם המאמין רואה את הסך הכולל ולא מתמקד בבעיה הפרטנית. עם כל הצרות והבעיות של מדינת ישראל כולנו מעדיפים את החיים הללו על פני חיים באירופה של לפני שמונים שנה. מצבנו טוב יותר מכל הבחינות, המציאות הולכת ומתקדמת".
למעשה התפיסה האופטימית המנחה לאורכו של הספר מנוגדת למשפט הידוע 'אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי', והרב לונדין מזכיר שאכן כן ובנוסף יש לזכור שמי שהאמינו במשפט הזה, כולל מי שכתב אותו (יהונתן גפן), לא עברו את אחוז החסימה בבחירות האחרונות שכן "רוב העם היהודי חושב אחרת, רוב העם היהודי שמח שהוא במדינה שלו ורואה מולו עתיד טוב ויהיה עוד יותר טוב".
אתגר אחד לכאורה אינו מדובר באופן ישיר בספר, על אף שרבנים מחנכים והורים מתמודדים אתו ללא הרף בשנים האחרונות, וזהו אתגר המסכים הנוכח נפקד בספר. על הבחירה שלא להתמקד באתגר זה אומר הרב לונדין כי מדובר בהחלטה מודעת מתוך תפיסה לפיה "חלק מהפתרון של האתגר הזה הוא לא להפוך אותו לחזות הכול. כלומר שיש מקום למסכים בחיינו ואתגר המסכים ידוע על פתרונותיו, אבל השינוי המהותי של חוסר התמכרות למסכים זה לא דבר נקודתי אלא נוגע לאיכות חיים כוללת. ככל שתועצם משמעות החיים על ידי איכות חיים יצרנית, כושר גופני, אופטימיות, סביבת חיים בריאה וכו', גם התלות שלו במסכים תלך ותפחת, לצד ההתמודדות הנקודתית עם הבעיה".
כמו רבים מרבני הציונות הדתית, בספרו עוסק הרב לונדין גם בהתמודדות עם הפוסט מודרנה והגישה שאומרת שהכול מותר ולגיטימי. על כך אנחנו שואלים מה הבעיה באמירה זו שלכאורה נותנת מקום לחיים משותפים של בעלי עמדות שונות? האם הקביעה שאני בהכרח צודק לא מוחקת את עמדתו של הזולת?
בתשובתו מזכיר הרב לונדין את ספרו של שמעון פרס 'מזרח תיכון חדש' ובו טען שהאנושות חיה למען כלכלה וביטחון ואידיאולוגיות רק מפריעות לכך. משום כך הפתרון הוא יצירת מזרח תיכון חדש עם קניונים ובילויים וכך העולם הערבי יעשה שלום עם ישראל, "אלא שמסתבר שהמציאות שונה. אנשים מחפשים משהו נוסף, מחפשים משמעות. 1.6 מיליארד מוסלמים לא חולמים רק על חיים משותפים של צפייה בסרטים אלא מחפשים את מה שבעיניהם הוא המשמעות, כלומר האיסלאם, וגם בישראל המחשבה שניתן להשטיח את הכול במילים של 'כל אחד יחיה את חייו' זה חוסר הבנה של החיים ומשמעותם".
"יש לנו את כללי המסגרת של הדמוקרטיה, אבל המחשבה לבטל את השאיפה למשמעות, את האידיאולוגיות והאמונות, זה לא יעבוד כי המציאות היא לא פוסטמודרניסטית. לאדם יש עוד צרכים חוץ מאוכל ושתייה", אומר הרב לונדין ולשאלתנו אם יקבל מאבק עד חורמה של הצד השני לשכנע אותו ואת תלמידיו שדרכו היא הצודקת, הוא משיב כי זו המציאות בפועל: "זה מה שהם עושים. כל התקשורת ומערכות החינוך עושות שטיפת מוח חילונית אגרסיבית כבר מאה שנה. ארץ נהדרת זה לא הסתה? אסור לי להילחם בזה? לי אסור לבנות תכניות, ישיבות ומערכות חינוך? מנסים לסמם את כולם. לכל אדם אמונות ודעות. אנחנו מקיימים כאן מסגרת כדי שנוכל להתנהל יחד, אבל ברור שאני פועל כדי שדעותיי ואמונותיי יופיעו יותר במציאות כפי שאתה עושה, ונראה מי ינצח. הבחירות האחרונות הוכיחו שעם ישראל מאוד מעוניין בכיוון מסוים והוא שיהיה".
