כשחושבים על החשמונאים, חושבים בעיקר על העיר מודיעין – אזור מוצאם של מתתיהו הכהן ובניו. אך תקופת שלטונם של החשמונאים באה לידי ביטוי גם באזורים אחרים, ומעניין לדעת שבאזור רמת בית שמש, לב-לבה של ארץ יהודה, הייתה התקופה החשמונאית ראשיתה של תקופת פריחה ושגשוג של יישובים יהודיים רבים, עיירות, כפרים וחוות, שהיו פזורים על הגבעות ברמת בית שמש במשך כ-300 שנה.
לקראת חג החנוכה, וכהקדמה לכנס הארכיאולוגי של בית שמש וסביבותיה, תוכלו לצאת למסע בעקבות החשמונאים ברחבי בית שמש.
מתי פעלו החשמונאים? מרד החשמונאים החל בשנת 167 לפני הספירה, ואת ימי הממלכה החשמונאית נהוג לספור מתקופת שלטונו של הכהן הגדול, שמעון התרסי. אולם קשה לשים את האצבע על הנקודה המדויקת בזמן שבה התחילה התקופה החשמונאית של היישוב היהודי ברמת בית שמש.
תחנה ראשונה – כאן גרו בכיף: ביקור בחורבת כיך (שכונת רמה א' בבית שמש של היום)
חלק מהישובים היהודיים בבית שמש נוסדו בחלקה השני של המאה ה-2 לפני הספירה, אך יישובים אחרים, ובהם חורבת כיך, קמו למעשה עוד קודם לכן, בתקופה ההלניסטית ובתקופה הפרסית, ותושביהם היהודיים מהתקופה החשמונאית, הם למעשה צאצאים של יהודים שחיים באזור מזה דורות.
חורבת כיך הייתה יישוב כפרי קטן, שבו התגוררו, קרוב לוודאי, מעט משפחות. תושבי האתר עסקו בחקלאות: גת לייצור יין ובית בד לסחיטת שמן זית שהתגלו בחפירת רשות העתיקות במקום במהלך העבודות שקדמו להקמת השכונה, מלמדים כי אלו היו ענפי פרנסה משמעותיים. תחת המבנים נחצבו בסלע בורות לאגירת מים ומתקני אחסון.
זהותם היהודית של תושבי חורבת כיך נלמדת ממקווה טהרה שנחשף ומוצג במקום. קל לזהות מקווה טהרה מבחינה ארכיאולוגית – זהו מתקן חצוב בסלע, שלו מדרגות המאפשרות ירידה קלה ונוחה אל בריכה עמוקה בתחתיתו. טיח, שנועד למנוע חלחול של מים, מכסה את כל פנים המתקן – הרצפה, הדפנות ואף התקרה. מקווה הטהרה בחורבת כיך אומנם אינו חשמונאי ממש, כיוון שהוא נחצב בתקופה הרומית הקדומה, אך הרציפות בהתיישבות באתר מלמדת כי אותם אנשים שחצבו את מקווה הטהרה בתקופה זו, הם צאצאיהם של מי שחיו באתר בימי החשמונאים.
חורבת כיך משתרעת בלבה של רמה א', בפינת הרחובות נחל רפאים ונחל לוז. מומחי מנהל השימור של רשות העתיקות שימרו בחודשים האחרונים את השרידים הקדומים שחשפה באתר אלנה קוגן-זהבי מרשות העתיקות, ואלה שולבו בגינה ציבורית מקסימה שהקימה עיריית בית שמש. כיום אפשר להגיע עם הילדים, ליהנות ממתקני שעשועים ומדשא ירוק, וגם להתרשם מהמקווה, הגת ובית הבד, ולקרוא עוד על האתר בשלטים מאירי העיניים שהוצבו במקום.
תחנה שניה – נחל זנוח: התפתחות נוהג הטהרה ביהדות
לא רחוק מרמה א', בעיגול הצפוני בשכונת המשקפיים (רחוב הרב אברהם שפירא), משתרע האתר הקדום נחל זנוח. בחפירות הארכיאולוגיות שנערכו במקום נחשפו חלקים של כפר יהודי קטן, דומה במאפייניו לאתר בחורבת כיך. תושביו עסקו אף הם בחקלאות, ובין ענפי הפרנסה שלהם, נמנה גם גידול היונים, כפי שמלמדות מערות הקולומבריה הרבות שנחשפו בסביבת האתר. במערות אלה נחצבו גומחות קטנות סביב דופנות המערה. אלו היו קיני יונים שגודלו במקום. מקובל בקרב החוקרים כי לגידול היונים היו כמה מטרות: הן שימשו למאכל, לשימוש בלשלשת לדישון, ואולי גם להקרבת קורבנות בבית המקדש.
באתר, שנחפר על ידי פבלו בצר וכותב שורות אלה, נחשף מקווה טהרה, שהוא ייחודי משאר המקוואות האופייניים לרמת בית שמש. בעוד שרוב המקוואות חצובים במלואם בסלע, מקווה זה, בנחל זנוח, חצוב בחלקו התחתון, ואילו בתקרתו בנוי קמרון. עוד נחשפו באתר שלוש אמבטיות ישיבה, שהם מתקנים קטנים חצובים בסלע שמאפשרים רחצה כמו בגיגית, כך שהרגלים נמצאות בתוך המים, והרוחץ נעזר בכלי קיבול כדי לשטוף את פלג גופו העליון. בשנים האחרונות העריכו כמה מהארכיאולוגים כי מקורן של אמבטיות הישיבה המופיעות באתרים היהודיים בתקופה החשמונאית בעולם ההלניסטי, והן בעצם השלב הראשוני בהתפתחות הטהרה הביתית. בהמשך התפתחו המקוואות, שאפשרו את טבילת כל הגוף.
עקב גילויו של הכפר היהודי בשכונת המשקפיים נאסרה בנייה במקום, והאתר הארכיאולוגי הוא מעין 'אי ירוק' בתוך רצף הבנייה ברחוב. אמנם, טרם הוקצו המשאבים להפיכת המקום לגן פתוח ומסודר (כמו בחורבת כיך), אך לשמחתנו, תלמידי הישיבה 'אהבת ישראל' אימצו את המקום: הם מנכשים עשבים, מסמנים שבילים, ואף בנו באתר ספסלים ופחי אשפה.
תחנה שלישית – תל בית שמש: החשמונאים שלא היכרנו
לא פחות משבעה מקוואות טהרה מהתקופות החשמונאית והרומית הקדומה נחשפו בחפירות בתל בית שמש בשנים האחרונות.
למעשה, עד לפני שנים אחדות, היה מקובל לחשוב שתל בית שמש משתרע רק ממערב לכביש 38 – כביש אורך, המחבר בין שפלת יהודה באזור בית גוברין, דרך בית שמש, ועד לשער הגיא.
ואולם, חפירות הארכיאולוגיות שנערכו ממזרח לכביש, בהובלתו של בועז גרוס מהמכון הישראלי לארכיאולוגיה ואוניברסיטת תל אביב, לקראת הרחבת הכביש ביוזמת נתיבי ישראל, חשפו תל גדול הרבה יותר ממה שחשבנו קודם לכן, ובו שרידי יישוב בתקופות שלא היה ידועות באתר. בין השאר נחשף במקום, לראשונה, כפר יהודי מהתקופות החשמונאית והרומית הקדומה.
צריך להודות, שאנחנו לא יודעים הרבה על היישוב מהתקופה החשמונאית. זיהוי התקופה מתבסס בעיקר על כלי חרס ומטבעות אופייניים לתקופה שנמצאו בחפירה, לצד כלי אבן גיר המציינים חלק ממנהגי הטהרה והכשרות של יהודי התקופה. בדומה לאתרים אחרים בני התקופה באזור, גם בתל בית שמש רוב בתי היישוב פורקו, כמקובל העולם העתיק, ואבניהם שימשו לבניית מבנים חדשים בתקופות מאוחרות יותר.
באתרים הקודמים בכתבה ראינו, כי היישובים מן התקופה החשמונאית ממשיכים ומתפתחים אל תוך התקופה הרומית הקדומה, וכך גם בתל בית שמש:
חשיפת שבעת המקוואות מלמדת כי הכפר היה גדול למדי, והממצאים מלמדים שהתקיים בו יישוב יהודי במשך זמן רב. מהתקופה הרומית הקדומה, למשל, נחשף מבנה גדול יחסית שנבנה מאבני גזית, ושימש כנראה לצורך ציבורי. מיקומו של המבנה באתר, סמיכותו למקוואות, ובעיקר איכות בנייתו והספסל הבנוי שנבנה צמוד לפנים קירותיו, מאפשרים להציע כי זהו בבית כנסת כפרי. בימי בית שני בתי כנסת היו נדירים למדי, וזיהוים ככאלה, בהיעדר הלכות סדורות בעת פעל בית המקדש, מעורר דיון רב בקרב החוקרים.
הן חורבת כיך והן האתר בנחל זנוח נעזבים במהלך החלק השני של המאה ה-1 לספירה. אומנם לא נמצאה שכבת הרס או חורבן בשני האתרים, ונראה כי הם ננטשו באופן מסודר, אך סביר כי הללו נעזבו כתוצאה ממרד היהודים ברומאים בשנים 66–70 לספירה.
ההיסטוריון יוסף בן-מתתיהו אף מספר, כי אזור רמת בית שמש, ובמיוחד בית נטיף, בירת המחוז, הועלו באש במסע העונשין של אספסיאנוס (שנת 68 לספירה). בתל בית שמש לעומת זאת, החפירות הארכיאולוגיות החדשות חושפות כי היישוב היהודי לא ננטש בימי המרד הגדול, והוא המשיך להתקיים עד לימי מרד בר-כוכבא (132–135 לספירה). במסגרת ההכנות למרד נחצבו באתר מערכות מסתור מסועפות. בשונה ממערכות מסתור מפורסמות המוכרות באזור כגון אלו שבחורבת מדרס, בתל גודד ועוד, נראה שמחילות המסתור בבית שמש שימשו בעיקר את משפחות היישוב למקלט, מסתור ואגירה, ולא למטרות לחימת גרילה.
גילויו של החלק המזרחי, 'החדש', בתל בית שמש, הציב את תושבי העיר והאזור בדילמה. מצד אחד, נחשפו תגליות ארכיאולוגיות מרשימות, ומן הצד השני, אותן תגליות מרשימות 'ניצבו בדרכו' של כביש 38 והרחבתו, הנדרשת כל כך לעיר המתפתחת, וקם קול ציבורי רם לשנות את תוואי הכביש או להעבירו במנהרה תחת התל (כפי שנעשה בתל חדיד עבור כביש 6).
לאחר מאבקים ציבוריים, הוחלט על פתרון ביניים – תוואי הכביש צומצם מהתכנית המקורית. חלק מהשרידים ישומרו וישולבו בפארק ארכיאולוגי לטובת הציבור, וחלק ישוחררו לפיתוח. עוד הוחלט על בנייתו של גשר להולכי רגל, שיחבר בין שני חלק התל, המערבי והמזרחי.
בימים אלו ממש התחילו עבודות הפיתוח, שיימשכו כמה שנים, כך שכרגע השרידים הארכיאולוגים בחלקו המזרחי של תל בית שמש אינם נגישים לביקור הציבור.
אך מי שיבחר להגיע לכנס "בימים ההם בזמן הזה: הכנס הארכיאולוגי של בית שמש וסביבותיה", יזכה לשמוע על אודות התל ותגליותיו, כמו גם על אתרים אחרים מרמת בית שמש הקדומה. הכנס משותף לעיריית בית שמש, רשות העתיקות, המכון הישראלי לארכיאולוגיה, בית ספר שדה כפר עציון, המחלקה ללימודי ארץ-ישראל וארכיאולוגיה ע"ש מרטין (זוס) באוניברסיטת בר-אילן והמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל-אביב.
האירוע יתקיים ביום שני, כ"ה כסלו (19.12.2023). התכנסות מהשעה 16:30 בהיכל התרבות בית שמש. ההשתתפות בכנס ללא עלות.