למרות עמדות הרבנים שניסו להניע אותו מלשוב ארצה הרב יצחק אייזיק הרצוג, רבה הראשי של ארץ ישראל, שב ארצה בשיאה של מלחמת העולם השנייה.
החשש מכיבוש הארץ על ידי הגרמנים לא הניא אותו, 'מקובלים אנו כי חורבן שלישי לא יהיה', כך טען. היישוב היהודי כולו הכיר לו תודה על האומץ שהוא נטע בלבו.
נראה כי בנו, הרב ד"ר יעקב הרצוג, ספג את אמונתנו של אביו והפך אותה למשנת חיים.
הממשלה המתרקמת, היא הזדמנות מצוינת להיזכר בדמותו של ה'נסיך', איש סודם של ארבעה ראשי ממשלה. איש הציבור שראש ממשלת ישראל, גולדה מאיר, תיארה אותו כמדינאי שהפך את התנ"ך למסמך מדיניות. הרב ד"ר יעקב הרצוג. שהשנה מציינים 50 שנה לפטירתו.
הרב ד"ר יעקב הרצוג (תרפ"ב, 1921 - תשל"ב 1972) הוסמך לרבנות על ידי הרב איסר זלמן מלצר. עם קום המדינה מונה הרצוג ליועץ לענייני ירושלים במשרד הדתות ובמשרד החוץ. בתקופה זו פעל הרצוג למנוע את בינאום ירושלים, ועסק ברכישת קרקעות, שהיו ברשות הכנסייה היוונית בירושלים.
במהלך פעילותו המדינית היה הרצוג יועץ לארבעה ראשי ממשלות ישראל — בן־גוריון, שרת, אשכול וגולדה מאיר — כשהוא משמש יד ימינו של בן־גוריון בזמן מבצע סיני ושל אשכול בזמן מלחמת ששת הימים.
בעת שהותו כשגריר באוטובה, ערך ויכוח פומבי עם ההיסטוריון האנגלי הנודע פרופ׳ ארנולד טוינבי במונטריאול. הוויכוח נערך בעקבות השוואה שעשה טוינבי בין היחס של ישראל לערבים בתש"ח לבין הטבח שעשו הנאצים ביהודים, ובעקבות טענותיו שלעם היהודי אין זכות היסטורית על א"י, וכי העם היהודי הוא "שריד מאובן" של תרבות שנכחדה.
את ההשוואה לנאצים ביטל הרצוג בין השאר כשהבחין בין טבח שנעשה בתכנון קר ומחושב לבין סבל שנבע מנסיבות של מלחמה ואת הטענות על העם היהודי ביטל כשהצביע על רציפות הישוב היהודי בא"י, על השאיפה של העם היהודי בגלות לשוב לארץ ישראל ועל הפלא שבהקמת המדינה היהודית בארץ-ישראל למרות אלפי שנות גלות. במהלך הוויכוח ואף אח"כ נסוג טוינבי מחלק מעמדותיו. לימים הפך הוויכוח לתוכנית לימודים רשמית של משרד החינוך.
הייחוד של העם היהודי היה מוטיב מרכזי במשנתו של הרצוג. הרצוג ביסס את מדיניותו לאור העקרון כי עם ישראל נועד לשכון בדד. עבורו, ה'לבדיות' של העם היהודי גוזרת כי העם היהודי היא תופעה מיוחדת במינה ואין לשפוט אותו על פי הכללים המקובלים של ההיסטוריה האנושית. אם מקבלים הנחה זו, סבר, אי אפשר לכפור בתביעה של היהודים לארץ-ישראל ואי-אפשר לדחות את זכותם לארץ מפני זכות ההגדרה העצמית של הערבים.
בנוסף פעל הרצוג לאור העיקרון של ודאות הגאולה. עבור הרצוג הבן, ודאות הגאולה הייתה ההבנה כי סופו של העם היהודי ברור. בסוף יהיה טוב. אנחנו מתקדמים תמיד אל הטוב השלם, אל הגאולה. התפיסה הרוחנית הולידה את המחשבה המדינית כי הזמן פועל לטובת העם היהודי. לא לרעתו. כל פרק זמן שחולף ישפר את מעמדנו, לא יחליש אותו.
בממשלה המתרקמת, ישנם מדינאים רבים שיכולים לפעול לאור העקרונות של הרצוג. במובנים עמוקים, זו היא משמעות תוצאת הבחירות:
פעילות מדינית, מתוך תודעה יהודית.
מדיניות לאומית מתוך ייחודו של העם היהודי, ודאות הגאולה, ההבנה כי הזמן פועל לטובתנו, ולבסוף התורה כמקור לעיצוב מדיניות, יכולים להיות העקרונות דרכם הממשלה הנוכחית, יכולה להפוך להיות ממשלת שינוי וריפוי אמיתית.