יעל שבח, אלמנתו של הרב רזיאל הי"ד, השתתפה אמש בכנס צמאה ובעמדת השידור של ערוץ 7 היא מספרת על הקשר בין האירוע המעצים אליו נהרו אלפים לבין סיפור השכול האישי הקשה שלה.
"החיבור הגדול שלנו לנשמה שלנו הוא ההבדל הגדול בינינו לבין אומות העולם", משיבה שבח. "לא מדובר באירוע שבא להקפיץ אלא באירוע שבא לגעת, והדרך שבה אנחנו רוצים להפיץ את האור הזה לעולם מגיע מכל גווני הרגש, אם זה עם הרגש השמח של אברהם פריד, אם זו הרבנית ימימה ואם זה סיפורים קשים".
שבח מעירה כי היא עצמה אמנם עברה סיפור חיים קשה, אך אינה סבורה שהיא שייכת לצד האפל של החיים, כלשונה. "אפשר ללמוד גם ממשברים וגם מנפילות מאוד קשות. אנחנו יכולים להסביר אותם ולראות איך מתוכם מתגלה כוח אלוקי מאוד גדול וזה מה שבאתי לומר כאן".
בסוג כזה של אירוע כאשר קהל היעד הוא ילדות בגיל 12 ונשים מבוגרות ועל הבמה ניתן למצוא נשים ממגוון תחומים, לא ניתן לשער את תגובת הקהל, אך התחושה היא של כוח רב. "מאוחר יותר אני יודעת שאקבל תגובות בפייסבוק מכאלה שיספרו שפגשו אותי וכו'. התגובות מגיעות ממקום של 'דיברת עליי', 'הבאת את הנקודה שאיתה אני מתמודדת', כי בסופו של דבר כולנו מתמודדים, כל אחד והתיק שלו והמשבר שלו. החכמה היא לדעת לקחת את המשברים לא לטאטא אותם אלא להתגלות דרכם ולהביא אור חדש, וזו תורת החסידות".
היציאה הזו אל האור של כל אחד ואחד מאיתנו מתחברת בעיני יעל ליום י"ט כסליו, יום היציאה אל האור ואל הגאולה. בדבריה היא קושרת את הדברים גם למאפיינים של רבים מאותם שהתחברו אל עולם החסידות כשמאחוריהם סיפור חיים גדוש אתגרים וקשיים.
לשאלתנו מתייחסת שבח גם לשיח הרציף שהיא מקיימת עם העולם הכללי, זה שאינו שייך לאזור מגוריה ולמגזר ממנו היא באה. בשיח הרציף הזה שאותו היא מנהלת מעל במות שונות ברשתות החברתיות ומחוצה להן, חשוב ביותר להישאר אתה, לספר את הסיפור האישי שלך מבלי להיסחף אחר השר הרב שמסביב.