שלא במקרה נפל גמר המונדיאל השנה בדיוק ביום ובשעה שבה אנו מדליקים נר ראשון של חנוכה.
איני מעז כמובן לנבא האם ארגנטינה ינצחו או צרפת, אולם יש כאן הזדמנות טובה לחדד את ההבדלים שבין התפיסה היוונית לתפיסה היהודית.
על פי התפיסה היוונית אנו נשלטים בידי כוחות חזקים (אלים) שמסוכסכים זה עם זה: המציאות היא פירודית; החיים הם מלחמה. בגישה כזו הדרך היחידה לשרוד היא לנצח את כולם. האולימפיאדה היוונית היא התחרות הממוסדת הראשונה בעולם.
באולימפיאדה לא מנצח מי ששיפר את ההישגים שלו אלא מי שהגיע ראשון. יש כאן תפיסה תת הכרתית – בשביל להרגיש מאושר אני צריך לנצח את האחר. אם אני לא יכול לנצח באופן אישי אני בוחר "אל" (מסי!) שינצח במקומי. העולם היווני הוא עולם חומרי מוגבל – אין מקום לכולם: או אני או אתה! יש פך שמן רק ליום אחד וזהו!
על פי התפיסה היהודית יש אחדות במציאות: למרות שנדמה לנו שישנם כוחות שמושכים אותנו לכיוונים שונים, בסופו של דבר – "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" – הכל זורם למקום אחד. אני לא מתחרה עם אף אחד אלא עושה כמיטב יכולתי, ו"אין אדם נוגע במוכן לחבירו אפילו כמלוא הנימה". יש מקום לכולם, ופך השמן יספיק לשמונה ימים. אני לא מחפש אלים שינצחו במקומי אלא מדליק בעצמי את האור ואזי ישנו "פרסומי ניסא" – האור מאיר לכולם!