קהות חושים זה לא משהו שנודה בו, אפילו ביננו לעצמנו.
אסור להגיד למישהו 'קהה חושים', חס וחלילה. אבל צורת ההתקשרות העכשווית עם בני אדם - וכל שכן בקרב בני אדם שמתעסקים המון עם אנשים באופן דיגיטלי - לא מאפשרת לסנטימנט האנושי להתפתח.
לפעמים, היא אפילו גורמת לו להישחק, בלשון המעטה. עזבו לרגע את שפת הגוף והניואנסים המפוספסים בשיחה דיגיטלית. מערכת יחסים טובה, מכל סוג, מורכבת משכבות. כשאתה עסוק בעבודה עם אנשים - דרך מסכים, אתה מביע את הרצון שלך לקדם משהו אל תוך מסך.
מבחינתך, ברור שיש שם בן אדם ולא בוט, אבל ככל שתתעסק יותר עם המסך - מדובר בפונקציה שדומה יותר לבוט. כשמדובר בנציג שירות ולקוח זר - אפשר להבין את הטכניות והפרקטיקה שמאפשרת לתקשר עם סוג של בוטים-אנושיים, עם נימוס דינאמי-רנדומלי. מאידך, כשמדובר במערכות יחסים קצת פחות 'זרות' - אין מנוס משיחה, ליבון, הבעת רגשות, סמול טוק אנושי.
היי, כמובן ש"חוקי" ו"מקובל" היום לוותר על כל זה, אך בדרך הזאת אנחנו מעצימים את הזרות והניכור ההדדי. יחסי ה'תן וקח' על השולחן כל הזמן, ההיררכיה ברורה במידה ויש כזו.
זאת המציאות: היום, כשאתה פונה למישהו, אין מקום להבעת רגשות כלשהן או אנושיות שגולשת מעבר לחתירה להגשמת הפונקציה. אתה כבר מציץ למשהו הבא שאתה "חייב" - "לקדם" כדי להרגיש שאתה קיים במרחב. אתה אף פעם לא לבד - אבל כמעט תמיד לבד.
מופלא כיצד בידינו נמצאת כל הטכנולוגיה כדי ליהנות - ובכל זאת מתח ולחץ באוויר על מצע של "קידומים".
הפכנו ל'רובוטים' - זאת הגדרה מוגזמת שיוצרת דה לגיטימציה ודוחקת את מה שקצת הפכנו להיות לפעמים:
קהי חושים רגשיים.
אנחנו לא אשמים, פשוט אין לנו סבלנות וזמן להתעסק עם רגשות האנשים שמעבר לפונקציות. אנחנו מוכרחים להצדיק את עצמנו היטב בפוזיציה שלנו בכל תקשורת אנושית דיגיטלית - כי אחרת נצטרך להעמיק, לתקן, לוותר על משהו, להיות נחמדים 'על אמת', ללא סמיילים או מילות אהבה מוגזמות כמו 'אחי' המתלוות לכל אדם בעל חזות פונקציה בחיינו.
אנחנו רוצים לחיות דיגיטלית, ליהנות משפע הפונקציות שמאחוריהן נמצא לב של מישהו, רק בלי לשלם בזמן את מחיר הלב האנושי שדורש בכל התקשרות עם בן אדם מידה מסויימת של אהבה, שלום, חמלה, רגישות, עדינות וסקרנות טבעית לגביו.
מגזין הנוער המודפס "מקום בעולם" - מדבר על מה שחשוב לצעירים. לקבלת מגזין ניסיון עם עשרות עמודים + משלוח, לחודשיים ב-10 ש"ח בלבד - לחצו כאן >>