ספר בראשית לכל אורכו היה מלווה במאבקים – קין והבל, אברהם וסדום, יצחק וישמעאל, יעקב ועשיו, יוסף ואחיו. ניתן להתייאש מהתחלה כזו של ההיסטוריה האנושית.
דמויות ענק שלכאורה לא מצליחות להביא שלום והרמוניה לעולם. הלנצח נאכל חרב? גם הסיום של ספר בראשית הוא עגמומי. יעקב מת. יוסף מת. והמסך יורד על בני ישראל לשעבוד במצרים.
כל כך ציפינו שיהיה הפי-הנד, וזה לא קרה. הגדולים נעלמו; ומי יושיע אותנו כעת? אבל בסוף הפרשה יוסף אומר ארבע מילים שיהדהדו לנצח נצחים באוזני כל איש ואישה שיעמדו מול עתיד קודר: "ואלוהים פקוד יפקוד אתכם". נכון, עכשיו קשה; ואין גם פתרון מידי לשעבוד.
תלמידי חכמים גדולים עזבו אותנו; לא ברור מתי יהיה שלום; ולא ברור כיצד הבעיות המשפחתיות, הפוליטיות והאישיות שלנו יגיעו לפתרונן.
אבל דבר אחד בטוח: יש אלוקים והוא יפקוד אותנו! יתכן שזה לא יהיה בזמננו אלא בזמן הנכדים שלנו, אבל בסוף זה יגיע. אתם עוד תיקחו את ארון הקבורה של יוסף לארץ ישראל. אנחנו נחיה לנצח. אנשים שלומדים פרשת ויחי הם אנשים שלא מתרגשים מידי מסערות תקשורתיות.
הם גם לא נלחצים מקשיים ומחפשים קיצורי דרך כי אחרת "סוף העולם יגיע". הם פשוט עושים את מה שהם מבינים שצריך לעשות ויודעים שאלוקים יפקוד אותם; בעולם הזה או בעולם הבא.