אנו מצויים כעת בימים שמכונים בתורת הקבלה: "ימי השובבי"ם" (ראשי תיבות של שמות פרשיות השבוע שנקראות בשבועות הללו: שמות-וארא-בא-בשלח-יתרו-משפטים שעוסקות ביציאת מצרים).
אלו ימים שבהם יש יותר מסוגלות לצאת מהמיצרים של חיינו בכל המובנים; להשתחרר מהשעבודים וההתמכרויות. בעם ישראל נהגו בימים האלו לעשות תעניות שונות – צום מאכילה ושתייה, תענית דיבור וכו'. בדור שלנו זו הזדמנות "לצום" ולהשתחרר קצת מההתמכרויות הגדולות של ימינו – תקשורת ומדיה.
מעבר להגבלות שכדאי לקבל על עצמנו כל השנה כקביעת זמן מוגדר ביום של פתיחת מסך; התקנת סינון בפלפון וכו'; כדאי בימים הללו להתנזר נפשית (!) משובבו"ת המדיה.
המילה "שובב" נתפסת כיום כמילה חביבה אולם המקור התנכ"י שלה משמעו פריצת מסגרות; סוג של משב רוח פרוע שצריך לשוב בתשובה עליו. שקיעה בעולם המדיה והתקשורת - שמקצינות ומחריגות דברים - מביאה בהכרח לתפיסת מציאות שובבה ומופרעת; למשל המחשבה שמיעוט, שלא עבר את אחוז החסימה, ימשיך לשלוט בכולנו ויאיים במרד.
אני מציע בימים הללו לצרוך תכנים מכלי תקשורת בריאים ומאוזנים, וגם זה במידה הראויה. אנו נמשיך להיאבק באיומים הפיסיים והתרבותיים, כל אחד בגזרתו, אולם היציאה משעבוד המדיה משולה ליציאה מחדר מחניק לאוויר הפתוח.
פתאום רואים שרוב מוחלט של הדמויות סביבנו לא עסוקות בלשנוא ולקרוא למרי אזרחי, אלא אנו מוקפים באנשים שאוהבים את עמם וארצם. החיים יפים, מדינת ישראל פורחת; ואדם עסוק בחיבור, יצירה והשתחררות מכל המיצרים.