סיפור מעניין בתלמוד הירושלמי (בבא מציעא ב, ה) עם אלכסנדר מוקדון שרצה לראות כיצד מנהלים משפט צדק.
הגיע אלכסנדר למקום שנקרא קציא וחזה במשפט בו אחד הצדדים מסביר שהוא קנה שדה ומצא בתוכה אוצר, לכן הוא מחזיר את האוצר, כיוון ששדה הוא קנה, אבל אוצר הוא לא קנה.
ואילו המוכר אומר שהוא מכר את השדה עם כל מה שיש בו. במילים אחרות כל אחד טוען שהאוצר שייך לחברו. השופט שאל את האחד האם יש לך בן, ואת השני האם יש לך בת והמליץ על שידוך, כך שהאוצר יהיה שייך לשניהם.
ראה מלך קציא את אלכסנדר מחייך. שאל אותו השופט מדוע אתה מחייך, האם לא דנתי נכון. כיצד אתם הייתם דנים. אמר לו אלכסנדר מוקדון: אנו היינו מורידים את הראש של זה, ואת הראש של השני ואת האוצר היינו מכניסים לאוצר המלך.
כולנו מבינים שמלכות שרק הצדדים החומריים הם אלו שדומיננטיים שם, ייקחו את האוצר לאוצר המלך, אולם מדוע להרוג את בעלי הדין שלא עשו דבר רע.
התשובה היא שכל עוד אנשים אלו בחיים הם מהווים כמין מראה, לרשע של מלכויות בסגנון של אלכסנדר מוקדון, שהרי כל אדם יודע בסתר ליבו מהו צדק. לכן הפתרון הוא לשבור את המראה.
בפרשת השבוע פרשת שמות קראנו על כך שקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף. כיצד יתכן שהוא לא ידע שיוסף הציל את מצרים. התשובה מובאת במדרש שהוא עשה עצמו כלא יודע. כיצד באמת מתגברים על כך שחייבים להכיר תודה לישראל. התשובה נעוצה במה שאנו אומרים באגדה של פסח: 'וירעו אותנו המצרים'
לא כתוב וירעו לנו, אלא וירעו אותנו. הציגו את היהודים כרעים, כדי שבראש ובראשונה הם ינקו את המצפון, הרי הפעולה נגד הרעים היא פעולה מוסרית לחלוטין.
כל מקרה חריג של אחד היהודים מנוצל כדי להתגולל על כל היהודים. זה למעשה הטופס הרגיל של האנטישמיות. עם ישראל הוא המצפון של העולם, והטוב והמוסריות שלו מהוה מראה לרוע של חלק מסוים מאומות העולם. ואז צריך להראות שעם ישראל הוא עם מושחת.
בשנה וחצי האחרונות חווינו כותרת שלא עזבה אותנו – אלימות המתנחלים. ציבור המתנחלים הוא הציבור העדין, הערכי, והאידיאליסט (אחד שמותר על נוחיותו האישית כדי לתרום לציבור) ביותר בחברה. ציבור שמוסר את נפשו גם למען אלו ששונאים אותו.
ציבור שמתווה את הדרך כיצד עם ישראל עם ישראל צריך להיראות, כיצד מדינה יהודית שמטרתה להיות אור לגויים. ציבור שמהווה מראה לכל האלימות הציבורית שבאה לידי ביטוי בבית המשפט והתקשורת שחובטת פעם אחרי פעם במרבית הציבור הרחב בכל מה שקשור לזהות יהודית, ובכל מה שקשור לדבר הבסיסי של חברה מתוקנת, לדמוקרטיה.
אם כך מה ניתן לעשות כנגד המראה הזאת, התשובה היא לצייר את המתנחלים, בגלל התנהגות לא ראויה של כמה בודדים, כציבור אלים ומסוכן.
גם כאשר מדברים על נושא הגזענות, הרי שאין לך אנשים שרחוקים מגזענות ובעד דמוקרטיה במובנה הפשוט והברור יותר מאשר השרים סמוטריץ ובן גביר, אולם אלו נחשבים בעיני הציבור הנאור כפשיסטים (כמובן במי שמגדיר את עצמו כאויב יש להילחם). זכור הסיפור של ברכת גורדון, בו הכניסו קבוצה של סודנים לברכה, וכל הנאורים אוהבי האדם, הזדרזו לצאת מהבריכה. ישנו ציבור רחב שחושב שעדות המזרח ודתיים הם אנשי מערות, שרק צריך לחשוף אותם אל האור.
מערכת המשפט היא זאת שגנבה את המדינה מהעם, זאת מערכת שפגעה קשות בדמוקרטיה וכאשר סוף, סוף הילידים הנבערים מנסים להחזיר את הסדר על כנו, לבקש מאליטה, שלא נבחרה, לחזור למקומה הטבעי והחשוב, הרי שבוחרים במקום להסתכל במראה להשמיץ את הציבור, שבסך הכל מה שהוא עושה זה להחזיר את הצדק לעם. הנאורים במקום להסתכל במראה ולהתבונן בצד המוסרי הנחות שלהם רוצים לערוף את ראשם של יוזמי התיקון ולהמשיך ולהחזיק את האוצר, שגנבו מן העם שלא כדין, באוצרות המלך.
מציע לבית המשפט הנאור, שבמקרים שמדובר על פגיעה אנושה בהתיישבות שם ייקוב הדין את ההר ולא צריך אפילו אחד שטוען בעלות, להרחיק קצת לממלכת קציא, כדי ללמוד מה פירוש משפט צדק.